רבינו גרשום על בכורות כח:

מתניתין נמי דיקא דקניס ר' מאיר. דקאמר הואיל ונשחט שלא ע"פ מומחה אסור אע"ג דהשתא הוי מום קבוע:

לאכחושי סהדי. כגון דהשתא לאחר מיתה מיתחזי מום קבוע. ואתו סהדי ואמרי דודאי כי האי גוונא חזיניה קודם שנשחט:

דאי אמרת דכולהו משתני הוו סהדי שקרי ואסור הבכור:

בא ואראך. אלמדך:

לימא תנן סתמא כר' מאיר. כלומר דאע"ג דמתחזי השתא אחר שחיטה מום גמור אפילו הכי יקבר היינו כר' מאיר דקניס:

לא בדוקין שבעין ודברי הכל. משום הכי יקבר דמשתנין:

משלם רביע לדקה. ואית דאמרי משום הכי משלם מחצה ולא יותר דהוי ממון מוטל בספק הואיל ואיכא דוקין דלא משתני. למ"ה א) נראה דצ"ל ואית דאמרי דמשו"ה משלם מחצה לגסה משום דאמרינן וכו' ועי' בב"ב דף קמו ע"ב ובדברי רבינו שם ובדברי הרשב"ם בד"ה ושמין וצ"ע. ומחצה לגבוה משום דאמרינן דמשלם דמי בשר בזול:

מ"ט. להאי מחצה:

דזה בהמה גסה מפסידו הרבה הילכך משלם הרבה מחצה:

וזה. בהמה דקה דהפסדה מועט דאינה גדולה כ"כ משלם רביע:

אי הפסדה מועט לשלם לפום פסידה. כלומר מחצה מההוא מועט ומאי שנא רביע:

לא משום קנס מגדלי בהמה דקה. דאסור לגדל בהמה דקה בא"י:

ועסקינן דהאי בכור של בהמת כהן הוא והוא גידל הבהמה דקה:

ואם היה מומחה. לרבים דלא טעה אלא בשקול הדעת פטור מלשלם:

דדאין דינא דגרמי. בב"ק בפרק הגוזל עצים. והאי גורם בדבורו לאבד ממון:

שנשא ונתן ביד. שנטל בידים מזה ונתן לזה. ולא גורם הוא אלא גוזל:

כגון שהיה לנתבע משכון בידו של תובע ונטלו הימנו ונתנו לזה:

דאגע בהו שרץ. בידים:

טיהר את הטמא. כגון שנטל פירות טמאין ואמר טהורין הן ועירבן בפירות חברו דקא עבד בידים דהפסיד פירותיו:

האם. בית ולד שלה:

והאכילה לכלבים. דאמר דטרפה היא:

הלכה חמורך טרפון. כלומר הפסדת חמורך. כלומר שתפרע לו חמורך תחת פרתו שהפסדתו:

ותיפוק ליה. דפטור מלשלם משום דטועה בדבר משנה חוזר דתנן ניטלה האם שלה כשרה:

אין שוחטין על פיו. דאיכא למימר בשביל שכר שנוטל מתירו: