רב"ז יורה דעה שיט

מצוה לכל מפני שהכל חייבין בכבודו עכ"ל. ובכ"מ שם ציין שמקורו טהור מהא דפסחים ע' ומירושלמי הנ"ל ועיין בב"י יו"ד סי' שע"ד שהביא להרמב"ן בתה"א והרא"ש בה"ט. וכ' דטעמא מפרש התם עשו אותו כמת מצוה, לפי שאין כבוד הנשיא ביורשים וקרובים אלא בכל אדם שיתעסקו בו כקרובים ויטמאו לו. והב"י שם סיים: שיש לתמוה על רח"כ (הנ"ל] שהרי ר"ת לא היה נשיא. ואם התירו לט אות לרבי שהיה נשיא. למה התירו לטמאות לר"ת שלא הי' נשיא. ושמא היה סובר הר"ח דגדול הדור דינו כנשיא. ואעפ"י שהגהות מיימוני מספקא להו אי גדול הדור דינו כנשיא. הר"ח פשיט לי' עכ"ל. וכן הוא להדיא בפי' מבעל ס' חרדים על הירושלמי ברכות פ"ג ה"א הנ"ל ע"ש. הרי להדיא דטעמא דרח"כ הי' משום דס"ל דגדול הדור דינו כנשיא, ועשאוהו כמת מצוה, מפני שהכל חייבין בכבודו כנ"ל, אבל לא מטעמא דצדיקים אינם מטמאים. דהאמת היא דהצדיקים מטמאים כשאר מתים

ראה בב"ח (שם בסי' שע"ד) שכתב: כיון דהגמיי"מ מספקא להו אי גדול הדור דינו כנשיא. ולכן אין לשום כהן ליטמאות לגדול הדור. וכך נהגו הכל הנ"ל כרח"כ. וגם מדברי הב"י בש"ע שהשמיט דין זה דנשיא, משמע הכי דכיון דעכשיו אין לנו נשיא, אין דין זה נוהג בינינו. וגדול הדור אין דינו כנשיא עכ"ל. ותימה שהרי הב"י הביא דין נשיא בשלחנו הטהור ביו"ד סי' שע"ד סעי' י"א. וצ"ע

גם מש"כ הב"ח (שם) וז"ל: אבל מהא ל"ק לדעת רח"כ מברכות כ"ח ע"ב דאריב"ז לפני מיתו: פנו כלים מפני הטומאה דאלמא דהיה מטמא במותו, אעפ"י שהיה נשיא, וגם היה הגדול בדורו. דודאי דלטמא הכלים באהל המת אין לחלק בין מת למת כולם מטמאים באהל. אבל שיהיו בני דורו מטמאין לו מפני כבודו כדי להתעסק בו שפיר איכא למימר בטלה קדושת הכהנים עכ"ל. ויש להעיר בזה על הב"ח, עפי"ד הס' „סדר הדורות“ בריב"ז. שכתב: די"ל דבחייו אחר שהיה נשיא ב' א' ג' שנים, נתן הנשיאות לר"ג דיבנה עכ"ל. הרי דריב"ז בשעת פטירתו לא היה נשיא כלל. ואין לומר דעיקר כוונת הב"ח הי' משום דהיה עכ"פ גדול הדור. מ"מ לשונו אינו מדוקדק במש"כ שהיה נשיא. ועפי"ד ה„סדר הדורות“ הנ"ל יש להעיר גם על הצל"ח בברכות (שם) שדקדק על הא דאריב"ז בשעת פטירתו: „והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא“. וכתב: שנ"ל שבא לקראתו מלך ממלכי בית דוד לפי שהלל הי' מזרע דוד וכו'. ומיום שקיבל הלל הנשיאות לא פסק מזרעו. ואמנם רשב"ג נהרג בעשרה הרוגי מלכות ובנו ר"ג שהיא ר"ג דיבנה קטן היה אז וקיבל ריב"ז הנשיאות. ולהראות לו שאין לדוד המלך תרעומת עליו על שקיבל הנשיאות ולא היה מזרעו, לכן בא חזקיהו שהוא ממלכי בית דוד לקראתו. גם רמז בזה שאחר מותו לא יושיבו את בנו במקומו רק יחזרו הנשיאות לזרע הלל שהוא מזרע דוד. ולכן אמר והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה, והיינו כסא של הנשיאות עכ"ל. וי"ל עפי"ד הצל"ח בפי' הא' דמה דדוקא חזקיהו מלך יהודה בא לקראתו להראות לו שאין לדוד המע"ה תרעומת עליו ולמה לא בא שאר מלך ממלכי בית דוד? וי"ל כיון דריב"ז בשעת פטירתו היה מרגלא בפומי' הלכה מהלכות טומאה וטהרה. ולכן בא דוקא חזקיהו מלך יהודה, שגם הוא היה רגיל ללמד את בני דורו להיות בקיאים בדיני טומאה וטהרה. כסנהדרין צ"ד ע"ב, שבימי חזקיהו בדקו מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותנוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה ע"ש. ולכן בא דוקא חזקיהו לקראת ריב"ז. וי"ל עפי"ז דקדוק צחות לשונו של ריב"ז בשעת פטירתו שאמר אלו הב' דברים ביתד: „פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה'. וקשה מה ענין טומאה לחזקיהו מלך יהודה ולפי מה שכתבתי אתי שפיר ודו"ק. אבל גוף דברי הצל"ח תמוהים להסה"ד הנ"ל, שהרי החזיר ריב"ז את הנשיאות לר"ג שהיה מזרע הלל בחייו. ועוד קשה על הצל"ח האיך אפשר להעלות על הדעת שיש לדוד המע"ה תרעומת על ריב"ז. והלא בגיטין נ"ו ע"ב, אמרינן: דריב"ז בקש מהקיסר שיתן לו שושילתא דר"ג. ופירש"י: משפחת הנשיא שלא תכלה שולטנות בית דוד ע"ש ואולי שזה גופא הוא הטעם שבא חזקיהו שהיה מזרע דוד לקראתו בשביל שהתחנן לפני הקיסר שלא הכלה שולטנות בית דוד וכן יש להעיר מירושלמי סוף סוטה, ובירושלמי ע"ז פ"ג ה"ב שאמרו גם על ר"א תלמידו של ריב"ז שאמר ג"כ בשעת פטירתו פנו וכו' ותנו כסא לריב"ז ואת דאמרו לחזקיהו ע"ש: בצלאל זאב שאפראן

סימן קלד

לכבוד הנכבדים, עיני העדה אלופים ונגידים, העומרים על הפקודים, בתוך קהל ותיקים וחסידים, תושבי ק"ק הוש יצ"ו

אחי ורעי! הנה צעקת הרב הגאב"ד דקהלתכם נ"י בא אלי! ע"ד אשר גרעתם ממשכרתו הקצובה סך.... בכל חדש, זה שבעה חדשים, לעזרת תיקין בית המרחץ! מי ראה כזאת מי שמע כאלה? שלחו והתבוננו מאד, וראו הן היתה כזאת? הלא ישראל קדושים די בכל אתר ואתר מדינה ומדינה, מפרנסין ומיקרין להרב האב"ד העובד עבידת הקודש במחנה, וברגשי חמלה וחנינה, מחזיקין בעדו מגן וצנה. וכאשר לא יספיק נו משכרתו בכל עת ועונה, מוסיפין לו בכדי להיות לו למשען ומשענה וזאת היא תעודת ישראל, מקבלי מתן נחליאל, צדקתם כהררי אל

והנני בזה לחרוט בחרט אנוש ובצפורן שמיר, מקורים טהורים ונאמנים, לפרנסת הרבנים, ושכר הדיינים. ועיניכם תחזינה מישרים עד כמה שקדו רבותינו „אבות העולם“ לטובתם ולרוחתם של הרבנים, ומכחם שחדו בעדם כאוהבים נאמנים! ואתם נכבדי עיר הוש איך קמתם לגרוע משכרת הרב דמתא. וכי כך עושין רחמנים, בני רחמנים

? (א) הנה ניתי וניחזי מראש צורים, ראש המדברים, מורנו ורבינו ר"י בעל הטורים. בטור חו"מ סי' ט' כתב בשם הר"י ברצלונא וז"ל: נהגו ברוב מקומות לעשות לב"ד קופה שפוסקין מזון ב"ד ופרנסתם לכמה עולה בשנה, ומגבין אותו בתחילת השנה או בסופה. ואין בזו משום תורת שיחד ותורת אגרא, כי חובה היא על כל ישראל לפרנס דייניהם וחכמיהם. וגם אם יש נדבות או הקדשות סתם לוקחין מהן. וכן א"צ הדיינין לטרוח לכך, ולא לבקש משום אדם כלום, כדי שלא יהא צריך לשים אדם, ולא להחניפו, ולא להחזיק לו טובה, אלא דבר קצוב הוא על הצבור ומגבין אותו בעונתו כמו ארנונות וכו' עכ"ל ומקור מקומו טהור בכתובות ק"ה ע"א: אר"י אר"א גוזרי גזירות שבירושלים היו נוטלין שכרן צ"ט מנה מתרומת הלשכה, לא רצו מוסיפין להם כו'. ע"ש בפירש"י ד"ה נוטלין שכרן, שכתב: ומתפרנסין הימנו לפי שלא היו עסוקין במלאכתן עכ"ל. וכן הוא בתוס' שם ד"ה גוזרי. ובתוס' בכורות כ"ט ע"א ד"ה מה. שכתבו: כיון דכל עסקם להיות יושבין בדין, ולא היו עיסקין בשום מלאכה, ע"כ מוטל על הצבור לפרנסן ע"ש. וכן הוא בש"ע חו"מ סי' ט' סעי' ג' ע"ש בסמ"ע ס"ק ח' שכתב וז"ל: חובה על ישראל לפרנס דייניהם, ילפינן לה מדכתיב והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו, עכ"ל. ואין להקשות דהא הך דרשא דגדלהו משל אחיו רק בכהן גדול נאמר. כמבואר ביומא י"ח ע"א. והוריות ט' ע"א. ותו"כ פ' אמור ע"ש. אבל דיינים מנ"ל דמחויבים ג"כ לגדל משל אחיו? מ"מ זה ליתא. דהא בתולין קל"ד ע"ב הובאה דרשא זו גם לענין שאר אדם חשוב. ע"ש בפרש"י (ד"ה ואבע"א אדם חשוב) כתב: כגון ממונה ראש ישיבה יכול