רבינו יהונתן מלוניל על עירובין יח.

לפתחו. לפתח חצרו:

אינו אוסר על בני מבוי. אם לא נשתתף עמהם דגלי דעתיה דאסתלק לגמרי:

יש שגורסין רקה ברי"ש ויש שגורסין בדל"ת:

ולא שביק לה שיור. ועיר של רבים היתה:

א"ל אביי מאי טעמא עביד מר הכי. שלא הנחת לה שיור:

לדידי נמי אמרי לי סבי דידה מעיקרא נמי דרבים הואי. והאי דעירבה רב חייא בר אשי כולה בלא שיור משום דאשפה היה לה שסתם אחד מפתחיה ולא היה לה אלא שער אחד ואמרינן לעיל דאפי' עיר של רבים והרי היא של רבים בהכי סגי לה אבל השתא דאשתקילו לה אשפה הוי לה כשני פתחים ואסור לערב את כולה בלא שיור:

א"ל לאו אדעתאי. כלומר לא נתתי אל לבי וטעיתי בדבר:

סולם מכאן וכו'. כלומר סולם שעולין ויורדים בו חוץ למחיצתה:

תורת מחיצה עליו ולא בעי שיור. ומערבין את כולה אע"פ שהיא של רבים והיתה של רבים:

ותורת פתח עליו. כלומר אזלינן לקולא הכא והכא:

הלכה כר"ש. דבשיור של שלשה חצרות של ב' בני אדם בכל חצר סגי:

בית א' וחצר א' ס"ד. וכי בית בלא חצר צריכה לערב ומה היכרא יש בחצר ומתרץ חדא קתני שאפי' חצר שאין בה אלא בית אחד שפתוחה לרשות הרבים ופתוחה להם כיון שלא עירבה עם כל בני העיר יש היכרא בדבר לכל שעל ידי עירוב מטלטלין בכל העיר:

מתני' מי שהיה במזרח. בשדה וקדש עליו היום בהיותו שם וכבר אמר מבעוד יום לבנו לערב לו במערב רואין אם כשקדש היום לא היה ממנו ולביתו יותר מאלפים אבל עד מקום העירוב יותר מאלפים:

מותר לביתו. לרוח ביתו כלומר יש לו למנות שביתתו מביתו כאילו לא עירב:

ואסור לעירובו. לרוח עירובו יש לו למנות שביתתו לעירובו דכיון דכי קדש עליו היום היה רחוק מעירובו יותר מאלפים שאינו יכול להלך שם ולאכלו נמצא שאין עירוב זה מועיל לו אלא הוא מזיק לו וכיון שכן יותר רוצה בביתו מבעירובו שעירב לו בנו ואע"פ ששנינו בפרק מי שהוציאוהו (דף נ:) שהאומר תהא שביתתי במקום פלוני והיה אותו מקום רחוק ממנו יותר מאלפים אמה אמרינן התם הרי זה לא יזוז ממקומו לא דמי התם בבא בדרך מיירי וכיון דבמקום פלוני לא היה יכול לקנות שביתה שהרי רחוק מאלפים היה ובמקום רגליו לא הוה ניחא ליה דליקני אין לו שביתה כלל שהרי הוא פשע בעצמו שהיה לו לפרש דבריו ולומר אם אני רחוק מאותו מקום יותר מאלפים תהא שביתתי במקומי וכיון שלא אמר פושע הוא. אבל האי ששלח ע"י שליח היה לו לשליח לדקדק בשליחותו שיכוין שכשיקדש היום לא יהא אביו חוץ לתחום וכיון שלא דקדק יכול לומר האב לתקוני שדרתיך ולא לעוותי וקנה שביתה בביתו והרי הוא כאילו לא עירבו עליו כלל וכדתנן בפרק בכל מערבין (דף לה.) גבי נתגלגל חוץ לתחום ספק מבעוד יום ספק משחשכה ואמרינן הרי זה חמר גמל ולא קתני לא יזוז ממקומו שמע מינה דכשאינו פושע בדבר יש לו שביתה בביתו:

לעירובו אלפים ולביתו יותר מכן. אבל אם כשקדש היום היה עומד בתוך תחום עירובו והיה רחוק מתחום ביתו:

אסור לביתו. אסור למנות מביתו אלפים אמה לכל רוח שהרי קנה לו עירובו דבודאי ניחא ליה בעירובו שהרי עשה שליחותו ובגמרא פריך היכי אפשר שיהיה קרוב ממקום עירובו ויהיה רחוק יותר מביתו ומתרץ כגון דקאי ביתו באלכסונה כזה שראובן עומד במזרח ביתו ועירובו מושך למערב יותר מביתו ואעפ"כ פעמים שהאלכסון רב והוי ביתו רחוק ממנו יותר מעירובו:

הנותן את עירובו בעיבורה של עיר. כלומר באחת מן הבתים העומדים בתוך שבעים אמה ושיריים:

לא עשה כלום. שהרי בלא עירוב נמי יש לו אלפים לכל רוח וכל העיר ועיבורה שלה כארבע אמות הן:

נתנו חוץ לתחום וכו'. מקשי' בגמרא הא לא הוי עירוב כלל כדאמרינן גבי נתגלגל חוץ לתחום ומתרץ(נמי) תני חוץ לעיבורה של עיר כלומר מעט או רב:

מה שנשכר. לרוח זו שהניח מפסיד לרוח שכנגדה שהרי הוא מונה מן העירוב אלפים אמה לכל רוח ואם נתנו בסוף אלף למזרח נמצא שכלה אלפים של מזרח בסוף שלשת אלפים אמה [לעיר] ונשתכר אלף לרוח מזרח וגם הוא מפסיד אלף אמה לרוח מערבית שאין לו לילך לרוח מערבית אלא אלף אמה וקמ"ל משנה זו שאין העיר עולה לו לחשבון האלפים של מערב אלא כולה כד' אמות כיון שלא כלתה מדתו בחצי העיר שאם הרחיק כ"כ עירובו למזרח שיכלה מדתו בחצי העיר תחשב לו העיר בחשבון ואין לו לילך אלא חצי העיר ואע"פ שאנו אומרים שכל העיר כארבע אמות דמיא אין אנו רוצין לומר שנחשוב אותה כד' אמות ויפסיד מן האלף של צד מערב אותן ד' אמות אלא כוונתו לומר שאין העיר כלל מן החשבון אע"פ שנתנו לו ד' אמות למקום הנחת עירובו אע"פ שאנו אומרים שאין העיר כלל מן החשבון כשעירב לסוף אלף אמה לרוח מזרח אבל אין לו לצאת חוץ לשער העיר לצד צפון ולצד דרום כלל שהרי דרומו וצפונו [חוץ] למקום שנתן בו עירובו הוא נמשך ואין לו לילך לצפון העיר ולדרומה כלל שהרי למי שנתן עירובו שנותנין לו ד' אמות חוץ מן האלפים וגם האלפים שאנו נותנין לו אינם כי אם אלפים אמה ברוחב ד' אמות למזרח וכן למערב וכן לצפון וכן לדרום ולקרנות אלפים על אלפים ולהשלים פגימת הקרנות וכן לכל קרן וקרן נמצא שאין מגיעות כלל תחום של צפון ושל דרום של מקום שביתתו לתחום צפון ודרום של העיר ולכאורה משמע שאף לרוח מערבית שאמרנו שיש לו אלף אמה חוץ לעיר אין לו רשות לילך אלא אלף אמה ברוחב ד' אמות ולא לכל רוח העיר אע"פ שהיה לו בתחלה רשות בזה גם בתוך העיר: