רבינו יהונתן מלוניל על עירובין יח:

צ"ע אם ידקדק שלא ילך בה בכל רוחב העיר אלא כשיעור ד' אמות לבדן אותן שכנגד מקומו ולא אנה ואנה שאין לו להטות ימין ושמאל ויש לבעל דין לחלוק בזה דכיון שאין אנו קפדין עליו למנות לו אורך העיר כלל כמו שפירשנו גם כן אין למנות לו רוחב העיר ויש לו להלך את כולה לארכה ולרחבה ויאמר גם כן היכא שכלתה מדתו בחצי העיר דאע"פ שאמרנו אין לו אלא חצי העיר אבל אותו חצי ילך לארכו ולרחבו ואין נראין דבריו בזה שכלתה מדתו בחצי העיר:

גמ' חוץ לתחום סלקא דעתך. הא לא הוי עירוב כלל שהרי אינו יכול להלך שם ולאכלו ואם טעה השליח יאמר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ונמצא שהבעלים קנו שביתה במקומם בביתם כאילו לא שלחו שם [ומתרץ] אימא חוץ לעיבורה של עיר:

בסוף העיר. לאו דוקא וכ"ש אם כלתה מדתו חוץ לעיר דמהלך את כולה וחוצה לה אלף אמה שהיה לו להשלים מתחום אלפים:

אנשי עיר גדולה מהלכין וכו'. מפורש בפירוש המשנה:

בעיתא תשמישתא. מפני המים שלפניו הלכך אי הויא ד' אמות חשיב ומודדין לה אלפים משפת התקרה ואילך :

מתני' אנשי עיר גדולה וכו'. אם שבתו שם שכל מי ששובת יש לו ד"א דכתיב שבו איש תחתיו כתחתיו כשיעור גופו דהיינו ד' אמות ואם שבת במקום שהוא מסויים כגון תל שהוא גבוה עשרה או חריץ שהוא עמוק עשרה או בקרפף ודיר וסהר או עיר גדולה או קטנה כולן כד' אמות לבדו נחשבין ויש לו חוצה לה אלפים אמה לכל רוח כרוחב אותו מקום ששבת אם מעט אם הרבה ובשובת לא פליגי רבי עקיבא ורבנן דלכולהו אית להו דכל העיר ששובת שם כארבע אמות דמיא אבל בנותן את עירובו ששולח שם מזון שתי סעודות ע"י שלוחו פליגי רבי עקיבא ורבנן בין בעיר חרבה או במערה חרבה אבל ראויה לדירה כלומר שלא נפלו מחיצותי' אע"פ שאין בה עכשיו דיורין סבירא להו לרבנן דכולה כד' אמות דמיא וכ"ש בעיר ישובה אפי' גדולה כאנטוכיא ור"ע פליג ואמר אפי' בעיר ישובה כיון שאין שובת בה הוא בעצמו אין לו אלא ממקום עירובו דהיינו ד' אמות וחוצה להם אלפים אמה והעיר מחשבון האלפים אמה לכל רוח:

והקשה להם ר"ע לרבנן הלא אתם מודים לי במערה שהנותן עירובו בתוכה לא אמרי' כולה כד' אמות דמיא. והשיבו לו רבנן אימתי אנו מודין בזמן שאין בה דיורין מתרץ בגמרא שאינה ראויה לדירה כלומר שנפלו ממנו קצת ממחיצותיה ומתירא אדם ללון בתוכה אבל אם היתה בריאה אע"פ שהיא חריבה מאדם אמרינן כולה כד' אמות דמי:

נמצא קל תוכה. שהרי היא ראויה לדירה ובשביל כך אנו מקילין בה דמהלך כולה וחוצה לה אלפים אמה:

מעל גבה. שאין ראוי לדור על גבה ואילו נתנו עירובן על גבה אין נותנין להם אלא ד"א לבדן וחוצה לה אלפים אמה:

ולמודד שאמרו וכו'. כלומר אע"פ שחלקו חכמים על ר"ע בנותן עירובו בעיר לומר שכל העיר או המערה הראויה לדירה כולה כד"א דמיא מודים הם בזו במי שבא מעיר אחרת או ממקום ששבת שם וכלתה מדתו של אלפים אמה או של אלפים פסיעות בינוניות בחצי מערה הראויה לדירה ואפי' יש בה דיורין וכן בעיר ישובה שאינו רשאי ליכנם ממקום מדתו ולהלן כלום ורישא דמפליג בין אנשי עיר גדולה לאנשי עיר קטנה וקתני נמי כיצד מתרץ לה בגמרא חסורי מיחסרא והכי קתני אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה בד"א במודד אבל מי שהיה בעיר גדולה והניח עירובו בעיר קטנה או היה בעיר קטנה והניח עירובו בעיר גדולה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה והכי פירושו אנשי עיר גדולה שיוצאין מעירן לעיר קטנה הנבלעת כולה בתוך אלפים אמה שלהם כגון שרחוק מעירן אלף והיא עצמה אלף מהלכין את כולה כד"א ומשלימין אלף חוצה לה שהרי כלתה מדתן בתוך העיר כלומר חוץ לעיר אי נמי בסוף לעיר בצמצום אם אפשר לצמצם ואין אנשי עיר קטנה היוצאין לעיר גדולה הרחוקה ממנה אלף והיא עצמה אלפים הואיל ואין כולה נבלעת באלפים אמה שלהן העיר עולה להם במדת התחום דזהו כלתה מדתו בחצי העיר ואין רשאי ליכנס בה אלא באלף אמה לבדן אבל מי שהיה בעיר גדולה וכו' דהיינו נותן עירובו לכתחלה בתוך העיר לקנות בה שביתתו אין חילוק בין גדולה לקטנה אליבא דרבנן בתרוייהו אמרי' כולה כד' אמות דמיא: