רבינו גרשום על בבא בתרא צא.

ביין סבר לה כר' יהודה בן בתירא. דלמעט את התיפלה מותר:

שכיח משחא טפי. ואע"ג דמשתכר לא מפקע השער כלום:

חד אמר אין משתכרין בביצים פעמים. דאין משתכרין בביצה שני ביצים:

וחד אמר תגר לתגרא. שלא ימכרנה חנות אחד לחנות אחר שישתכרו ב' פעמים בביצים:

מתריעין על הפרקמטיא. כעין שרגילין להתריע על עצירת גשמים כך מתפללין ומתריעין על הפרקמטיא שלא תיזול משום דאיכא הפסד בעלי בתים:

והוא דזל וקם י' בשיתא. שהיו נותנין י' בגדי פשתן באותן דמים שקנו ו' דהשתא איכא הפסד גדול מש"ה מתריעין:

אין יוצאין. א) אולי צ"ל אין יוצאין מפני היוקר מא"י לחו"ל וכו' דוודאי יהי' רעב ויוצאין. מפני רעב מא"י לחוצה לארץ אא"כ נתיקרו החטים שעמדו סאתים בסלע דודאי רעב ויוצאין:

אפי' עמדה סאה בסלע. דיוקר גדול הוא לא יצא: מה עלתה לה שאין בידה כלום:

קיימא מנו בייתיה. איכא דאמרי מי שיתמנה במקומו בביתו ומשל הוא. כלומר עד שלא מתה אשתו של בועז היתה רות מזומנת שקמה תחתיה:

ואמר המור"ה מנו בייתיה. היינו מקוננות שמקוננת לה ויושבת במקומה:

ב) נראה דחסר כאן וצ"ל מאה ועשרים משתאות. שעשה לל' בניו ול' בנותיו שהי' לו. ששים משתאות משנולדו. שעשה לל' בניו ול' בנות. שהי' לו. ששים משתאות משנולדו. ובשלחן חוצה לבנותיו עשה ל' משתאות:

וכשהכניס בניו לחופה עשה ל' משתאות. הרי כאן ק"כ ג) מפי' רבינו הלזה נראה דלא גריס בגמ' אחד בבית אביו ואחד בבית חמיו וגם מפי' הרשב"ם ד"ה לכל אחד נראה קצת דלא הי' גורס כן ודו"ק. משתאות:

אמר אבצן למה איזמנינן. הא אין לו בנים שיזמנני לחופתן שהוא כפרדה עקרה שאין לה בנים:

מתו בחייו. של אבצן:

בחייך ילדה איתתך [שיתין שיתין למה ליך] ואיכפיל ואוליד חד דטב דמשיתין זריז כנגד מנוח אמר שהיה לו שמשון שהיה טוב מששים בנים הללו לפי שהיה אומר כך אבצן אירע לו כך. ואית דמפרשי ליה כנגד אבצן ממש שהיו לו ששים בנים וכולם מתו בחייו ואח"כ היה לו בן שיצא ממנו דוד מלך ישראל שהיה טוב מכולן:

וסימן לגירסא טמא טמא. אמתלא שהיתה אמו של המן שהיה טמא היתה בת עורב שהוא טמא:

טהור טהור. בת כרנבו כמו כרים שהן טהור היא היתה אמו של אברהם:

לתשובת המינין. שידעו ויכירו שלא נכחד דבר מתלמידי חכמים:

כותא וקדרו. מקומות הן:

עיברא זעירא. אותו מעבר קטן: