רבינו גרשום על בכורות מ.

בש"א ד' אצבעות ולהכי קאמר כמה תהא משולשת דגדיל הוא שליש מן הענף והוי הענף ח' אצבעות וכולו ג' טפחים שהן זרת ומהכא ילפינן משך הציצית זרת דבמנחות לא ילפינן כמה ארכו. ואנן בציצית עבדינן כב"ש ד' חוטין וד' אצבעות גדיל:

ורב הונא אמר אצבע שאמרו לענין אצבע דיתירה על של משה דהוי ד' בטפח של כל אדם:

ורב נחמן אמר לאצבע דמתניתין דבין חוליא לחוליא:

רבי עקיבא אומר. אע"ג דיש לו ב' כיסין בידוע שיש לו ב' ביצים והאחת טמונה בבטן אלא כך בודקו מושיבו לבכור על עכוזו ועל זנבו ועל עגבותיו וממעך בכיס ואם יש שם ביצה אחרת סופה לצאת:

והתיר ר' עקיבא. דכיון דנתמעך ולא יצא הוי מום ומותר לאוכלו:

ר' יוחנן בן נורי אסר הואיל ונמצאת:

אין לו אלא כיס אחד אע"ג דיש לו ב' ביצים כמי שאין לו אלא ביצה אחת דמי ואתא ר' עקיבא וכו':

מעשה בפרה של בית מנחם. אתה מכלה ממונו של ישראל. דכיון שאתה אוסרן לאכול בחוץ אין לו תקנה אלא קבורה:

קדשים בחוץ. דתם הוי ואינו נאכל אלא בירושלם א) ר"ל דנאכל בירושלים בזמן הבית והיה נקרב על המזבח כדין בכור תם. :

טרפה נמי הוי. דכל יתיר כנטול דמי ותנן בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טרפה דשם ישנו לצומת הגידים:

שרגלו אחת נכנסת בתוך הכסלים ורגלו אחת על גבי הכסל לסוף הכסל כדרכו:

שנשתרבבה ירכו. שארוכה מחברתה:

ושניטל רוב המדבר של לשונו. רוב מן הלשון שנפרד מן החיך התחתון אותו שיכול לכפוף למעלה:

אינו ניכר לחוץ מי הוי מומא מומין שבגלוי בעינן:

אבל ניכר מחמת מלאכה. שכשהולך נראה והליכה קרי מלאכה:

למימרא דלא היינו אורחיה. למיהוי עינו עגול כשל אדם:

תשב לזכר ולנקבה. דמ' זכר ומיגווייהו נטרה י"ד ימי טומאה לנקבה:

הא באוכמא והא בציריא. כלומר אוכמא דעיניה אורחיה למיהוי עגול כשל אדם:

ציריא. כלומר כוליה חריץ של עין לאו אורחיה:

דשפיד. חד כשל חזיר:

ופריס. ששפתו עקומה למעלה כחזיר:

ופליגי רבנן עליה. דאמרי לא שמענו את אלו:

והתנן בפירקין דלקמן. שפתו העליונה עודפת כו':