רבינו גרשום על בכורות לט.

מעלי כסמא. שכן דרך כל סם וכל משקה מועיל יותר קודם אכילה מלאחר אכילה:

מעלי ליה כשעורים. שהשעורין יפין לבהמה יותר לאכול קודם שתיה מלאחר שתיה:

לאחר שתיה מאי. מי מעלי ליה האי לח ויבש מידי לאחר שתיה אי לא:

קשור או מותר. כלומר כשמאכילו לח ויבש צריך שיתירנו הבכור לפי שיותר הוא אוכל בשמחה כשהוא מותר:

גינה הסמוכה לעיר. ומאכילו שם מי מהנה לו אויר הגינה כאויר השדה:

ובלבד שיהו משולשין. כלומר לסוף כ"ז וכ"ז וכ"ז:

אכל. לח ויבש בג' חדשים ולא איתסי למפרע הוי מומא משעה שהתחיל לו:

למימעל בפדיונו. אם פדהו בתוך הזמן קודם השלמת ג' חדשים:

אי אמרת למפרע הוי מומא. הוי פדוי והנהנה מן הפדיון מעל:

ואי אמרת מיכן ולהבא הוי מומא ולא קודם לא תפיס פדיון דאכתי הוי כתם והנהנה מן הפדיון לא מעל:

קרי (עליה) שמואל עליה. דרב פינחס:

פסחים בזזו בז. כלומר אע"ג דלא הייתה חכמתו שקולה כלום כנגד חכמת שמואל שאלו דבר שלא ידע להשיבו:

א) לפני רבינו היה כתוב הת"ר ניקבו חוטמין אחר המשנה דחוטין החיצונות ולפיכך מפרש בתחלה להא דאין בודקין מן המתאימות. אין בודקין מן המתאימות ולפנים. היינו שיניים הגדולים שעומדין לסוף הלחיים ששם אינו נראה המום אפי' נעקרו לא ע"י אכילה ולא ע"י פעייה ולהכי קרי להו מתאימות שיש לכל אחד ב' עיקרין. אף לא מן המתאימות עצמן שנעקרו לא הוי מום מבחוץ:

בסוף החוטם הרי זה מום ששם נראה מבפנים בעומק החוטם אינו מום שאינו נראה:

תורא ברא דשיפתיה. עור החיצון:

מאי קאמר. ר' חנניה אין משגיחין כו':

אפסולי מיפסל. להקרבה:

יש מחוסר אבר מבפנים למיהוי מום כגון אם הוא חסר כוליא או טחול ע"י כריתה או ע"י סם:

פסח או עור כתיב דבר שבגלוי ולא שבסתר. וכן נמי עורת או שבור בגלוי. לאישחוטי או לאיפרוקי לא מיבעיא לן דלא עבדינן אלא על מום שבגלוי:

מה מומא מאבראי. כדכתיב עורת או שבור היינו מום והוי מאבראי:

ולא בעל כוליא אחת שנברא באחת:

סברוה דכולי עלמא אין בריה באחת. אין דרכה להיבראות באחת [והא] דממעט ולא בעל כוליא אחת שהיו לו שתים וניטלה אחת:

קסבר חסרון מבפנים שמיה חסרון אמר רב חייא כו'. ולא קשיא. הא דקתני ולא בעל כוליא אחת כגון שנבראת בשתים וחסרה אחת:

מה שלש מעיקרא שכך נבראת אף אחת מעיקרא שכך נבראת באחת והיכי אמרת דהא דתני ולא בעל כוליא כגון שנבראת בשתים וחסרה:

חסרה קודם שחיטה אסירה לאחר שחיטה שריא: