רבינו יהונתן מלוניל על עירובין יג:

ואי קשיא לך אמאי לא תני לה גבי יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם. משנה היא במסכת כלים [פי"ז משנה י"א] יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם מלא קומצו מנחה מלא חפניו קטורת מלא לוגמיו ליום הכפורים ובמזון שתי סעודות לעירוב ליתני נמי ד' אמות ליוצא חוץ לתחום:

משום דאיכא ננס באברים. כלומר שגופו בינוני [ובטנו] ואמתו קצרה ולא סגי ליה באמה דידיה ובעי למיתן ליה של קדש:

מתני' היו שנים מקצת אמות וכו'. היו שנים עומדין זה רחוק מזה שש אמות נמצא שכל אחד ואחד מובלעות ב' אמות שלו בתוך אותן של חבירו:

מביאין ואוכלין. בתוך אותן ב' אמות:

ובלבד שלא יפשוט זה ידו לתוך ב' החיצונות. שאין לו בהם כלום ויוציא לשם פתו או חפציו שהרי דין חפציו כרגליו:

ואם היו שלשה ואמצעי מובלע ביניהם. שתי אמותיו בתוך של זה ושתים בתוך של זה הוא מותר עם כל אחד פונה לכאן ומשתמש עם זה פונה לכאן ומשתמש עם זה:

ושנים החיצונים מותרים לבוא לאכול בתוך ד' אמותיו של אמצעי זה בב' הסמוכות. לו וזה בב' הסמוכות לו ולא גזרינן שמא זה האמצעי יביא כליו של זה חוץ לתחומו של זה לצד מזרח ויכניסם בתוך תחומו של זה לצד מערב ומפרש בגמרא דמשום הכי לא גזרינן שכיון ששנים החיצונים [אסורים] שמה שאין להם לזוז משם אילך ואילך כל אחד ישמור חפציו שלא יזוזו מאצלו:

אמר רבי שמעון למה הדבר דומה כו'. מפרש בגמרא דה"ק רבי שמעון לרבנן זה הענין של שלשה שמובלעין תחומין של שנים באמצעי שאתם מודים ששנים החיצונים מותרים לאכול בתוך תחומו של אמצעי ולא גזרינן כדפרישית והלא זה הדבר שוה לאותו מחלוקת שאנו חולקים במקום אחר ואתם גוזרין שמה וכאן אינכם גוזרים. מהו המחלוקת בשלש חצרות זו אצל זו ופתוחות לרה"ר דכל אחת ואחת רשות לעצמה (אלא שהפתח לעצמה) אלא שפתח אחד פתוח מאמצעי' לאותה של צד המזרח ופתח אחר לאותה של צד מערב שיכולה כל אחת מהחיצונות ליכנס שם אם תרצה כדי לצאת לשניה שבצדה אבל דריסת רגליה' אינו על האמצעית שהרי פתוחות כל אחת ואחת לרה"ר וכיון שכן אינם אוסרות זו על זו כדתנן (דף עו.) ג' חצרות ופתח אחד ביניהן אם רצו מערבין לעצמן אחת אחת שאם היו זו לפנים מזו היתה אוסרת פנימית לשתיהם וחיצונות אסורות להשתמש [ואפילו] לעצמן:

עירבו ב' החיצונות עם האמצעית. אך חיצונות בהדי הדדי לא עירבו אם תרצה האמצעית מוליכה חפציה לאותה של צד מערב או לאותה של צד מזרח:

והן מותרות עמה. אם ירצו אותן שתי חיצונות להביא כליהם לתוך אמצעית עושין ולא גזרינן שמא יתערבו כליהם ויתחלפו כלי החיצונות מזו לזו ורבנן פליגי עליה דר' שמעון בגמרא ואמרי שלשתן אסורות וא"ת אמאי לא פליגי הכא ומושיבין רבנן דמתני' זו שלשתן אנשים אין לחוש שיזוזו משם וכל אחד ואחד רואה את חבירו ומזכירו ושומר חפציו אבל בשלשה בתים שאין עומדין שם בעליהם בקביעות ודרך רב ביניהם וחפצים רבים יש לגזור שם דילמא מחלפי מאנייהו ואסרינן נמי לשלשתן דכיון דעירבו שתיהן עם האמצעית וחיצונים בהדי הדדי לא עירבו הוי כחמשה ששרויין בחצר אחת ושכח אחד מהן ולא עירב שאוסר את כולן:

גמ' זו דברי ר"ש. שהאמצעית מותרת עם שתיהן והחיצונות נמי דלא גזרינן:

אבל חכמים אומרים. דלא שנא נתנו שניהם עירובן באמצעית או נתנה אמצעית עירובה בזו ובזו. רשות [אחת] משמשת לשתי רשויות וכלים ששבתו באמצעית מותר להוליכם לרשות של שתי החיצונות ואין שתי רשויות דהיינו שתי החיצונות משתמשות עם רשות אחת דהיינו האמצעית דכיון דשכיחי מאני של שתי החיצונות שלא עירבו זו עם זו ברשות האמצעית גזרינן דילמא אחת מן החיצונות כשתרצה להשיב כליה לרשותה תטעה ותקח כלים של החיצונה השנית שלא עירבה עמה:

שלשתן אסורות דכיון דנתנו שלשתן עירובן במקום אחד נמצא שיש להם חלק בבית האמצעי וכיון דשתים חיצונות לא עירבו הם כחמשה ששרויין בחצר אחת ושכח אחד מהם ולא עירב דשלשתן אסורין:

מתני' מי שבא בדרך וחשכה לו. גרסינן כלומר שהוא סמוך לחשכה והיה עיף ולא רצה לזוז משם אבל אם היה רוצה לטרוח וללכת [דף נא.] היה מגיע תחת האילן קודם שיבא השמש:

והיה מכיר אילן או גדר. והוא שסמוך לו בתוך אלפים אמה שאם היה בין רגליו ובין האילן יותר מאלפים אמה לא היה בדבריו כלום שהרי הוא עומד חוץ לתחום אלא ודאי שאין שם אלא פחות מאלפים אמה וכיון שכן שרינן ליה לומר תהא שביתתי בעיקרו שמסיים מקום שביתתו וישן במקומו וינוח בלילה ולמחרתו ילך לאילן ומהאילן ולצד ביתו אלפים אמה:

אבל כשאומר תהא שביתתי תחת צל האילן ואותו צל מחזיק כ' או ל' אמה ואין אנו יודעין אם כוונתו לאותן ד' אמות ראשונות או לאמצעיות או לאחרונות ואע"פ שאין מן האחרונות עד רגליו שהוא רוצה להתעכב שם אלא אלפים אמה אפי' הכי אין בדבריו כלום כיון שלא סיים את מקומו ואינו יכול לזוז משם שהרי במקום רגליו אין לו שביתה כיון שעקר דעתו ולבו (לזוז) מכאן ובתחת האילן נמי לא קנה שביתה:

נמצא מהלך משחשכה ד' אלפים אמה. שהרי קנה לו שביתה בנוף האילן ויש אלפים מרגליו עד האילן עצמו ואלפים מן האילן לצד ביתו:

ואם אינו מכיר. אילן או גדר:

או שאינו בקי בהלכה. שאינו יודע שיועיל לו ולא אמר כן אלא אמר תהא שביתתי במקומי:

זכה לו מקומו. וממקום רגליו לכל צדדין יש לו אלפים אמה וקמ"ל שאינו נקרא זה שביתה בטעות כדאמרינן [דף מה.] במי שהוא סמוך לעיר ולא הרגיש דפליג עליה ר' יהודה ואמר יכנס דלא דמי מי שהוא סמוך לעיר למי שהוא רחוק מן העיר קרוב לד' אלפים אמה אע"פ שאם היה יודע האילן או הגדר [שמא] לא היה אומר תהא שביתתי במקומי אבל מי שסמוך לעיר ולא ידע ניכר לכל ומפורסם ששביתתו בטעות היתה:

ואותן אלפים אמה לא יהבינן ליה אלא עגולות. ואף על פי דילפינן [דף נא.] לאלפים אמה של תחום שבת מאותן של ערי מקלט והתם חזינן בהו מרובעות דהא כתיב בהו פאות אפילו הכי לא ילפינן מרובעות מהתם דכתיב וזה יהיה לכם פאת נגב לזה אתה נותן פאות ואי אתה נותן פאות לשובתי שבת ורבנן דבעו פאות דרשי זה לריבוי כזה יהיו כל שובתי שבת: