רבינו גרשום על בכורות לח:

תורא ברא דעינא. שורה שחוץ מן העין שמכסה העין וזהו בת עין:

אלא הא בדק שחור הא בדק לבן דאמר רבה בר בר חנה כו'. מתרץ הא דת"ר ודתניא איפכא:

וסימניך ברקא. כלומר באותו דק לבן שקורין ברקא הוי מום והיינו דק לבן א) נראה שצ"ל והיינו דק לבן צף כלומר בולט ברקא כמו לברוקתי בשבת ע"ח. :

בולט. צף. ברק כמו לברוקתי:

חלזון קורין בלעז לימץ:

עינב. שיש בעינו כענבה שמנומר עינו כנחש:

חלזון זה. היה לו בכור. ב) אולי דצ"ל שהיה בעינו דק והיה מראהו כחלזון ואמר חלזון זה וכו'. שהיה בעינו חלזון והיה מראהו ואמר חלזון זה מום קבוע הוא:

ואע"פ שאמרו אין אדם רואה מום לעצמו. שהבכור שלו היה אבל מורה הוא לתלמידים כו'. ובשביל כך קראהו להורות לו כדי שיתירנו לך וזה לאחר שאירע לו מעשה בבכורו הורה שמום קבוע הוא:

האי נמי מורה ובא מעיקרא הוה פעם אחרת קודם שאירע לו מעשה הורה שמום קבוע הוא. (האי נמי מורה) ור' מאיר דבר המבלבל את העין לא שנא לבן בשחור ולא שנא שחור בלבן:

תרבא דעינא. היינו הלבן שבעין:

חורור. אם יש בשחור לבן ואית דאמרי קרום:

והמים הקבועים. שעיניו דולפין תדיר הרי זה מום:

כל ששהה פ' יום. ולא נתמעט ממה שהיה:

ואלו הן המים הקבועין. והיאך בודקין אותו אם אכל עשב לח ויבש של גשמים ושל שדה בית הבעל ששותה מאליה. או אכל לח ויבש של שדה בית השלחין שמשקין אותה. או שאכל יבש של שדה של גשמים ואח"כ אכל הלח ועדיין לא נתרפא אפי' כן אינו מום עד שיאכל היבש של גשמים אחר הלח. שהלח של שדה גשמים. אכל קודם היבש אם בכך לא נתרפא הוי מום קבוע. וישנו ג' חדשים. כלומר בג' חדשים יאכלהו בכל חדש לח ואח"כ יבש:

והיכי מצי מוקים מתני' כר' יהודה והאנן תרויהו תנינהו. אבל לח ויבש של גשמים לח ויבש של שלחין כו':

חסורי מחסרא מתניתא והכי קתני:

והכי תרצה אכל לח ויבש של גשמים הרי זה מום כו'. ואתיא כמתניתין:

ואיכא דאמרי ויש לו ג' חדשים. כלומר דישנה לבדיקה זו ג' חדשים:

איני דג' חדשים ותו לא. אימא אדר וחצי ניסן לח אלול וחצי אדר יבש דהיינו ג' חדשים ותו לא וקמ"ל אע"ג דאין רצופין:

אלול ותשרי יבש. דבההוא זמן הוי יבש תבן וחציר:

מיהא ליכא למישמע דדלמא ההיא דקאמר אלול ותשרי יבש כלומר דפירות יבשין דאלול ותשרי מאכילין ליה באדר וניסן:

וכמה מאכילין אותו. מן הלח ומן היבש אפי' בגרוגרת מכל אחד דיי לבדיקה: