רבינו גרשום על בכורות כט.

כאילא. שהתירו לו מפני טרחו:

מ"ט. ד' לדקה וששה לגסה:

האי. גסה נפיש טרחא למיבדקה:

דאם כן. דאילא שקיל נמי אתם:

אתי למיחשדיה. כי היכי דלשקול ביה אגרא זימנא אחרינא כשחוזר ויפול בו מום אחר:

תרי זימני. למשקל אגרא בחדא בהמה לא תקינו ליה ולא אתו למיחשדיה:

ולקדש. ליתן מים באפר חטאת:

אם היה כהן. הדיין או העד:

ומטמאהו מתרומתו. שמוליכו לעירו ובדרך יש טומאה ומעבירו שם ומטמאהו ומפסידו מלאכול בתרומה ויש לו הפסד בדבר שאם היה טהור היה אוכל תרומה שדמיה קלין ועכשיו צריך לקנות חולין שהן ביוקר בשביל שמפסידו בכך יש להאכילו ולהשקותו ולסוכו ושכר זה מותר:

המקדש. את האשה במי חטאת ואפר חטאת אלמא דמצי למתהני מינייהו:

בשכר הבאת מים ומילוי. מצי לקדושי:

בשכר הזאה וקידוש. לא:

איהו גופיה. הכהן היכי מצי אזיל במקום טומאה הא קאי בלאו:

מנפח אדם בית הפרס והולך. הני מילי לעושי פסח דלא העמידו דבריהם במקום כרת אבל לענין תרומה העמידו דבריהם ומטמאו: