רבינו יהונתן מלוניל על עירובין כה:

אימתי. שרי ב"ה בשני כנים כגון דהוי עדיין שני חצאין של העירוב בבית אחד:

אבל אין שניהם בבית אחד. אפי' ב"ה מודה דאינו עירוב:

דמלייה למנא ואייתר. כלומר שהיה הכלי קטן וצר מלהחזיק כל ככרות בעלי בתים ולפיכך שמו בשני כלים ולא עשה משום קפידא וכיון דעדיין בבית אחד הם שניהם עירובן עירוב:

אבל פלגי מיפלג לא. שהיה יכול הכלי להחזיק כולם ולא רצה לערבם כדי שלא יתחלף ככרו עם ככר חבירו ובשעת החלוקה יקח כל אחד ואחד ככרו כיון שהם מקפידים בזה אע"פ שהם כולם מונחים בבית א' אינו עירוב:

בית שמניחין בו עירוב וכו'. ואע"פ שאין בכל אותו הבית פת כלל אפילו הכי מותר עמהם דכיון שהניחו שם כולם עירובן כאילו הם דרים באותו בית דמי וכבני ביתו הם נחשבין כולם וא"צ שיתן חלק בעירוב כלל שאם היה צריך ליתן חלק בו לא היה מועיל אפי' היה לו פת באותו הבית עד שישימהו עם שאר ככרות העירוב בכלי אחד:

פטור מן המזוזה. דלאו בית הוא ובכולהו בית כתיב בהו:

ואין מערבין בו וכו'. אין אוסרין בחצר ולא במבוי דהא לאו בית הוא כלל ואנן בעינן בית הראויה לדירה וכחצר היא דומה:

ואין מניחין בו עירוב. כלומר עירובי חצרות דהא קי"ל עירובי חצירות מצוה להניחו בבית שבחצר ולא בחצר אבל שתופי מבואות שמשתתפין החצירות למבוי להשתמש במבוי מניחין אותו בבית זה שאין בו ד' אמות על ד' אמות דלא גרע האי בית מחצר שבמבוי שהוא מקום שראוי להניח בו שיתוף דתניא עירובי חצירות בבית שבחצר ושתופי מבואות אף בחצר שבמבוי והטעם שהעירוב נעשה להתיר הבתים להשתמש מבית לבית על כן צריך שיהיה מונח בבית והשיתוף אינו נעשה אלא להתיר חצרות למבוי לפיכך יכול להניחו אף בחצר שבמבוי וכ"ש בבית שבחצר ובחצר נמי דקא אמרי' דמותר בלבד שיהיה שמור שם אבל במבוי היינו טעמא שאין להניחו שם לפי שאינו שמור שהכלבים והעובדי כוכבים מצויין שם:

ואין עושין אותו עיבור בין ב' עיירות. דאע"ג דקי"ל שאם היו בין ב' עיירות הקרובות זו לזו ע' אמה ושיריים לזו ולזו דהיינו קמ"א אמות ושליש כולן נחשבות כעיר אחת והשובת באחת מהן הולך את כולה ואותן קמ"א אמות וכל העיר השניה וחוצה לה אלפים אמה אבל אם יש בין שתיהן יותר מקמ"א אמות כשתי עיירות הן נחשבות והשובת באחת מהן הולך את כולה וחוצה לה אלפים אמה ואם העיר השניה היא כ"כ גדולה שכלתה מדתו בחצי העיר עולה בחשבון האלפים אמה ואין לו אלא חציה אבל אם היה בית של ד' אמות על ד' אמות או בורגנין שהוא בית של קנים לסוף ע' אמה ושירים והם ממעטין אותה האמה היתרה על קמ"א אמות נעשו כל אותן שתי העיירות אחת וכן המשפט שאם יש לסוף ע' אמה ושירים בורגנין וכן לסוף שבעים אמה ושירים אחרים בורגנין גם כן וכן עד אלף פעמים הכל יכול לילך בלא עירוב בשבת ואפילו הן י' פרסאות אבל בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות לא חזי לדירה כלל וכמי שאינו חשוב הוא ויותר חשובין הבורגנין לפי שהן רחבין וראויים לעמוד בהן אבל בית צר כזה אינו ראוי לכלום:

נקטינן אחד עירובי תחומין ואחד שיתופי מבוי צריך לזכות. והוא הדין לעירובי חצרות דדין שיתוף ועירוב אחד הוא וכן לשיעור גרוגרות לכל אחד ואחד דהא אמרינן [בדף עא:] דרבנן ס"ל דסמכינן על עירוב במקום שיתוף ועל שיתוף במקום עירוב:

ולא נשתתף. כלומר אינו רוצה ומתכוין לאסור עליהן ואינו חושש בהפסדעצמו ותמות נפשי עם פלשתים הוא דקא אמר:

מתני' נתמעט האוכל וכו'. נתמעט האוכל מערב שבת השני משיעורו הראשון המפורש לקמן במשנתנו אם רוצה הוא לזכות להם משלו על ידי בנו ובתו הגדולים מוסיף עד שיהיה בו שיעור ואינו צריך להודיע להם ואפילו יערב עליהם משלהם שהרי כולם נתרצו בו בתחלה ובין שיהיה ממין ראשון ובין שיהיה ממין אחר כיון שנשאר קצת מן הראשון אינו נראה כמו שמערב בתחילה וא"צ לשאול דעתן בזה וכ"ש אם יערב להם משלו ואם היה כלה לגמרי צריך להודיעם אם יתרצו ממין האחר אם יערבו משלהם אבל באותו המין עצמו א"צ להודיעם אפילו יערב עליהם משלהם אבל אם יערב עליהם משלו אינו צריך להודיעם והאי דנקט נתמעט במשנה ולא נקט כלה כי היכי שיוכל לומר א"צ להודיעם דבין משלו בין משלהם א"צ להודיע:

ניתוספו עליהן. דיורין:

מוסיף ומזכה. משלו ככרות לחשבון הנוספים ומשים אותם בסל אחד עם הראשונים ואינו צריך להודיע לדיורין הנוספין ואם משל הנוספין רוצה לערב צריך להודיעם אם יתרצו בעירובו אבל אם רצה לערב משלו על הראשונים ועל הנוספים תבא עליו ברכה ואינו צריך כלל להודיעם מבעוד יום אלא עד שחשכה כדחזינן בתחילת עירוב שיכול להניח את החבית על כל בני המבוי ותרתי קתני מוסיף ומזכה אם משלו הוא מערב ובלא הודעת הנוספים כלל וצריך להודיע לכל הנוספים אם משלהם הוא מערב:

גמ' סוגיא דשמעתא וכו'. מ"ש בהלכות הרב ז"ל צריך תיקון גדול וזהו תיקונו אם בא לערב מאותו המין הראשון אפילו כלה מוסיף ומזכה ואפילו מערב עליהם משלהם ואינו צריך להודיע ואם בא לערב ממין אחר אם כלה הראשון צריך להודיע להם אם מערב משלהם ואם משלו א"צ להודיעם כלל ואם נתמעט מוסיף ומזכה אף ממין אחר ואין צריך להודיע להם בין שיערב משלו בין משלהם ובניתוספו בו דיורין אם משלו מוסיף על ככרות של עירוב ומשים בכלי אחד וא"צ להודיע לדיורין הנוספים ואם משלהם צריך להודיעם אם יתרצו בעירוב:

בחצר שבין שני מבואות. רגילה בזה ולא עם זה ואמרינן בגמ' שמותרת ברגילה ואסורה בשאינה רגילה ואם עירבו עליה שלא מדעתה באותה שאינה רגילה נמצא שחייבו לה שיותר היתה רוצה ברגילה ועכשיו כיון שעירבו עליה בשאינה רגילה נאסרת באותה שרגילה אבל בחצר שבמבוי אחד אינו צריך להודיע לה כלל אפילו יערבו עליה משלה דבודאי זכות הוא לה שהרי היתה אוסרת על בעלי חצר ונאסרת שלא להוציא מן הבתים לחצר: