רבינו יהונתן מלוניל על עירובין יז:

ואפי' עבדים וקטנים נאמנים לומר ע"כ תחום שבת שאנחנו ראינו מפלוני שהיה מומחה לרבים שמדד התחומין והגיע לכאן:

שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר אלא להקל. כלומר אע"פ שהצריכו חכמיס ז"ל עירובי תחומין שאמרו לצאת חוץ לאלפים אמה אע"פ שלא היה אסור אלא חוץ לג' פרסאות כמחנה ישראל שהם י"ב מילין וכל מיל הוא אלפים אפ"ה לא החמירו על כל פנים אלא להקל פעמים בהם כשיסתפק לנו בהם שום ספקא:

גמ' פי' מומחה מפורש בפרק המשנה הכל. עד שלא ירבה יותר ממדת העיר ואלכסונה. וצ"ע אמאי לא אמר יותר מאלכסון העיר. לבדו ולמה הזכיר מדת העיר וי"ל שיש לתלות שטעה המקצר שלא רבע העיר שהיתה עגולה וגם טעה שלא הניח טבלא של תחומין כנגד הקרן באלכסון כדאמרן אלא מאמצע הקרן והפסיד זויות כל האלכסון של אלפים אבל אם ריבה הטעות יותר מזה אין לנו במה לתלות וחוזרים למדוד פעם שנית או שומעין לאותו שמיעט:

מתני' עיר של יחיד ונעשית של רבים מערבין את כולה כלומ' בלא שיור דכיון שהיתה לה היתר מתחלה (התיר) לטלטל [בכולה] מפני שהיתה של יחיד כמו שמפורש בגמרא כך עתה אע"פ שהיא של רבים מטלטל בכולה ע"י עירוב בלא שום שיור בעלמא ולא נגזור עליה משום גזירה:

עיר של רבים ונעשית של יחיד וכו'. הא דקתני נעשית של יחיד אין מערבין את כולה כך צריך לפרש שאם היתה מתחלה של רבים וקנאה אדם כולה והוא משכיר הבתים שבה לבני אדם שהרי הם כתחלה שהיו צריכין לערב אע"פ שהוא של יחיד עכשיו צריך לשייר בעירובה כדי שיהא להם היכר באיסור שבת וטלטולו וכ"ש עיר של רבים עכשיו וכל הימים היתה של רבים והטעם מפני שהיתה בחזקת איסור מתחלתה לפיכך נגזור עליה ומצרכינן לה שיור ובההוא שיור הוי היכרא לכל שאנו מטלטלין בה משום עירוב:

אלא א"כ עשה חוצה לה שיור. שלא עירבו עם שאר העיר אלא לבדן וכל שכן אם היו מערבין אותה מבואות מבואות בפני עצמן שאין שיור גדול מזה אלא רבותא אשמעינן שאפי' שיור של חוצה לה מהני לשאר העיר:

כעיר חדשה כך שמה [ובה] שיערו חכמים שיורי עיירות והיא עצמה היתה שיור לעיר גדולה הסמוכה לה ור"ש פליג ואמר שאפילו שלש חצרות שיש בהן שני בעלי בתים בכל חצר וחצר הוי שיור לעיר גדולה:

גמ' ורשות הרבים עוברת בתוכה. ואע"פ שאינה שש עשרה אמה שאם היה בה שש עשרה לא היה ניתר בלחי וקורה כדתנן והרחב מעשר אמות ימעט ורבי יהודה אומר [אין] צריך למעט ואתנייה רב צריך למעט:

ואין מערבין אותה לחצאין. בין לארכה בין לרחבה משום דכל אחד ואחד יאסר את חבירו וזהו מבוי ששכח אחד מן החצרות ולא נשתתפה בו דאסרה אכולה דרגל האסורה במקומה אוסרת שלא במקומה:

מבוי אמבוי [נמי] אסרי אהדדי כדפרישית שאפי' לרבנן דסברי שאפי' רגל האסורה אינה אוסרת הני מילי בשתי חצרות זו לפנים מזו שאע"פ שיש דריסת רגל לפנימית על החיצונה לא אסרה לפי שיש לבקש מהם בדרך פיוס שיסלקו היום דריסת רגלם ויסגרו שעריהם שהרי לא יזיק להם כלום כיון שהם אסורים במקומם כמו כן אבל ברה"ר שאין הפרש וחלוק לארכו ולרחבו של מחיצה [אין] לומר תיחוד דשא ותשתמש ועוד שלא נוכל לומר לרבים שבכל העיר שיסלקו דריסתם מעל זה המבוי שעירב בפני עצמן אפי' רבנן מודו בהא דאסרי אהדדי ואפי' איכא לחי או קורה למבוי לא מהני:

ומתרץ דעביד דקה. בראש כל מבוי ומבוי יעשו דקה שהוא אצטבא גבוהה ארבעה טפחים וגלי דעתייהו כלהו לאסתלוקי כל חד מחבריה: