רבינו גרשום על מנחות פד:

מתמרים של הרים ופירות שבעמקים. כחושים הם:

קרבן ראשי' משמע נמי אשתי הלחם אע"ג דכתיב בעומר משום דאמרי' מה יש לך להביא בכורים מדבש ושתי הלחם מחמץ:

ואין לי אלא חדשה של חיטים. דומיא דשתי הלחם דשל חיטים:

חדשה חדשה. דכתיב והקרבתם מנחה חדשה:

מנין לרבות שתהא קודמת לבכורים של חטים שגדלין בגג ובחורבה:

ת"ל כל אשר בארצם אפי' בגג:

מה להלן באספך את מעשיך משמע הכל. קתני מיהא שבגג ושבחורבה ושבספינה חייבין בבכורים וכ"ש תמרים שבהרים ופירות שבעמקים. וקשיא לעולא:

סיפא דקתני שבגג ושבחורבה למנחות קא מרבי להו ולא לבכורים. והאי דכתיב בכורי בכורי למנחות קא מרבי להו שיהו שתי הלחם קודמין להן:

מנחות לזכרי כהונה הוא דקא מתאכלין א) נראה דצ"ל ובקרא כתיב כל טהור וגו': בכורים כל טהור בביתך יאכל אותו:

אמר רב משרשיא תרי קראי כתיבי האי [ביכורי] כל אשר בארצם דלך יהיה משמע אמנחות. רב אשי אמר כלה ברייתא במנחות וסיפא דגג וחורבה דמרבי מכל אשר בארצ' אתאן ללחמי תודה דנאכלין לכל טהור בביתך ולא קשיא לעולא. נעשה הני תמרים שבהרים (ככחושה בהמה) [כבהמה כחושה] בקדשים דקדשה דאי עבד:

א"ר אלעזר ר' יוחנן חזאי בחלמא משום הכי מתריצנא למילתיה שפיר אמר קרא מראשית ולא כל ראשית למעוטי שאין מביאין חוץ משבעת המינין. מארצך ולא כל ארצך למעוטי פירות שבעמקים ותמרים שבהרים:

ונאמר להלן ארץ חטה ושעורה וגו' והיינו שבח הארץ ב) אולי צ"ל אף כאן מארצך ממותר שבארצך. עקרו מארץ היינו מארצך ממובחר. מגג שבמערה מביא וקורא דדמי לארץ. שגדילה על גגי בית מביא ואינו קורא. חורבה עבודה. חרושה: