רבינו גרשום על מנחות צו:

והאיכא מסגרתו. דשלח והלחם מונח עליו הויא ט"ז טפחים:

כמאן דאמר מסגרתו למטה היתה. בקרקעיתו של שלחן סמוך לארץ:

פרקודי הוה מיפרקדא. מוטה לחוץ בשלחן:

לדברי האומר מסגרתו למטה סמוך לארץ א"כ טבלא המתהפכת טמאה היא. משום דקים לן דשלחן הוה מקבל טומאה והיה סתום מכל עבריו כעין שידה שיש לה ד' דפנות דופן לכל צד עשוי כשלחן פשוט שאין לו בית קבול חוץ מלמטה:

ואית דאמרי אפילו מלמטה [לא הוה לה בית קיבול] שהיה מונח ע"ג מסגרתו ולא היה המסגרת מחובר לשלחן:

ולדברי האומר מסגרתו למעלה היתה. שהיה לו בית קבול ולא תפשוט מיניה טבלא המתהפכת:

מכלל לדברי ר' יוחנן דשלחן בר קבולי טומאה:

טהור מכלל שהוא מקבל טומאה. והאיך מקבל טומאה כלי עץ העשוי לנחת הוא אלא מלמד שמגביהין אותו ומיטלטל מלא וריקן הוא הילכך מקבל טומאה:

אמאי איצטריך למימר האי נמי מיטלטל מלא וריקן משום הכי מטמא ותיפוק ליה דמטמא משום צפויו וליטמא מי לא תנן דהעץ בטל לגבי צפוי אם הצפוי טהור הוי טהור (והם הכי) וה"ה אם טמא טמא:

דולבקי. כעין שקורין פלדשקורו בלע"ז ואוכלין עליו:

שנפחתו. ולא נפחתו בו כמוציא רמון:

או שחיפן כולן בשיש. כלי גללים שאינן מקבלין טומאה:

ושייר בהן. שלא חיפן כולן:

במקום הנחת הכוסות טמאין. שהרי אותו מקום אינו מחופה:

ר' יהודה אומר אם שייר מקום הנחת חתיכות בשר או לחם הוי שיור חשוב מטמא א) צ"ל שייר אין לא שייר לא מטמא וכו'. שאין לו שיור לא מטמא משום דבטל העץ לגבי הצפוי:

וכי תימא כאן בצפוי עומד הכא בשלחן ודולבקי צפוי עומד שלא שייר וקבוע במסמרים וכאן בשלחן של מקדש צפוי שאינו עומד הוא שאינו מסומר משום הכי לא בטל:

והא בעא מיניה ריש לקיש מר' יוחנן האי חיפן בשיש בצפוי עומד במסמר בטל העץ או אפילו בצפוי שאינו עומד נמי בטל: