רבינו יהונתן מלוניל על עירובין כו.

מתני' כמה הוא שיעורו וכו'. של שיתופי מבואות וה"ה לעירובי חצרות:

בזמן שהן מרובין. כלומר שהרבה בעלי חצירות יש במבוי א"נ הרבה בעלי בתים (יעמדו) [יש] בחצר ומפרש בגמ' מרובין י"ח בעלי בתים או בעלי חצרות [ומי"ח ואילך] לא קפדינן אגולגלתא דכל בני בית של כל אחד ובמזון ב' סעודות סגי להו ואע"פ שאילו היינו חולקין אותם לא היה מגיע לכל אחד ואחד מן הבעלי בתים כגרוגרת אפילו הכי די להם בזה והוא הדין לעשרים ולשלשים והאי דנקט שמונה עשרה להודיענו שאין שמונה עשרה גרוגרות [אלא] כשיעור שתי סעודות ואפילו הכי כיון דדבר חשוב הוא סגי להו בהכי ואע"פ שבזמן שהם מועטין צריך כגרוגרת לכל בעלי הבית שבחצר ולמועטין די להן כגרוגרת לכל אחד ואחד ואינן צריכין לשתי סעודות [אף על פי שבערובי תחומין צריך אפילו ליחיד שתי סעודות בערובי חצרות לא בעינן]:

אמר רבי יוסי בד"א בתחלת עירוב. כלומר צריך כגרוגרת לכל אחד ואחד אבל בשיורי עירוב שנתמעט משיעורו משנכנס שבת ראשון כל שהוא אין צריך להוסיף עליו אפילו לשבת הבאה כיון שמתחלה היה בו שיעור ואם נתמעט קודם שנכנס שבת ראשון תחלת עירוב קרינא ביה:

ולא אמרו לערב בחצרות וכו'. כלומר אחר שנשתתפו במבוי ביין לא הצריכו לערב בפת:

אלא שלא לשכח את התינוקות. שלא תשתכח תורת עירובי חצירות מתינוקות הדרים שם או הבאים מבחוץ שמא יאמרו אין צריך לערב בחצרות כלל כי התינוקות אינם נותנים לבם אל השתוף וכיון שלא הוצרך עירוב אלא משום גזירה הלכך מקילינן ביה דסגי בכל דהו כשנתמעט העירוב כיון שהשתוף קיים והוא הדין בשיורי שיתוף כשהעירוב קיים ומשמע דלא מקילינן הכי בחצר שאינה פתוחה למבוי שעירבה לעצמה א"נ פתוחה למבוי ולא נשתתפה עם המבוי אם נתמעט משיעורו צריך להוסיף בו ולהעמידו על שיעורו ומשמע מכאן דר' יוסי כר"מ [דף עא: ובאלפס סי' תרמ"א] ס"ל וא"כ אמאי לא דרשינן בפרקא ולא מצינא למימר דהאי לא אמרו סתמא היא דכ"ש דקשיא אמאי לא דרשינן בפרקא:

גמ' ה"ג ואגב אורחיה קמ"ל די"ח גרוגרות (לא) הויין [יותר משתי] סעודות אפי' הכי באה המשנה ללמדנו דמשמונה עשר בעלי בתים [ואילך] אין מגיע להן בשתי סעודות כגרוגרת לכל אחד ואפ"ה סגי להו בב' סעודות:

מתני' בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח. שאין נקרא עירוב או שיתוף אלא כשהוא מדבר חשוב אבל מים ומלח אין אדם קפיד מתת לחבירו כרצונו ואין אדם קונה בהם דירה דמתנת חנם הוא אבל בפירות ויין שהן דברים חשובים מערבין ומשתתפין ור' יהושע פליג ואמר דלא מערבין אלא בככר שלם כגרוגרת בכל ככר וככר לכל בעה"ב ואחר כן משימין כולן בסל א' ואם לא היה שלם אפילו יהיה כ"כ גדול שיש בו מאפה סאה כיון שניטל ממנה שיעור חלתה שהוא אחד ממ"ח לנחתום הרגיל למכור נקרא פרוסה ואין מערבין בו וכ"ש אם ניטל ממנה שיעור חלה של בעה"ב שהוא אחד מעשרים וד' שאין מערבין בו וככר כאיסר לאו דוקא אלא אפי' כגרוגרת והוא שלם מערבין בה אי נמי יש לומר דרבי יהושע מיקל מצד אחד דלא בעי כגרוגרת אלא כשיעור איסר סגי ומחמיר דבעי ככר שלם וטעמו משום איבה שחביריו מכניסין שלם והוא מכניס פרוסה:

גמ' ואין מערבין אלא בפת למעוטי פירות ובפת שלימה כר' יהושע דאמר ככר הוא העירוב ואפילו הוא כאיסר כלומר כגרוגרת בכל ככר וככר של כל אחד ואחד מן הבעלי בתים:

ואין מערבין בפרוסה משום איבה. כי שמא האחד יביא ככר שלם וחברו פרוסה ויבואו לידי קפידא והקנטה ואפילו יביאו כולן פרוסות גזרו שלא יועיל גזירה שמא יחזור דבר לקלקולו ויבא לידי איבה:

שהיתה דבובה. שנאה כתרגומו:

מערבין בפת אורז. שדרך העולם לאכלו מה שאין כן בפת דוחן:

מערבין בפת עדשים. דאע"ג דחזינן ביחזקאל דקרי ליה דלאו לחם הוא דהא כתיב (יחזקאל כ״ד:כ״ב) ולחם אנשים לא תאכלו [וכתיב (שם ד) ואתה קח לך חטין ושעורין וגו' ועשית אותם לך ללחם] ההיא משום הכי לא מיקריא לחם לפי שהיתה אפוייה בגללי צואת האדם ועוגת שעורים דכתיב (שם) ועוגת שעורים תאכלנה ההיא שעורים לאו שעורים ממש אלא שעורים שלא יאכל ממנה לשובע אלא כדרך רעבון:

מתני' נותן אדם מעה לחנוני. שהוא מוכר יין ודר עמו במבוי או לנחתום המוכר ככרות ודר עמו בחצר:

שיזכה לו בעירוב. עם בני חצרו אם יבאו בני המבוי לקנות ממך יין לשיתוף או ככר לעירוב יהא לי חלק בו ואע"פ שלא עשאו שליח לערב הוי עירובו עירוב דאע"ג דבעלמא (ב"מ מד. מז:) אמרינן אין מעות קונות הכא קונות שהעמידו דבריהם בעירוב על דין תורה דמעות קונות:

וחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו. שאין מעות קונות עד שימשוך ואפילו עירב החנוני הזה לכל האחרים [וזכה גם לזה] אינו עירוב שהרי לא נתכוין לזכות נו במתנת חנם כשאר מזכין בעירוב אלא לקנות הלחם במעה והרי אינה קנויה לו דכיון דמעות אינן קונות לא סמכא דעתיה דהאי שיקנה לו הככר ונמצא שמערב לו במעותיו שלא לדעתו: