רבינו גרשום על בכורות מ:

אבל בבהמה לא הוי מומא:

לא קשיא הא. דאית ביה עצם בשפתו התחתונה הוי מומא:

שהיתה כפולה. בשנים:

בזמן שהיא עצם אחד. שהסחוס שלה אחד ולמעלה נכפלת הוי מום:

פיו בלום. דחוק הרבה:

ורגליו מבולמות. חדות ודחוקו' הרבה הטלפיים:

אם מחמת הריוח. כלומר אם הוא בלום מחמת שאינו מרויחו אינו מום:

אם בלום מחמת העצם. שהעצם דחוק הרבה ומחמת כן אינו יכול לפתחו הוי מום:

בחססית. היינו סחוס:

דכריכא. עגולה:

וקטינא. רכה:

שלש אינו מום. שכן דרכה:

סיפא. או שאין בה ג' חוליות בטלה קא מיירי:

ושנפגם עצמו שבפיו. לחיו:

שאין שוחטין עלייהו. הבכור במקדש להקריבו דשמא מום הוא:

ולא במדינה. דשמא לא הוי מומא ואסור לשוחטו במדינה אלא על מום גמור:

ובעל יבלת. אלמא דלא הוי מום גמור:

לא קשיא הא. דקתני אין שוחטין על יבלת היינו כי הויא בגופו ומתניתין וקרא דחשיב ליה מום כי הויא בעינו דקרא אית ביה עצם ביבלת שבגופו הוי מום. ומתניתין דאין שוחטין דלית ביה עצם הא בעינו אע"ג דלית בה עצם הוי מומא. בגופו לא הוי מום. כי לית בה עצם הא פסול הוי להקרבה. אמאי תלתול בעלמא. תלתול כעין שומא של בשר שתולה בעור:

לבן. אין מומין בלבן אמאי אין שוחטין במקדש:

אלא אידי ואידי בלבן. (ליש' בכלה כך דרשו בשבתא דריגלא):

הא דאית ביה שיער. ביבלת שהלבן הוי מומא והא קמ"ל אע"ג דשאר מום לא פסול בלבן אי אית ביה שיער פסיל ואי ליכא שיער בו לא פסיל:

במראה אבל לא במדה. כלומר דלא יהיב שיעורא לאוזן גדולה כי היכי דיהיב לעין גדולה ולביצה גדולה:

ורבנן. דלא הודו לו עד כמה תהא האחת קטנה מחברתה דהוי מומא עד פחות מכפול:

ערקוב. מקום כף הירך: