רבינו יהונתן מלוניל על עירובין כ:

תרי גברי רברבי כרבנן. כגון אתה ורבה דדייריתו ביה:

מר. דהיינו רבה:

לאו אורחיה. אין כבודו לחזר על בני מבוי ולגבות את השיתוף:

אנא טרידנא בגירסאי. הייתי מתבטל כל אותו היום מדברי תורה:

ליקנו להו ריפתא בסלא. כלומר יזכה להו אביי בככר אחד מאותם שבסלו ולא יהיה בזה טורח ולא ביטול תורה:

ומתרץ זימנין דבעו לה מינאי. כלומר אם היה אחד מהם צריך לאכול מן השתוף היה שואל ממני ואין יכולת בידי לוותר את שלי בכל שבת לכך נמצא שאין בלבי להיות להם בו חלק גמור ובטל השתוף:

שבקש יין ושמן. משל השתוף שזיכה להם אחד מן המבוי לשם השתוף. ואם תאמר נהי דאביי שהיה תלמיד לא היה יכול לוותר משלו בכל שבת ושבת אבל רבה שהיה ראש הישיבה והיה עשיר למה לא היה עושה יש להשיב דכיון שהיה ראש הישיבה לא היה לו פנאי אפילו לזה כי כל בני הישיבה היו נצבים עליו מבקר ועד ערב:

ליקני להו רביעתא דחלא בחביתא. יקנה להו אביי אע"פ שהוא עני רביעית חומץ לכל אחד ואחד באחת מחביותיו ובזה לא היה קפיד אם ישאלו ממנו בכל שבת ושבת ועיקר שתוף ביין כדאמרי' לקמן בהאי פירקא:

אין משתתפין באוצר וכו'. בדבר האצור כגון חביות של יין או פירות המכונסין אין סומכין על מה שבתוכן משום דאין ברירה איזהו של שיתוף וכי מסתפק ממנו איכא למימר אזיל ליה שיתוף אי נמי ליכא היכרא:

לבית שמאי דלית להו ברירה. גבי מתניתין דתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאין וכו' אבל לב"ה משתתפין באוצר ומה שנסתפק מן החבית למוצ"ש או למחרת ואומר זהו של שתוף ונאמר איגלאי מילתא למפרע דזהו של השתוף שאם לא יאמר לא הועיל כלום כדאמרינן אי אתם מודים שמא יבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע דכיון שלא הופרש אפי' בסוף מן החבית לשם תרומה לא הוה כלום הכא נמי צריך שיהא מפריש בסוף מן החבית לשם שיתוף:

דאישתפוך חמימיה. בחצרו:

לישיילה לאימיה אם צריכה היא להחם לה חמין. דקיימא לן חיה (שבת קכט.) לאחר שבעה אפילו אם אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת אבל עושין לה ע"י נכרי ה"נ ליחים ליה נכרי ונרחץ התינוק עם אמו לפני המילה:

והא קא אכלה תמרי. כלומר הא קא חזינן דאינה צריכה חמין אפי' לשתות וכל שכן לרחוץ כל גופה והיאך נאמין אותה בדבר ניכר לכל שהיא כבריאה:

תונבא. נבהלה מכובד החולי ואוכלת ואינה יודעת מה שהיא אוכלת:

פנו לי מנאי. בחצרו. של רבא היו חמין והתינוק נשפכו חמין שלו בחצר אחרת ופתח ביניהם ולא עירבו שתי החצרות יחד והיו בביתו חדרים פנימים שאינן פתוחין לחצר והם לצניעות והנשים יושבות שם ובי גברא היה פתוח לחצר ותנן במתני' [דף סט:] המבטל רשות חצרו אסור להוציא הוא מביתו לחצר דהא לאו דידיה הוא ובשלו לא אמרינן דליהוי אורח לגבייהו הלכך הוצרך רבא לפנות כליו מבי גברי כדי שלא יצטרך לכל אותו היום להוציא משם לחצר והלך וישב בחדרים הפנימיים וביטל רשות חצרו ובית האנשים אשר לפני החצר והותרו להביא החמין מחצרו לחצרן לרחוץ בו הולד לפני המילה:

ניתיב מר אדוכתיה. מדקא אמרת פנו גלית דעתיך שמאחר שתבטל רשותך שוב אין לך היתר בכל היום לטלטל בחצר זו והיינו כשמואל דאמר לקמן אין מבטלין וחוזרין ומבטלין דאי לאו כשמואל ס"ל למר ליתיב מר אדוכתיה ויבטל להם רשות חצרו שעה אחת עד שיקחו חמין ויחזרו הם ויבטלו לך אותו הרשות עצמו ויחזירו לך את חצרך:

דהא אמר רב מבטלין וחוזרין ומבטלין. כלומר שנים הדרים בחצר אחת ולא עירבו מבטל זה לזה עד שיעשה צרכיו ויחזור זה ויבטל לזה וטעמא דאין חוזרין ומבטלין לא משום דהוה ליה חצר אחרת כיון שבטל להם רשותו ונסתלק משם לגמרי דאם כן קשיא ליה לרבא דהא ס"ל כר' יוחנן דיש ביטול רשות מחצר לחצר אלא טעמו של דבר כי היכי דלא ליהוו מילי דרבנן כי חוכא דהיינו שחוק וטלולא דהיינו ליצנות:

דרב כרבנן. דס"ל המבטל רשות חצרו רשות ביתו לא ביטל נמצא שאינו מסולק מן החצר לגמרי ויש ביטול רשות באותה חצר לדברי הכל ומשום הכי קאמר רב מבטלין וחוזרים ומבטלין:

ושמואל דאמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין. ס"ל כר"א דאמר שהמבטל רשות חצרו רשות ביתו נמי ביטל נמצא שהוא מסולק לגמרי מן החצר ולא קיימא לן כשמואל דאמר אין ביטול רשות מחצר לחצר:

מתני' אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד כו'. קסבר רבן גמליאל צדוקי אינו כנכרי דלא דמי לכותים לפי שכותיים גרי אריות הם ואינם גרים אבל צדוקי ישראל הוא ונהפך למינות וכיון דישראל הוא יכול לבטל רשות בלא שום שכירות והכי קאמר שהיה דר עמנו במבוי וביטל לנו רשותו מערב שבת:

אמר לנו אבא מהרו והביאו כליכם למבוי והחזיקו בו כיון שקדש היום מיד כדי שלא יחזור בו. כלומר שלא יוציא הצדוקי כליו למבוי קודם שתוציאו אתם כליכם וכיון שלא שכרתם ממנו יכול הוא לחזור מביטולו שביטל לכם דהא דיבורא בעלמא הוא אבל כיון שתחזיקו אתם ראשונה קודם שיוציא כליו למבוי כאילו קניתם ממנו דבכל מקום חזקה מועילה בקניה ככסף ואע"פ שאין זו החזקה כשאר חזקות שקרקע נקנה בה אפילו הכי הקילו חכמים בה (ותקנו) [שתקנה] כשאר חזקות וזו החזקה דבעיא משקדש היום בעינן לה דחזקה מבעוד יום לא מוכחא מילתא וכיון דגבי צדוקי מהני חזקה כל שכן גבי ישראל דמהני להו חזקה ושוב אין יכול לחזור בו: