רב"ז יורה דעה שיג

יונתן“ פ' תצוה [כ"ט, פסוק כ'] שתרגם על „תנוך“: „חסחוס“. וכן הוא בתיב"ע פ' מצורע (י"ד – י"ז). אולם ב„תרגום יונתן“ בפ' מצורע (י"ד, פסוק כ"ה, ופסוק כ"ח) תרגם על תנוך: „גדירא מיצעא“. וב„אונקלוס“ (שם) תרגם: „על רום אודנא“. וב„תורת כהנים“ (שם): „אי על נוך יכול על גובה אוזן, ת"ל תוך נוך. הא כיצד זה גדר האמצעי“ א)**(א) אמר בן המחבר הנה כי כן מצאתי מפורש יוצא בתרגום יונתן ב"ע (פ' צו, ח', פסוק כ"ג) על מקרא שכתוב: „ויתן על תנוך אזן אהרן“, תרגם: „ויהב על הסחוס אודנא דאהרן דהוא גדירא דמציעאה“ פי' גדר האמצעי שבאוזן. יעו"ש בפי' יונתן: חנוך העניך שאפראן רב בבאקארעשט)** וכן פירש"י שם (והט"ז יו"ד סי' ש"ט מביא רק פירש"י). וכ"כ הרע"ב בנגעים פי"ד מ"ט. ע"ש ברמב"ם בפיהמ"ש ובר"ש ובתיו"ט. ולכאורה יש להבין מדוע שינה ה„אונקלס“ תרגומו מהיונתן ותו"כ. ונראה שפי' רק על „נוך“, כמש"כ התיו"ט שם. ולפענ"ד נ"ל ליישב תרגומו של אונקלס, עפ"י מה דאמרינן במגילה ג' ע"א דתרגום אונקלס מפי ר' אליעזר ור"י. ובקידושין ט"ו ע"א וביבמות ק"ד ע"א וברש"י יבמות ע' ע"ב ד"ה ושמעינן (ועוד בכ"ד בש"ס) דר' אליעזר אומר מנין לרציעה שהיא באזן ימנית, נאמר כאן אזן ונאמר להלן אזן, מה להלן ימין אף כאן ימין. ופירש"י: ונאמר להלן אזן במצורע פ"ש. והנה זה הברייתא מובא ג"כ במספרי' (פ' ראה ע"ש) וסיים שם הברייתא: „ובגובה שבאוזן“. וכן א תא בילקוט שמעוני פ' ראה ע"ש. ובקידושין כ"א ע"ב דאינו נרצע אלא בגובה שבאוזן. וכ"ה בבכורות ל"ז ע"ב. ובפרט לדידן דקיי"ל אין גז"ש למחצה וא"כ עפי"ז שפיר פי' האונקלס על רום אודנא בשיטת ר' אליעזר הנ"ל

(ב) אך אכתי קשה על התרגום יונתן ועל התו"כ ועל העומדים בשיטתם שבמצורע הוא בגדר האמצעי. א"כ מדוע אינו נרצע אלא בגובה של אוזן. הא אין גז"ש למחצה כנ"ל? ולכאורה הי' נראה ליישב התו"כ, עפ"י מה שמצאתי ב„מכילתא“ (פ' משפטים, מובא גם בילקוט שמעוני משפטים סי' שי"ז. ובמל"מ פ"ג מהל' עבדים ה"ח): „אזנו מן המילתא דברי ר' יהודה, ר"מ אומר מן הסחוס שהי' רמ"א אין כהן נרצע“. ומצאתי ב„ביאור מלות קשות“ על הילקוט הנ"ל) שפי' על: מילתא: „תנוך“, ע"ש באות ס"ה ובאות ע"ה. וע"ש במל"מ בהל' עבדים הנ"ל, שהקשה איך מביא ראיה שהרציעה מן הסחוס, ממה שאין כהן נרצע, דמשמע שאם הי' מן התנוך הי' נרצע ע"ש. משמע דלר' יהודה שסובר ב„מילתא“ ע"כ בתנוך הי' נרצע. וכה„ביאור מלות קשות“ הנ"ל. הרי שסובר ר' יהודה דאינו נרצע בגובה שבאוזן ורק בתנוך, וע"כ משום דבתו"כ סובר במצורע הוא בתנוך והוא בגדר אמצעי כנ"ל. ותו"כ הוא „ספרא“, „וסתם ספרא“ הוא ר' יהודה, דאזיל בשיטתי', מטעם אין גז"ש למחצה, דילפינן אזן אזן ממצורע. ולכן סובר ר"י דבין במצורע בין ברציעה הוא בתנוך. אך אכתי קשה על הניונתן' שפי' ג"כ „גדירא מיצעא“, א"כ מדוע ברציעה אינו נרצע אלא בגובה של אוזן, הא אין גז"ש למחצה ז ובל"ז קשה מאד על ה„ביאור מלות קשות“ הנ"ל, ועל המשמעות בעל „משנה למלך“ הנ"ל, במה שפי' על „מילתא“ דהוא התנוך. והא רש"י ז"ל בקידושין כ"א ע"ב ד"ה אלא במילתא. פי': „אליה של אוזן. בבשר ולא בתנוך“ ב)**(ב) אמר בן המחבר הלום ראיתי בספר „הערוך“ (ערך מל, האחרון) שכתב לבאר מ"ש (בקידושין כ"א פ"ב) אין רוצעין אלא „במילת“. פי' הרך שבאוזן אותו שלמטה ע"ש. ובפי' רבינו גרשון מאור הגולה ז"ל, כת"י, לבכורות שם (מובא בס' עה"ש) כתב וז"ל: מילת „בשר שתחת האוזן“ עכ"ל. ועין בעין יראה כי יותר נכונה ומדויקה היא גירסת הרגמ"ה והערוך ז"ל שגרסו בקידושין (כ"א ע"ב שם): אין רוצעין אלא „במילת“. וכן הוא בבכורות הנ"ל וב„ספרי“ (ראה, פ' קכ"ב הנ"ל). ובגמ' קידושין שלפנינו גרסינן „במילתא“, והיא גירסא מוטעת. ראה ירושלמי קידושין פ"א דל"ט ע"ד „המילת“ הזה נרצע שלא יהא כהן ויפסל יע"ש. ואם כי עיקר ביאור המלה של „מילת“ היא צמר נקי, כפי' הערוך הנ"ל. בכ"ז השתמשו במלה זו בהשאילה לרך שבאוזן, שהוא רך כצמר (עה"ש): חנוך העניך שאפראן הנ"ל)** וכ"כ רש"י בבכורות ל"ו פ"ב, דמילת, היינו אליה ע"ש. הרי להדיא ד„מילתא“ אינו התנוך. א"כ קשה על התו"כ והיונתן הנ"ל, הא אין גז"ש למחצה אם לא שנאמר כמש"כ בס' „מלא הרועים“ (ח"ב אות ג' גז"ש) בשם ס' „הכריתות“ דאיכא למ"ד דיש גז"ש למחצה ע"ש. ולפי האמור, המ"ד הנ"ל הוא התו"כ והתיב"ע ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חיו"ד סי' קצ"ה קצ"ו קצ"ז ע"ש] ובזה נלפענ"ד ליישב קושית ה„עצמות יוסף“ בקידושין כ"א ע"ב, בהא דאמרינן שם: א"ל ר"נ וכו' מ"ט לא תימרו לי' מהא וחכ"א אין ע"ע כהן נרצע מפני שנעשה בע"מ. וא"ת אין רבו מסר לו שפחה כנענית, תיפ"ל דבעינא אהבתי את אשתי וליכא ע"ש. והקשה, נימא דלהכי יהיב טעמא דנעשה בע"מ לאשמועינן אגב או חי' דאין נרצע אלא בגובה של אוזן, לאפוקי סברת ר"י דבמילתא נרצע, ע"ש שסיים בקושיא. ולפי מה שכתבתי ממילא מוכת זה מגז"ש, ואין גז"ש למחצה, וסובר בזה כהאונקלס הנ"ל, וכהסיום בספרי הנ"ל. וי"ל

(ג) ומצאתי ב„ספרי“ (הנדפס מחדש בווין) עם הביאור „תוספות מאיר עין“ (בפ' קכ"ב אות י') שכתב, דהז"א מחק לגמרי הסיום בספרי הנ"ל וכתב ע"ז: „וזה תימה“. וכ' עוד שם, דהסוס: בגובה של אוזן, הוא לאפוקי דלא בעינן תנוך גדר האמצעי כדהתם יעו"ש. הנה מהתו"כ מפורש יוצא דהגובה אוזן אינו גדר האמצעי כנ"ל. והנה מהספרי (הנ"ל הנדפס בווין) מוכח דהגובה אוזן הוא הסחוס. הלא כה דברי הספרי (בפ' קכ"ב): וחכ"א אין כהן נרצע שמא נעשה בע"מ, רמ"א מן הסחוס, שהי' רמ"א אין כהן נרצע אם במילתא הוא נרצע האיך הוא נעשה בע"מ אלא מלמד שאין רוצעים אלא בגובה של אוזן ע"ש. הרי דהסחוס וגובה אוזן א' היא. וכן מוכח מהמכילתא הנ"ל ע"ש. וכן מוכח להדיא מרש"י קידושין כ"א ע"ב ד"ה וחכ"א. שסיים שם: והאיך הוא נעשה בע"מ והתנן נפגמה אזנו מן הסחוס אבל לא מהעור ע"ש. הרי דגובה אוזן הוא הסחוס. וראה עוד קידושין (שם) ברש"י ד"ה אלא במילתא: אליה של אוזן בבשר ולא בתנוך ע"ש משמע דהגובה של אוזן הוא התנוך. והסחוס הוא התנוך. כפירש"י ותוס' בכורות במשנה הנ"ל, ובטוש"ע הנ"ל, ובפרט לפי תרגום ירושלמי שהביא הערוך הנ"ל (שהוא תיב"ע שהבאתי לעיל). ראה ברמב"ם הל' עבדים פ"ג ה"ט שכתב, דניקב בגופה של אוזן במרצע. וכ' הכ"מ ע"ז: פי' בתנוך ולא בבשר. וזה מחלוקת פ"ק דקידושין ופסק כחכמים ם עכ"ל. משמע להדיא דגובה של אוזן הוא בתנוך, והתנוך הוא הסחוס כנ"ל. ועפי"ז לא הבינותי דברי המל"מ הנ"ל שהקשה על המכילתא איך מביא ראי' שהרציעה מן הסחוס כו', דמשמע שאם הי' מן התנוך הי' נרצע ע"ש. והא התנוך הוא בעצמו הסחוס כנ"ל. ומכל הנ"ל מוכח דהגובה של אוזן הוא התנוך והוא הסחוס. וא"כ קשה על התו"כ הנ"ל שהתנוך אינו גובה של אוזן. וכן קשה על רש"י בחומש שפי' על תנוך שהוא גדר האמצעי. והא רש"י בבכורות הנ"ל פי' שהסחוס הוא התנוך.