רבינו יהונתן מלוניל על עירובין כו:

ומודים בשאר כל אדם. מפרש בגמרא בעה"ב שאמר לו חברו הילך מעה זו וזכה לי בעירוב והלך וזכה לו שקנה עירוב לדברי הכל דהואיל ואין בעל הבית רגיל למכור ככרות לא נתכוין זה אלא לעשותו שליח ונעשה כאומר לו ערב לי דגבי חנוני גופיה אי אמר ליה ערב לי אמרינן בגמ' דקני:

שאין מערבין לו לאדם. כלומר משלו אלא לדעתו הלכך כיון דחנוני כי אמר ליה זכה לי לא נתכוין אלא לזכות הימנו ולא סמך עליו שיעשה שלוחו ומעות אינן קונות ולא סמכא דעתיה נמצא שהוא מערב לו שלא מדעתו אבל אם משך הככר והניחו אצלו לכך שליח עשאו ועירובו עירוב ובגמרא אמרינן דדוקא במעה הוא דפליגי רבנן אבל נתן לו כלי אחד שיזכה לו בעירוב קני לדברי הכל דכל מידי מיקני [בנעל] דזהו כלי וכדאמרינן קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה:

אמר רבי יהודה במה דברים אמורים בעירובי תחומין וכו'. כלומר בעירובי תחומין צריך להודיעו משום דחוב הוא לו שמפסיד כל צד האחר כמה שמרויח מכאן ושמא אין נוח לו באותו רוח אלא ברוח שכנגדו אבל בעירובי חצירות דזכות הוא לו דודאי שאם לא יערב עליו יאסר להוציא מביתו לחצר מערבין עליו אפילו שלא לדעתו והא דתנן לעיל [דף נז:] ונתוספו עליהם דיורין שצריך להודיעם מוקמינן ליה בגמרא בחצר שבין ב' מבואות ובאחת רגילה ובאחרת אינה רגילה דאמרינן זה שרגילה אסור וזה שאין רגילה מותר ואם עירבו עליה שלא מדעתה בשאינה רגילה נמצא דחוב הוא לה שאינה יכולה עוד להשתמש ברגילה ואין חבין לאדם שלא בפניו:

גמ' אבל בעה"ב קנה. מפורשת בפירוש המשנה:

אלא בדאמר זכי . לא עשאו שליח בעירוב שעירב לו הוא בעצמו וכיון שלא צוהו על זה אפילו עשה לא סמך עליו המצוה ונמצא שעירב עליו בלא דעתו אבל אמר לו ערב לי קנה דחזקה שליח עושה שליחותו וסמך עליו בודאי בעל הבית המצוה:

ולא שנו דאמר ליה זכי לי אלא כשנתן לו מעה. דקי"ל דמעות אינן קונות אבל נתן לו כלי בדמי הככר קנה לו לגמרי דכל מידי מיקני [בנעל]:

הלכה כר' יהודה. דלעירובי חצרות לא בעיא דעת שעירבו עליו ואפילו עירבו להם משלהם ולא משלו מערב עליהם:

אפילו במבוי שניטל קורתו או לחייו. כלומר בשבת דר' יהודה מתיר באידך פירקין [דף צד.] דכיון שהותר למקצת שבת הותר לכל השבת כולה ורבי יוסי פליג עליה ואסר:

בעירוב אמרתי. כל היכא דאיירי בהלכות קניית עירוב:

ולא במחיצות. כגון מבוי שנטלה קורתו או לחייו דקורה ולחי במקום מחיצה הן עומדין:

ובמה לחלוק. והכא דקתני במה ודאי רבנן חלוקים עליו דבעו דעת בעלים אם עירבו עליהן משלהן ולית הלכתא כותייהו אלא כרבי יהודה שאינו צריך דעת בעלים דבודאי ניחא להו דהא אסורין הם לטלטל מבתים לחצרות וזכין לאדם שלא בפניו ולדעת רבי יהושע בן לוי דסבר דלפרש בא צריך לתרץ משנתינו של ניתוספו עליהן דיורין בחצר שבין שני מבואות דאינו זכות לו אלא חובה כדפרישית בפירוש המשנה ולמעלה בסמוך לזה:

סליקו להו