רבינו יהונתן מלוניל על עירובין כט.

ר' יהודה אומר כותל וכו'. רבי יהודה לטעמיה דאמר [דף פו.] בבור שבין שתי חצרות דלא בעי מחיצה הנעשית לשם הפלגת מים ומביא סיוע לדבריו מאמה של אובל שם עיר והיתה עוברת בין החצרות והיו ממלאין ממנה מן החצרות ולא היתה שם אלא מחיצת הכותל העוברת תחתיתו האמה:

אמרו לו מפני שלא היה בו כשיעור. כרמלית דזהו גבוהה י' ורחבה ד' דומיא דים ואז נעשין רשות לעצמן ואפי' ברה"ר הם כרמלית אבל בפחות מעומק י' או אפי' עומק י' כיון שאין ברחבה ד' אם עוברת ברה"ר דין רה"ר יש להם כדתנן בהזורק (דף ק:) הזורק ד' אמות בים פטור דכרמלית היא ואם היה רקק מים ורה"ר מהלכת בו חייב דרה"ר הוא וכמה הוא רקק מים פחות מי' טפחים אלמא מים שאינם עמוקים י' אינן חולקין רשות לעצמן וכי הוו נמי בחצר הוו להו רה"י ואם עשו לה בכניסה ולא ביציאה כיון שהוא דומה לים שהוא עמוק י' ורחב ד' לא מהני מידי דהא מחוברת למים שהוא חוץ לחצר וביציאתה לחוץ נעשה הכל כרמלית:

גמ' ת"ר עשו לה מחיצה בכניסה ולא ביציאה. לא מהני מידי דהא מחוברת למים שחוץ לחצר ונעשה הכל כרמלית:

שמא אין בעומקה י' ורחבה ד'. כלומר [שלא] היתה עמוקה י' אע"פ שרחבה ד' או לא היתה רחבה ד' אע"פ שהיתה עמוקה י' דלא חשיב בפחות מד' למיהוי רשותא לנפשיה:

מתני' גזוזטרא שהיא למעלה מן המים. גזוזטרא קורות שיוצאות חוץ לעליות הספינה ומסככים אותן הקורות בנסרים ומניחין באותה התקרה נקב ד' טפחים על ד' טפחים שדולים בה מים מן הים ושופכין לתוכה שופכין וקמ"ל מתני' שאין מותר לדלות דרך אותה ארובה בשבת מן הים אע"פ שהתקרה רחבה מכל צדדי הארובה יותר מי' דס"ל לתנא דמתני' דלא אמרינן כוף וגוד אלא גוד לחודיה כגון שעשו מחיצה סביבותיה אע"פ שאינה נוגעת במים אבל שנאמר כוף וגוד בגזוזטרא עצמה לא אמרי':

בין מלמעל' בין מלמטה. בין מלמעלה כלומר שהמחיצות אינן כל כך ארוכות מן התקרה עד הים בין מלמטה שעשו כמין כוורת שעשו לה לשם מחיצות ונתנוהו סמוך לים אבל אינו מגיע לתקרה ואפ"ה מתיר לדלות דרך אותה ארובה שסביבה עשו בנסרים כמין כוורת:

וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו. כלומר שיש בספינה עליות רבות זו למעלה מזו ובכל עלייה ועלייה מוציאים קורות ומקרין אותן בנסרים ומניחין ארובה בכל תקרה ותקרה ואם עשו לעליונה כמין כוורת או כמין תיבה מרובעת ולא עשו לתחתונה ורוצה התחתונה למלאות בשבת דרך אותה ארובה העשויה במחיצות כמין כוורת או כמין תיבה מרובעת אסור אם לא עירבו מע"ש זו עם זו לפי שאוסרים זו את זו דמיירי שבאין בני התחתונה דרך עליונה למלאות בדרך אותה ארובה וכ"ש שהתחתונה אסורה למלאות בנקב שלה שהרי אין לה מחיצות כלל ומרה"י לכרמלית קא מטלטל א"נ מכרמלית לרה"י קא ממלא אבל אם עשו בני תחתונה מחיצות לארובה שלהם שתיהם מותרות בלא עירוב דכיון שעשתה תחתונה נמי לעצמה נמצא גלי דעתה תחתונה דסלוקי סליקא נפשה מעליונה כלומר שבטלה ומחלה זכותה שהיתה לה להשתמש בעליונה:

גמ' לא תימא למלאות הוא דשרי אבל לשפוך אסור. מפני שהנהר מוליך שופכיו חוץ למחיצת הגזוזטרא:

פשיטא. דהיינו עוקה דתנן במתניתין [דף פח.] חצר שפחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת אלא א"כ עשו לה עוקה דהיינו גומא מחזקת סאתים ותני עלה אע"פ שנתמלאת העוקה מבעוד יום שופכין לה בשבת ואע"פ שהמים יוצאין הימנה לרה"ר:

מהו דתימא התם תיימי מיא. המים עשויין להבלע בקרקע הילכך כי שפיך אדעתא דליבלעו בדוכתייהו קא שפיך ואי נפקו לבר לאו מחשבתו להכי הואי ולא נתקיימה מחשבתו ואיסורא ממש ליכא דהא ברה"י קא שפיך אבל הכא דמידע ידע דודאי נפקי ולא תיימי אימא דהוי אסור קמ"ל דאפי' לשפוך נמי שרי דמה שיוצא לחוץ אינו חושש עליו ואינו נהנה ממנו אבל חצר הפחותה מד' אמות [ניחא ליה דליפוק לבר שלא ילכלך חצרו הלכך בעי עוקה] דניחא ליה דליבלעו בעוקה:

מתני' חצר שהיא פחותה מד' אמות אין שופכין לתוכה מים בשבת. מפרש בגמרא טעמא כיון שהחצר כל כך צר וקצר מתקלקל החצר בטיט אם ישפוך לתוכה כל אותן המים שהוא רוחץ בהן ידיו וכלי תשמישיו ולפי שהוא חש על קלקול חצרו גזרינן שמא ישפכם לרשות הרבים ומשום הכי אנו מצריכין לו שיעשה עוקה כלומר חפירה בקרקע שתחזיק סאתים מים ומשליך שם כל שופכין שלו ואינו צריך להשליך מימיו לרה"ר:

מן הנקב ולמטה. כלומר כ"כ תהיה גדולה שתחזיק סאתים מים קודם שיגיעו המים אל הנקב העשוי לה על שפתה כדי שיצאו ממנה המים לרה"ר ולא שיהיה הנקב לגמרי סמוך לקרקע העוקה שא"כ תיכף שישפך לתוכה חצי קב מים יצא לחוץ מכחו ואנו רוצים שיתעכבו שם כל שופכיו כל יום השבת ויתבלעו במקומם או שינוחו שם קצת משא"כ כשהנקב מלמטה לגמרי וא"ת כיון שהעוקה מלאה בסאתים ונתמלא מע"ש היאך ישפוך שופכיו שם בשבת י"ל שבע"ש לא ישפוך שם כלל שהרי יכול להוציאם לרה"ר ולזורקם שם נמצא שבעוקה אין שם מים כלל ושופכין שלו יחזיק אותם העוקה שלו ואפילו אם תמצא לומר שהיא מלאה אפ"ה מותר לשפוך בה ואע"פ שיצאו ממנה המים לרה"ר דכיון שיש לה עוקה מוכנת לקבל קצת משופכיו נמצא שבשעת זריקתו שם יעשו הנחה אותן המים תחלה בעוקה קודם שיצאו לרה"ר ולא משכחת לעולם דאיכא איסורא דאורייתא דכיון דמילתא דלא שכיחא היא שתהא מלאה מע"ש כיון שיכול לשפכן לרה"ר ואי נמי נתמלאה אפשר שנתבלעו במקומם וא"נ שיכול להשליך קצת משופכיו בחצר וקצתם בעוקה לא גזרו חכמים בכך והתירו לשפוך שופכיו שם בעוקה אע"פ שנתמלאה מע"ש ומש"ה נקט סאתים (לפרקים) משום דקים להו לרבנן שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום אפי' אדם פחות ומי שדירתו כ"כ קצרה שאין לו חצר ד' אמות מאותם שאין להן בני בית רבים הוא ודי לו בעוקה סאתים ואותה עוקה אם ירצה יעשנה מבפנים בתוך החצר או סמוך לרה"ר ואם ירצה יעשנה לגמריברה"ר חוץ לשער החצר וישפוך שופכיו סמוך לשער והן יורדין לאותה עוקה ואותה עוקה לאו רה"ר גמורה אלא ככרמלית שהוא עמוק מג' טפחים ורחבו ד' וכיון דאיכא למיחש נמי לאיסורא דרבנן מצרכינן ליה לקמור אותה כלומר לכסות פיה בנסרים כדי שיפלו המים הבאים מכחו בשפכם סמוך לשער למקום פטור אך כשהעוקה מבפנים אינה צריכה לקמור שהרי ברשות היחיד עומדת: