רב"ז יורה דעה שיב

**(למשה מסיני קאמר, דא"כ אמאי פליג עלי' ר"י וכו' ע"ש. וא"כ עפי"ז בירושלמי הנ"ל, דנקטו, את כל ההלכות השנויות שם, בלשון „הלמ"ס“, ובתוכם ד"ז: דטולין במטלית, „ודובקין בדבק“, ג"כ לא יפול בהן מחלוקת, מטעם זה. וא"כ קשה אמאי פליגי בד"ז במס' סופרים, ת"ק, ורשב"א משום ר"מ הנ"ל ל וצ"ע. ויש להעיר בהאי כללא, מפסחים י"ז ע"ב, דאר"פ, דלמ"ד: טומאת משקין דאורייתא, משקי בית מטבחיא, הלכתא גמירי לה. ואיכא מ"ד טומאת משקין דרבנן. וס"ל דלאו הלכתא היא ע"ש. וקשה איך פליגי בזה המ"ד, הא בהלמ"ס לא יפול בו מחלוקת כנ"ל ז וכן י"ל מקידושין ל"ח ע"ב לענין ערלה בכ"מ דאיכא פלוגתא. ר' יוחנן ס"ל: דהלמ"ס היא. ורב יהודה ס"ל: דהיא הלכתא מדינה ז וכן י"ל מנזיר כ"ח ע"ב דר"י ס"ל הלכה היא בנזיר וריבר"ח אר"ל כדי לחנכו במצות ע"ש. וכן י"ל מסוטה ט"ו ע"ב דתנן ונותן לתוכה חצי לוג וכו' ור"י אומר רביעית וכו'. ולפירש"י ז"ל במנחות פ"ח ע"א חצי לוג לסוטה הלכתא גמירי לה? ומצאתי בתוסיו"ט שם סוטה פ"ב מ"ב, שהעיר בזה ע"ש. וכן י"ל בתמורה י"ת ע"ב דתנן: תמורת אשם וכו', ירעו עד שיסתאבו וכו'. ר"א אומר ימותו. ופרש"י ד"ה תמורת אשם. ירעו, דהלכה למשה מסיני היא? ומצאתי בתוסיו"ט בפ"ג דתמורה מ"ג שהעיר גם בד"ז ע"ש, וכן י"ל ממנחות ל"ב ע"ב דאיכא למ"ד: שרטוט של מזוזה הלמ"ס. ואיכא מ"ד דא"צ שרטיט. וקשה ג"כ, הא בהלמ"ס לא יפול בו מחלוקת [ומצאתי בהגהות מהר"ב רנשבורג ז"ל בגליון התוס' יבמות ע"ז ע"ב ד"ה הלכה הנ"ל, שציין לעיין בס' יבין שמועה, ובשו"ת חוות יאיר סי' קנ"ב. ואינה תח"י לעיין בדבריהם, לראות אם העירו באיזהו מהערות הנ"ל] ועיין פלתי סי' כ"ט סק"ב ע"ש. ויש לפלפל הרבה בכ"ז. וי"ל גם במש"כ הרמב"ם בהקדמה לזרעים הנ"ל, שאפשר שהוא כולל כל הדינין שנאמר בהן הלמ"ס יעו"ש. ולא הביא כמה מהדינין הנ"ל. וצ"ע:)** וכו' וטולין במטלית, ודובקין בדבק כנ"ל ע"כ ודאי הלכה פסוקה היא. והאיר ה' את עיני ומצאתי בשו"ת הרדב"ז מ"ג סי' אלף ע"ב (תרמ"ז) שכתב להדיא וז"ל: ונ"ל דהלכה כרשב"א מדגרסינן בירושלמי בפ"ק דמגילה: הלמ"ס שיהו כותבין בעירות וכו' וטולין במטלית, ודובקין בדבק וכו'. וכ' הרי"ף ז"ל זה הרושלמי בהל' ס"ת, משמע דהלכתא היא. ותו, דהא תני לי' בהדי הלכתא פסיקתא. ולפי דעת הרא"ש מיירי קודם הכתיבה וכו'. ע"ש שהשיג על תשו' הריב"ש ז"ל, וכתב: דלא נהירא לפרש הירושלמי לענין תפילין מכמה טעמים וכו' וסיים: וכיון דאתיא (הירושלמי) כרשב"א, משמע דהלכתא כוותי'. ומטעם זה התיר שם לכתוב מלת „בראשית“ על הטלאי, מגויל, הדבוק מבחוץ ע"ש. ותל"ת כי אני העני, כוונתי בד"ז לדעת גאון הגאונים הרדב"ז ז"ל. ובעזהי"ת הוספתי עוד הרבה הוכחות נכונות גדולות וצודקות, לאשר ולקיים מנהג הסופרים, להדביק מטלית על הנקב שבס"ת ולכתוב עליו וגם הב"ח ז"ל המחמיר בד"ז ביו"ד סי' ר"פ, כ': דהמנהג להתיר, ושאין למחות בהמתירים. כמש"כ הש"ך בשמו ביו"ד סי' ר"פ סק"ז. שוב ראיתי בתשו' הב"ח סי' קל"א שהאריך בד"ז, והסכים לדעת הריב"ש דאין הלכה כרשב"א משום ר"מ הנ"ל, משום דיחידאה הוא יעו"ש. ואחר המחילה מעצמותיו הקדושים של הגאון בעל הב"ח ז"ל, כבר הוכחתי לדעת, דהלכה כרשב"א משום ר"מ. ולאו יחידאה הוא, כדאמרן. וגם מש"כ הב"ח ז"ל בתשו', שגם דעת מהר"ם מרוטנבורג ז"ל, בתשו' להרא"ש ז"ל, בהל' ס"ת סוס"י י"ד הנ"ל, נוטה לפרש להירושלמי פ"א ומגילה, כמש"כ הריב"ש בדעת הרי"ף והרמב"ם דקאי לענין תפילין וכו' [כנ"ל]. ובמחכת"ה זה אינו, כמו שהוכחתי לעיל, דגם הרי"ף והרמב"ם לא שמיע להו, כלומר לא ס"ל דהירושלמי קאי לענין תפילין. וגם הרא"ש ז"ל מביא להירושלמי הזה, בסוף הל' ס"ת סי' כ'. ולא בהל' תפילין. וע"כ ודאי משום דהירושלמי איירי לענין ס"ת כנ"ל וגם מש"כ בתשו' הב"ח וז"ל: אמנם יש לדקדק שלא פי' הריב"ש אליבא דרי"ף ורמב"ם ההיא דמ"ס דתני בסיפא: „וס"ת שנקרע“ טולה עליו מטלית מבחוץ, דליכא לאוקמי בתפילין ו)**(ו) ומצאתי בביאור הגר"א ז"ל ביו"ד סי' ר"פ סק"ה שהעיר ג"כ על הי"מ דהירושלמי קאי אתפילין וכו'. וכ' וז"ל: מ"מ במ"ס שם קאמר הלמ"ס ס"ת שנקרע מטלה וכו' יעו"ש. ותימה שבמחכת"ה לא העיר מכל הנ"ל:)** וגם לכאורה משמע דליכא מאן דפליג בהך מילתא. אכן נראה לומר לדעת הרי"ף ורמב"ם ומהר"ם דס"ל דהך בבא אתיא נמי כרשב"א משום ר"מ. ואתי לאשמועינן דאין חילוק בין כשדובקים טלאי על הנקבים שבעור, כשהוא חדש עדיין כמו שרגילות להיות. ובין לשדובקים אחר הקריעה כדי שלא תסלק אדעתך דדוקא כשדובקים על הנקב, שנתהוה בעור, בעודו שלם, כמו שרגילות להיות נקבים בעורות, בהא מתיר רשב"א משום ר"מ. אבל היכי דנקרע אינו מתיר. קמ"ל דלא מפלגינן אליבא דרשב"א במידי, אבל לת"ק לעולם אסיר וכו' עכ"ל. הנה זה אמת, דהך בבא דמ"ס אתיא כרשב"א משום ר"מ. ואין חילוק בין כשדובקין טלאי על הנקבים שבעור, כשהוא חדש, ובין לשדובקים אחר הקריעה, ומותר לכתוב על הטלאי. אבל לא כמו שעלה על דעת מרן הב"ח ז"ל דאין הלכה כרשב"א משום ר"מ אלא כת"ק. דהרי כבר הוכחתי לדעת דהלכה כרשב"א משם ר"מ. וכן הסכים מרן הרדב"ז ז"ל. וזה ברור ז):**(ז) אמר בן המחבר: הלום ראיתי בספר קסת הסופר' (סי' י"א) וב„לשכת הסופר“ (שם ס"ק כ"ג) שכתב: שאין טעם נכון לחומרא זאת שלא לכתוב שם על המטלית, והבו דלא לוסיף עלה, דהיינו דוקא שם לבדו, אבל עם שאר תיבות יש להתיר לכתבו על המטלית, וכמו שנוהגין לאסור לקדור את השם לבדו ועם שאר תיבות נוהנין להתיר' עש"ה. אם כן אפוא בנידון השאלה המובאה בראש, הרשות נתונה להדביק מטלית מבחוץ ולכתוב עליו אלו התיבות „אלקים את השמים ואת“, כי הלא כבר מודעת זאת שמותר לכתוב על המטלית את השם עם שאר תיבות. כדבר האמור: חנוך העניך שאפראן רב בבאקארעשט

)** אמר בן המחבר: עד כאן מצאתי כתוב בכתי"ק של אאמו"ר הרב הגאון העצום וכו' הרב"ז זצ"ל. ולא איסתייע מילתא לגמור תשובתו הרמתה זאת, כי בינתים נתבקש בישיבה של מעלה ביום י"ד כסלו שנה זו (תר"ץ), יהי זכרו ברוך

! סימן קל

כבוד הרב המופלג בתו"י מוה"ר צבי הכהן הי"ו דארבאן

ע"ד השאלה, בבכור שנחתך מראש אזנו כאצבע, אם מותר לשוחטו

? תשובה

(א) מקור הדבר נובע ממשנה בכורות ל"ז ע"א: נפגמה אזנו מן הסחוס אבל לא העור. ופרש"י על „חסחוס“: תנוך אזן. וכ"כ התוס' שם. ומצאתי בס' הערוך (אות ח' ערך חסחוס) שהביא תרגום ירושלמי: „ונתתה על תנוך אזן“: „ותתן על חסחוס“ ע"ש. וראה ב„הפלאה שנערכין“ (אות א' ערך אשן ב') שדעת בעל „הערוך“ שהתרגום שאנו קורין „תרגום יונתן ב"ע“ הוא „ירושלמי“ ע"ש [עיין רמב"ם פ"י מהל' כלי המקדש ה"ב] והנה כי כן מצאתי ב„תרגום