רב"ז יורה דעה שיח

פתילות יע"ש. ואם כן אפוא, אם יוצאין ב„נרות עלעקטרי“ ידי חובת המצוה של הדלקת נר שבת. כל שכן שאנו יוצאין בהן ידי חובת הדלקת נר „יאהרצייט“ שאינו אלא מנהג שנהגו ישראל בהדלקה זו, לעלוי נשמת המת. וזכר לדבר זה להדלק נרות בעד המתים מצאנו כתוב ב„שלחן ערוך“ (או"ח סי' תר"י סעי' ד' בהג"ה): „ונוהגים שכל איש גדול או קטן עושין לו נר, גם נר נשמה לאביו ולאמו שמתו

“, אמנם כן יותר נכון הדבר, להדליק ביום ה„יאהרצייט“ נר של שמן כי רמז יש בו על הנשמה הקרויה: „נר ה' נשמת אדם“ (משלי כ' כ"ז) וכתיב „באורים כבדו ה'“ (ישעיה כ"ד י"ד) ויש מן המקובלים שאומרים שבנרות שמדליקין בבית הכנסת מוסיפים הארה בנרות של מעלה (נשמת חיים מ"ב פכ"ח) ושמן מרמז על ההשפעה של מעלה הנשפע על נפש המשכלת (מאמר מרדכי דרוש ו' מ"ב) וכמו שאמר הכתוב: „ושמן על ראשך לא יחסר“ (קהלת ט' ח'). וכן רבינו הקדוש צוה לפני מותו לאמר: „נר יהא דלוק במקומו“ (כתובות ק"ג ע"א) להורות לנו, כי נשמת ישראל מאירה באור פני מלך חי וקים, ולא תכבה נרה לעולם ועד

ועד כמה נזהרים הם ישראל קדושים בהדלקת הנר ל„יאהרצייט“, נראה מדברי „שלחן ערוך הרב“ ז"ל (או"ח סי' רס"א) שכתב בשם „תשובת רש"ל“ (סי' מ"ו): „מי ששכח להדליק נר של „יאהרצייט“ מותר לומר לנכרי בין השמשות שידלקנו. מאחר שהעולם נזהרים בזה, הרי זה כצורך גדיל, לענין שאם לא יעשנו, יהיה לו צער, לא גזרו עליו בבין השמשות אע"פ שאין בו צורך שבת כלל“. ראה בספר „ארחות חיים“ (סי' רס"א אות ג') כתב בשם שו"ת „אמרי א"ש“ (סי' מ"א): „אין להדליק נר „יאהרציט“ ב„יום טוב“ כי אם ע"י נכרי“. ובשם שו"ת „כתב סופר“ (סי' ס"ה) כתב: „יותר טוב להדליקו בבית הכנסת, דאז הוי ודאי ככל שאר הנרות שבביהכ"נ שיש בהן מצוה“: חנוך העניך שאפראן רב בבאקארעשט

סימן קלג

כבוד הרב המופלג בתו"י מוה"ר דוד גרינבערג [ז"ל] מוינעשט

ע"ד אשר העיר בתוס' כתובות ק"ג ע"ב ד"ה אותו היום. שהרב ר"ח כהן ז"ל היה אומר אילמלי הייתי כשנפטר ר"ת הייתי מטמא לו וכו'. ובהדיא אמרו בירושלמי ברכות דכשמת רבי אמרו אין כהונה היום וכו' עכ"ל. וכתב כת"ר, כי צדיקים אינם מטמאים והקשה: אם כן, האיך ילפינן בפסחים ס"ז ע"א, דמת מותר להכניסו למחנה לויה. מעצמות יוסף. הלא צדיקים אינם מטמאים

! תשובה

הנני בזה להשיב תשובה מאהבה על אתר. דלא כן ידידי האמת היא כי רבותינו בעלי התוס' ז"ל סבירא להו דצדיקים מטמאים, כמו שאר מתים. וכבר ישבו על מדוכה זו בתוס' יבמות ס"א ע"א ד"ה ממגע. ובתוס' ב"מ קי"ד ע"ב ו"ה מהו. שהביאו מה שמצינו כשהיה אליהו ז"ל קובר לרע"ק. א"ל וכי מר אינך כהן ז א"ל: צדיקים אינם מטטאים [המדרש הזה מובא בילקוט משלי סי' ט'] והתוס' כתבו דדחה אותו כן, משום כבודו דרע"ק. ועיקר טעמו היה, לפי שהיה מת מציה וכו' ע"ש. ואני מצאתי בתשיבת מהרי"ל סי' ק"נ שכתב וז"ל: קברי צויקים מטמאים. כדאיתא בתוס' ב"מ הנ"נן ומי לנו גדול מיוסף, נושאי ארונו נדחו לפסח פני. וכן מישאל ואלצפן (כסוכה כ"ה ע"א ומ"ב] אולי נהגו כן ע"י שמערותיהן יש בהן פותח טפח. ושכחו הטעם. ומנהג אבותיהם בידיהם, אבל על ארונות פותח טפח אין לסמוך כל כך וכו' ט"ש. ראה בפ"ת (יו"ד סי' שע"ב סק"ב) שהביא בשם תשו' כהונה שכתב: דמה שנהגו א זה כהנים להשתטח על קברי צדיקים, אין להם על מה שיסמוכו. דאי סמכו אהא דאמר אליהו ז"ל דאין טומאה בת"ח. ליתא שכבר כ' התוס' [הנ"ל[ שהיה דוחה אותו. ועיקר טעמו משום דהוי מת מצוה. והאריך לבאר מי הכריח להתוס' לפרש כן. עכ"ל הפ"ח. ובמח"כ אישתמיט מיני' התשו' מהרי"ל הנ"ל ועפ"י דבריו ז"ל י"ל דזה היא שהכריח להתוס' לפרש כן. משום דאם לא כן קשה מנושאי ארונו של יוסף שנדחו לפסח שני. וכן מישאל ואלצפן שהיו עוסקין בנו"א אלת ודאי דצדיקים מטמאים. ולכן שפיר כתבו התוס' דעיקר טעמו היה משום דרע"ק הוי מת מצוה. ועפי"ז אתי שפיר הא דפסחים ס"ז דילפינן דמת מצוה מיתר להכניסו למחנה לויה. מעצמות יוסף. משום דהאמת היא דצד קים מטמאים כמו שאר מתים. ועפי"ז אתי שפיר דברי התוס' בסנהדרין ל"ט פ"א ד"ה במאי. שכתבו: דהא ל"ק לי' האיך נטמא הקב"ה למשה וכו' ע"ש. משום דהתוס' אזלו לשיטתם דהצדיקים מטמאים כמו שאר מתים א')**(א) וי"ל בדרך אגדה קצת בטעמא של פשטי' דהמדרש הנ"ל דמשמע דאליהו ז"ל ס"ל דצדיקים אינם מטמאים. עפ"י המשנה וי"ל דמס' אהלות (פ"ג מ"ג): „כל שבמת טמא חוץ מן השינים והשער והצפורן“. ובנדה נ"ה פ"א, אמרו הטעם דשער וצפורן אינם מטמאים, משום דגופן מחליף ע"ש ובתענית כ"ה ע"ב, וב"ב פ' ע"ב, אמרו דהצדיק נמשל לארע וגזעו מחליף [עש"ה בפירש"י בתענית, ובפי' לב"ב וצ"ע והבן] וכיון דגזעו מחליף, י"ל שפיר דהצדיקים אינם מטמאים, כמו השער והצפורן שבמת שאינם מטמאים מטעם זה. ועפי"ז י"ל דוה הטעם שאמז"ל בברכות י"ח ט"א דהצדיקים במיתתם נקראו חיים. פ"י שגזען מחליף. ולכן נחשבים כחיים ואינם מטמאים כך נ"ל לומר. אבל לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דהאמת היא כמש"כ התוס' דצדיקים מטמאים כשאר מתים:)** וגם חש"כ הפ"ת בשם השבתי כהונה דאי סמכו על הא דרוב ארונות יש בהם חלל טפח וכו'. גם בזה אישתמיט מיני' מש"כ בשו"ת מהרי"ל הנ"ל עש"ה

אמנם עיקר כוונת הר"ח כהן שהיה אומר שאילמלי היה כשנפטר ר"ת היה מטמא את עצמו לו. והוכיח זה ממה שאמרו בהדיא בירושלמי דכשמת רבי אמרו אין כהונה היום. טעמא אחרינא איכא בזה. וכוונתו למה שאמרו בירושלמי ברכות פ"ג ה"א. והירושלמי הזה בכפילא נאמרה ונשנית גם בירושלמי נזר פ"ז ה"א: כד דמך ר"י נשיאה אכריז ר' ינאי ואמר אין כהונה היום וכו'. ומסיק הירושלמי בטעמא, משום דעשו אותו כמת מציה. והר"ן בפי"ב דכתובות שם, כתב: דהיינו טעחא, דכשם שכהן מטמא למת מצוה, מפני שאין לו מי שיתעסק בקבורתו. כך מטמא לנשיא, שמפני שכבודו מרובה, אין בכל המתעסקין בו די לפי כבודו וכו' עכ"ל. וכן הוא להדיא בש"ס פסחים ע' ע"ב, שאמרו: דמית נשיא הפסח בא בטומאה ופירש"י: דמית נשיא מצוה לכל ישראל להתעסק בו. וכן רבינו הרא"ש בהלק"ט הל' טומאה סי' ב' הביא בזה מהא דפסחים הנ"ל (ואין להקשות על התוס' בכתובות בשם הרח"כ הנ"ל שהביא ראי' מירושלמי. ולמה לא הביא ראי' מש"ס פסתים הנ"ל. די"ל דהתוס' ס"ל בזה כמו שפריק לה ה שירי קרגן' על הירישלמי נזיר פ"ז ה"א הנ"ל ד"ה והנשיא דהש"ס פסחים איכא לפרושי דנשיא הייני מלך כדכתיב אשר נשיא יחטא, וטטמא רבה אית בי' דכתיב שום תשים עליך מלך, שתהא אימתו עלך. אבל מהא דר' ינאי דייק שפיר עכ"ל] וכן מפורש יוצא להדי א ברמב"ם פ"ג מהל' אבל ה"י, וז"ל: נשיא שמת הכל מטמאים לו אפי' כהנים עשאוהו כמת