רבינו יהונתן מלוניל על עירובין כז:

כדי עיסתכם. שאתם רגילין ללוש במדבר עומר לגלגולת מספר נפשותיכם:

והעומר עשירית האיפה הוא. ואיפה שלש סאין במנחות (דף עז.) יליף לה דכתיב (יחזקאל מ״ה:י״ד) האיפה והבת תוכן אחד להם וכתיב (שם) מעשר הבת מן הכור וכור שלשים סאין מעשר דידיה כמה הוי ג' סאין ש"מ דאיפה הוי שלש סאין והעומר עשירית האיפה של שלש סאין שהן י"ח קבין שהן ע"ב לוגין שהרי קב ד' לוגין עשירית ע' לוגין ז' לוגין עשירית של שני לוגין חומש הלוג והיא ביצה וחומש שהרי לוג ו' ביצים והיינו דקתני שבעה רבעים ועוד ביצה וחומשא מלוגין מדבריות שהן חוזרין שש לוגין לירושלמיות שהרי ו' מדבריות [נעשו] ה' ירושלמיות נשאר לנו לוג מדברי וחומשו דהוא ביצה וחומשא שהוא חומש הלוג נמצא הלוג יש בו ו' ביצים חוזרין לחמש ירושלמיות וביצה וחומש חוזרין לביצה אחת גדולה וממנה תשלום הלוג נמצא שהן שש ירושלמיות ושש לוגין ירושלמיות הן ה' לוגין לצפוריא והיינו דקתני (ז') [ה'] רבעים קמח ועוד שהן חמשת לוגין ומשום הכי קרי להו ללוגין רבעים משום שיש בקב ארבעת לוגין והאי ועוד דקתני משום דבעינן להו שוחקות:

האוכל כמדה הזו. בשתי סעודות:

הרי זו בריא. שאוכל כל צרכו:

ומבורך. שאינו אוכל יותר מדאי דכתי' (משלי י״ג:כ״ה) ובטן רשעים תחסר:

מתני' אנשי חצר וכו'. ה"ג אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו כולן ולא עירבו אלו עם אלו וכו'. אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן. פי' מרפסת תקרה היוצא' על האכסדרה והיא ארוכה הרבה לפני העליות ויש עליה עלייה אחרת שיוצאת לחוץ כלפי החצר כשיעור המרפסת התחתונה וכך יש לעלייה השניה ובני המרפסת התחתונה יכולין להשתמש בתשמיש נוח ע"ג עמוד שהוא גבוה עשרה העומד בחצר מה שאין כן לבני חצר [שאין] יכולין להשתמש ע"ג עמוד אלא בתשמיש קשה כלומר בזריקה ובני עלייה העליונה כמו כן תשמישן בקשה כלומר בשלשול שמשלשלים בחבל כליהם ע"ג העמוד וכל אותם בני העלייה האמצעית שהמרפסת לפניהם ובני עלייה העליונה שיש לפניהם כמו כן תקרה לפניהם כולם יוצאין בסולם אחד לחצר ומן החצר לרשות הרבים ואע"פ שהן אוסרין הואיל וגבוה מרפסת עשרה [שלא הלכו בסולם אלא להקל כדאמר בכיצד מעברין בסופו (דף נט:) סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו והכל להקל] מ"מ שתי רשויות הן ומשום דריסת הרגל נמי אין אוסרין את בני חצר שלא עירבו עמהן דהא לית הלכתא כר' עקיבא [בדף עה.] אלא כרבנן דאמרי דרגל המותרת במקומה אינה אוסרת שלא במקומה ובני מרפסת מותרין במקומן הן שהרי עירבו כולן לעצמן:

כל שגבוה י' טפחים. כיון שלא עירבו אלו עם אלו אם יש בחצר תל או עמוד גבוה עשרה סמוך למרפסת רשות המרפסת שולטת בו וראויין הם להשתמש בו כיון שהוא להם בנחת ולא בני החצר דתשמישם קשה הוא שהרי טורח להם להגביה כלי כבד על גבי העמוד אבל בני המרפסת אינם גבוהים מן העמוד עשרה ואינו נקרא שלשול בפחות מעשרה:

פחות מכאן לחצר. דיותר נוח לבני חצר שהרי לבני מרפסת הוא נמוך עשרה ואין יכולין להשתמש בו אלא בשלשול ובני חצר משתמשין בו בנחת:

ואם אין המרפסת גבוהה מחצר כי אם עשרה. כיון שהעמוד סמוך למרפסת אע"פ שאין העמוד או חולית הבור והסלע גבוהין עשרה ותשמישו בנחת לבני החצר כיון שגם לבני מרפסת היינו אותן שדרין בעלייה הראשונה נמי תשמישן בנחת נותנין אותו לשניהם ושניהם אסורין בו דלזה כפתח ולזה כפתח הוא ושניהם אוסרין זה את זה ומאי לחצר דקאמר ר"ל אף לחצר וכן הדין לחוליית הבור כלומר מן העפר שהוציאו מן הבור הקיפו פי הבור סביב עד שהוא גבוה עשרה טפחים ורחבו ארבעה משאר קרקע עולם שבחצר:

או סלע סלע ממש וראוי להשתמש בעובי הסלע ובעובי החוליא שהרי רחבו ארבעה:

במה דברים אמורים. כשגבוה עשרה דנותנין אותו לגמרי לבני עלייה ראשונה שדרין במרפסת הני מילי שסמוכה המרפסת לעמוד בתוך ארבעה טפחים יש שגורסין עשרה טפחים דניחא תשמישתיה לבני מרפסת מלבני חצר:

אבל במופלגת. ארבע' מן העמוד אע"פ שגבוה עשרה אין יכולין גם בני מרפסת נמי להשתמש בעמוד אלא בקושי כלומר בזריקה שזורקין שם כליהם ולא בדרך הנחה:

נותנין אתו לחצר. כלומר אף לחצר ושניהם אסורין בו לזרוק עליו לא מן החצר ולא מן המרפסת אבל כלים או פירות ששבתו על העמוד או על הסלע אנו עולין שם ואוכלין ואלו יורדין שם ואוכלין ודוקא שעירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן דשכיחי מאני דבתים בחצר משום הכי מותר לבני חצר להשתמש בעמוד ונותנין אותו למי שמשתמש בו יותר בנחת אבל אם לא עירבו אלו לעצמן ולא אלו לעצמן בני חצר ובני מרפסת נמי מותרין זה עם זה דהא קיימא לן גגין וחצרות רשות אחת הן: