רבינו יהונתן מלוניל על עירובין יד.

גמ' לא אמר כלום כל עיקר ולא יזוז ממקומו שהרי במקום רגליו אין לו שביתה כיון שעקר דעתו ולבו מכאן ותחת האילן נמי לא קני שביתה ואף על פי שכל תחתיו של נוף בתוך אלפים אמה [של] מקום רגליו אפ"ה לא מצי אזיל לתחתיו של אילן כדמפרש לקמן הואיל ולא פירש באיזה מקום רוצה שיהיו לו ד' אמותיו והרי הוא כמושישן בדרך וחשכה דאמרי רבנן שאין לו אלא ד' אמות כיון שהיה לו לתת אל לבו שמא יחשיך לו ה"נ כיון שהיה לו לברר ד' אמות שרוצה לשבות בהם ולא בירר אותה אין לו אלא ד' אמות:

ושמואל אמר לא אמר כלום לביתו אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל. דכיון דמיירי שכל נופו של אילן בתוך אלפים ממקום רגליו וכל ד' אמות שאתה נותן לו לשביתה תחתיו כולן ראויות לו הלכך לביתו לא אמר כלום דהא ביתו רחוק מעיקרו אלפים אמה כדקתני מתני' מעיקרו עד ביתו אלפים ושמא בחר לו ד' אמות הראשונות שתחת האילן מאותו הצד שהוא עומד בהם וא"כ משם ועד ביתו יש יותר מאלפים כל רוחב נוף האילן:

אבל לתחתיו של אילן מצי אזיל. דממ"נ בכל ד"א שאתה נותן לו תחתיו לשביתה אתה מודד לו עד מקומו אלפים אמה:

ונעשה תחתיו. של רוחב נוף האילן חמר גמל אם הוא רחב עשרים או ל' אמה:

[בא למדוד מן הצפון]. כלומר כשבא למדוד לו האלפים מן הצפון מסוף נטיית הנוף לצד ביתו כדי שיגיע לביתו:

מודדין לו מן הדרום. ואומרים שמא מאותן ד' אמות ראשונו' בחר לו תחת האילן ומשם ראוי למדוד לו אלפים אמה לצד ביתו ונמצא רחוק מביתו ל' אמה:

בא למדוד מן הדרום. מד"א ראשונות אלפים לצד רגליו כדי שיוכל לחזור לאחוריו ממקום רגליו ל' אמה מודדין לו מן הצפון ואומר' שמא ד"א של סוף האילן לצד ביתו בחר ומשם עד מקום רגליו יש לו יותר מאלפים ואין יכול לחזור לאחוריו ואפי' פסיעה אחת אבל ממ"נ ארבעת אלפי' יש לו ממקום רגליו לצד ביתו פחות ל' אמה ומקום רוחב האילן הוא מפסיד מפני שלא פירש אותן:

אמר רבא מאי טעמיה דרב. בשלמא שמואל מסתבר טעמיה דמ"מ קנה שביתה תחת האילן אבל אין אנו יודעין הד' אמות שקנה הלכך ידו על התחתונה ומפסיד מד' אלפים כשיעור תחתיו של אילן אלא רב מאי טעמיה שאומר שאין יכול לזוז ממקומו ומתרץ משום דלא סיים אתריה וכיון דלא סיים לא קנה ולא מידי כדפרי' למעלה:

כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. כיון דאם סיים ד' אמות צפוניות אינו יכול לחזור ולברור ד' אמות דרומיות להיות לו שביתה בהן כי אמר נמי כולהו כחדא כגון הכא דאמר שביתתי תחתיו לא אמרי' לקנו ליה ד' אמות מינייהו:

ל"ש וכו'. אדרב קאי דקאמר שאינו יכול לזוז ממקומו משום דלא סיים אתריה ה"מ באילן שיש ח' אמות בכל נופו דאיכא למימר בהאי גיסא בחר או בהאי גיסא בחר ולא הוי סיום אבל באילן שאין בכל מה שתחתיו אלא ז' אמות על כרחין מקצת ביתו ניכר באמה אמצעית דא"א שלא ביררה דאי באמצע האילן בחר לו ד' אמות הרי היא מהם ואי מהאי גיסא או מהאי גיסא הרי היא מהם הלכך קנה שם בית ומיהו אמרינן בא למדוד לו מן הצפון מודדין לו מן הדרום מן הדרום מודדין לו מן הצפון:

שביתתי במקום פלוני. כדמפרש ואזיל שהיה מקום מוקף מחיצות וראוי להיות כולו כד' אמות הלכך לא צריך לסיים ביה ד' אמות דכולו כד' אמות ומהלך את כולו וחוצה לו אלפים אמה:

בד"א. דמהלך את כולו לבד מאלפים שחוצה לו:

במקום המסויים. שמיוחד וחלוק משאר הבקעה:

והוא מד' עד בית סאתים. ואם יותר מבית סאתים הואיל ולא הוקף לדירה לא מהניא ליה מחיצות לשוויה כארבע אמות:

אבל מקום שאינו מסוים. כלומר שאין כולו רשות אחת כגון שאין לו מחיצה או שישנו יותר על בית סאתים אין לו בתוכו אלא ארבע אמות לבד אלפים אמה משם והלאה ובעי לסיומי הי מינייהו כדמפרש ואזיל לקמיה וכי מסיים להו קני להו ומהלך משם והלאה אלפים אמה ותוך המחיצות עולה לו מן המנין: