רבינו גרשום על בבא בתרא צ:

תקין כיילא בר ג' קפיזי. שהיתה מחזקת ג' רביעיות דהיינו ג' לוג:

והאמר שמואל אין מוסיפין על המדות יותר משתות. ומר תקין דלא כהלכתא שלישית משום דאמרי' לעיל אבל הוא עושה סאה וכו'. וחצי קב ב' רביעיות ונמצא שמוסיף השליש על המדה מכדרכה:

אמר להו. אנא לא אתינא לסתורי מלתא דשמואל כלל דלאו משום תוספת עבידנא אלא כיילא חדתא מתקינא שמחזקת כך:

רוז פפא. כלומר א) וכ"ה בערוך ערך רז. מדת רב פפא שחישב ברזי לבו. ואיכא דאמרי למדה היו קורין בלישנהון רוז:

אוצרי פירות. כדי למוכרן ביוקר לאחר זמן:

ומפקיעי שערים. שמוסיפין על השער:

שבתי אוצר פירות. זה היתה אומנתו:

הוה מזבין פירא בתרעא חרפא כחרפא. שהיה מוכר תבואתו בימות הקציר באותו שער שהיה הולך בתחלה ולא היה מאצרו:

ושמואל היה מאצרן ומזבין להו בתרעא אפלא כחרפא. שהיה מוכרו בסוף שנה והיה מוכר בשער של אפלא בזול כחרפא כמו שהיה נמכר בשעת לקיטה:

שלחו ליה דאבא טבא מברא. כלומר יותר חסידות היה עושה אבוה דשמואל שהיה מוכרן בחרפא כחרפא משמואל בריה דהוה מאצר ומזבן להו באפלא כחרפא:

מ"ט. משום דתרעא כיון דרוח רוח. דאע"ג דשמואל מקיל השער ונותן עכשיו בזול אינו כלום שאחרים אינן מרויחין השער כמותו ולכך עושה אביו יפה ממנו שכשמכר בתחלה אביו בזול פתחו האחרים ב) צ"ל פתחו האחרים ג"כ למכור בתרעא חרפא בזול. השער אחרפא בזול. אבל הבן אע"פ שמרויח הוא השער אחרים לא מרווחי:

עושה אדם את קבו אוצר. כלומר מה שכונס משדהו רשאי לאצר אבל מה שלקח מן השוק לא:

תניא נמי הכי. דאין אוצרין בלוקח מן השוק:

מוצאי שביעית. עד דחצדי וזרעי ורשאי להשתכר בשער:

מפני שממעט את התיפלה. דע"י שכרות אתיא ג) צ"ל דע"י שכרות אתי לידי תיפלות. אתיפלות לשון:

סוריא. משום דכיבוש יחיד היא שדוד כיבשה ולאו שמיה כיבוש:

ורבי מתיר מהיפרכיא להיפרכיא. כלומר מפלך אל פלך משום דסמכי אהדדי וכעיר עצמה דמיין: