רב"ז יורה דעה שי

במס' סופרים הנ"ל. אבל מלשון הנמוק"י הנ"ל לא משמע הכי א)**(א) ובנמוק"י שלפנינו כתב דהטלאי הוא של בגד, רק דתיבות אלו „של בגד“, מוקפים בשני חצ"ל אולם מצאתי בשו"ת הרדב"ז ח"ג ס' תרמ"ז שהביא לה מוק"י הנ"ל, דהטלאי הוא של בגד (בלא הקפת שני חצ"ל) וכ' וז"ל: קשה איך יכתוב על הבגד, וי"ל שאין כותב על הבגד, אלא שע"י טלאי הבגד, מחבר הקרע, וכותב עליו וכו' ע"ש. וצ"ע:)** ומצאתי במהרי"ק שורש קכ"ב שדחה ראיות האוסרים לכתוב על הטלאי, והוכיח דז"ש „טולין במטלית ודובקין בדבק“, איירי גם היכא דנקרע וחסר וכו'. אבל מפרש שם דהת"ק בהרישא דמס' סופרים הנ"ל שאמר: ואין כותבין ע"ג מטלית. האי „מטלית“ לאו קלף הוא. ודוקא ע"ג „מטלית“ דלאו קלף אסור לכתוב. אבל ע"ג מטלית דקלף שרי לכתוב גם לת"ק. ורשב"א משום ר"מ ס"ל דאפי' ע"ג מטלית דלאו קלף הוא שרי לכתוב. ואנן פסקינן כת"ק עש"ה, אבל מלשון הרא"ש בהל' ס"ת סי' י"ד בשאלת הרא"ש להמהר"ם מרוטנבורק ז"ל שם כתב: אם יתן על הקרע „קלף“ מבחוץ, ויחברנו בדבק וכו'. ולבסוף כתב, דממס' סופרים (הנ"ל) נראה דמותר. והמס' סופרים הנ"ל מיירי „במטלית“. נראה מבואר דהרא"ש ז"ל ס"ל דז"ש „מטלית“ במ"ם, היינו מטלית של קלף ב)**(ב) י"ל משבת ע"ט ע"ב דתנא דבי מנשה כתבה על הנייר ועל המטלית פסולה, על הקלף ועל הגויל וכו' כשרה ועוד אח"ז שם תניא: כתבה על הקלף על הנייר ועל המטלית פסולה הרי דמטלית לאו קלף הוא. עוד י"ל מהרמב"ם פ"ג מהל' תפ לין ה"ח, שכ': כורכין אותן במטלית וכו'. והרא"ש בהל' תפילין, בסדר תקון תפילין, כ' בשם שמושא רבא, ולכרוך עלי' קלפא או שילפא. וכן הרמב"ם כ': שיכרוך הפרשיות במטלית וכו'. ובצרפת ואשכנז לא נהגו לכרוך עלי' לא מטלית ולא קלף וכו'. דאין ראי' משם לטלות מטלית או לכרוך קלף וכו' שישימו מטלית או קלף על הקרע וכו' ע"ש. וכן בטו' או"ת סי' ל"ב הביא מהשמושא רבא הנ"ל, וכ' דהרמב"ם פסל, אם לא לכרוך עלי' קלף או מטלית עכ"ל ע"ש בב"י בשם הסמ"ק והא"ח והגהות מיימוני, ובש"ע או"ח סי' ל"ב סעי' מ"ד יע"ש הרי דמצינו כמה פעמים ד„מטלית“ לאו היינו קלף כשר. ובס' בני יונה סי' ר"פ, כ': דמצינו כמה פעמים מטלית מקלף כשר יעו"ש. וצ"ע:)** ועפי"ז הת"ק דמ"ס הנ"ל ס"ל דאפי' על המטלית דקלף אסור לכתוב? והמעיין היטב בתשו' מהרי"ק שורש קכ"ב הנ"ל, יר"ה שכל פירושו בהרישא דמ"ס הנ"ל, דהא דתניא: „אין דובקין בדבק“, מיירי בנקרעו האותיות. והא דקאמר: „ואין כותבין ע"ג מטלית“. מילתא אחריתא קמ"ל כנ"ל. במחכת"ה לא יתכן כלל, כמו שהוכחתי לדעת מהרא"ש ז"ל דמפרש להברייתא דמ"ס הנ"ל דהכל חדא קתני, כלומר דאין דובקין מטלית בדבק כ"י לכתוב עליו, כדבר האמור

(ב) אמנם כן יש להצדיק את הצדיק המהרי"ק ז"ל, דלה כה קיי"ל כוותי', דשריק להדביק מטלית של הקלף מבחוץ ולכתוב עליו. וכן אנו יוצאין ביד רמ"א ז"ל ביו"ד סי' ר"פ סעי' א' שפסק כן. אבל נלפענ"ד דלאו מטעמי' של המהרי"ק ז"ל ופירושו בהמ"ס הנ"ל. אלא מטעמא אחרינא פסקינן הכי. עפ"י מה שמצאתי בשו"ת גנת וורדים חאו"ח כלל ב' סי' ט"ו שכתב וז"ל: ר"מ הלכה כמותו, במילי דסופרות, אף כנגד ת"ק. לפי שהיה בקי וזריז הרבה במלאכת הסופר ובגיטין ס"ז ע"א תניא איסי בן יהודה היה מונה שבחן של חכמים, ר"מ חכם וסופר. ובסוטה כ' ע"א [אר"מ לבלר אני] ומשתבח בנפשי' שהוא בקי בחסירות ויתירות וכו' [וכ"ה בעירובין י"ג ע"א, ובשבת ע"ט ע"ב: ארשב"א ר"מ הה כותבה על הקלף. ובמנחות ל"א ע"ב: ארשב"א דר"מ הי' כותבה על דוכסוסטוס ובמגילה י"ח ע"ב דר"מ כתב שלא מן הכתב. וכ"ה במד"ר סור נח סו"פ ל"ו יעו"ש] וא"כ שהי' זריז במלאכתו, נקטינן כוותי', שודאי ירד לעומקן של הלכות הנוגעות לאומנותו וכו' יעו"ש. ועפי"ז אתי שפיר פסקו של מרן הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תפילין ה"ט, דאם כתב מזוזה על הקלף כשר. והכ"מ כתב בטעם הרמב"ם, דפסק כר"מ בשבת ע"ט ע"ב (הנ"ל) משום דעבד בה עובדא ומעשה רב. כשבת כ"א ע"א, ובכ"ד] וכו' ע"ש. וי"ל על טעמו של הכ"מ, עפי"ד הריטב"א ז"ל בחי' לכתובות דף ס' ע"א לענין אם הי' מכירה, עד כמה, ר' יוחנן אמר חמשים יום ושמואל אמר כל זמן שמכירה, ושמואל עבד שם עובדא כשמעתי'. וכתב הריטב"א דהלכתא כר"י. ואע"ג דשמואל עבד עובדא כשמעתי', אין מביאין ראי' מהמעשה שלו לפסוק כמותו, דלא אמרינן מעשה רב, אלא כשהעושה המעשה הוא אמורא או תנא אחר, שאינו חילק באותו הדין עש"ה. וא"כ עפי"ז אין ראי' כלל מר"מ הנ"ל דעבד עובדא כשמעתי' לפסוק כמותו. ועיין בהה"מ על הרמב"ם הל' איסורי ביאה פ"י ה"ד שכ' ג"כ דאין אומרים מעשה רב, במי שמחמיר לפי דעתו. ע"ש בכ"מ. ובב"י יו"ד סי' קצ"ד מש"כ ע"ז וי"ל בכ"ז. ועיין בר"ן סופ"ק דפסחים, דנראה דלא שמיע לי' כלומר לא ס"ל כהאי כללא הנ"ל. והר"ן ז"ל אזל לשיטתי' למש"כ בחי' הר"ן לשבת ע"ט ע"ב ד"ה מזוזה אקלף מי כתבי' וכו'. עש"ה והבן. עכ"פ הדבר תלוי בהפלוגתא דרבוותא ועוד י"ל על הכ"מ, עפי"ד המהרש"ל ביש"ש פ"א דביצה סי' מ"ב, שהשיג על הב"י באו"ח סי' תק"י, וכתב, דלית הכרע משום מעשה רב, לבטל ולסתור פסק הלכה הקבוע בתלמוד, דהלכתא כת"ק יעו"ש. ועיין בשיורי כנה"ג, בכללי התלמוד סי' ל"ב וסי' ל"ג, שכ' שכן מוכח מדברי מהר"ם אלשקאר ז"ל סי' ל"ב דס"ל כהמהרש"ל [תמה עליהם מהש"ס שבת כ"א ע"א עש"ה] ובסי' ל"ג מסיים. דהיכא דאיכא כלל, נגד כלל, הוי ספיקא, ונקטינן לחומרא ע"ש. וגס מש"כ הכ"מ עוד טעם לפסק הרמב"ם הנ"ל, משום דבגמ' שבת ע"ט ע"ב מייתינ לה [להא דארשב"א משום ר"מ] לסיועי לסתם תלמודא, דאמרה: דמזוזה נכתבת על הקלף, אלמא דהכי הלכתא עכ"ל, גם ע"ז י"ל עפי"ד החי' הר"ן בשבת ע"ט ע"ב ד"ה מזוזה הנ"ל, שכ' וז"ל והא דסייעא מדר"מ, ולא ליקשי לי' מדת"ק, משום דמעשה רב עכ"ל. וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דלהמהרש"ל ביש"ש פ"א דביצה, והמהר"ם אלשקאר הנ"ל, אין הכרע משום מעשה רב, לבטל פסק הלכה הקבוע, דהלכתא כת"ק ועכ"פ הדבר תלוי בפלוגתות הפוסקים בד"ז. ויש לפלפל ולא עט האסף פה. וגם על שארי הטעמים שכ' הכ"מ שם, יש לפקפק עליהם כמבוא למעיין. אילם עפי"ד השו"ת גנת וירדים הנ"ל, אתי שפיר פסק הרמב"ם ז"ל, משום דהלכה כר"מ במילי דסופרות, ואפי' נגד ת"ק, כנזכר. וזה נכון ומצאתי בשו"ת חוט השני סי' פ"ו, שכ' ג"כ, די"ל לפסוק כר"מ משים דלבלר היה ג)**(ג) אולם מש"כ ב„חוט השני“ שם, דרשב"א משום ר"מ שאמר: דובקין בדבק, מתיר גם בנחלק גוף האות [ודלא כהש"ך יו"ד סי' ר"פ סק"ו ע"ש] ובנה יסודו על תשו' מהרי"ק שורש קכ"ב הנ"ל יעו"ש הנה כבר הראיתי לדעת והוכחתי מהרא"ש הל' ס"ת סוס"י י"ד, דפירוש המהרי"ק בהרישא דמ"ס הוא תמוה. כאמור:)** ע"ש. ולא העיר מכל הנ"ל ועפי"ז אתי שפר הא דאמרו בירושלמי מגילה פ"א ה"ט: „הלמ"ס שהיו כותבין בעורות וכו' וטולין במטלית, ודובקין בדבק“ וכו'. ואתיא כרשב"א משום ר"מ, דהלכתא כוותי' במילי דסופרות, כנזכר. ומש"ה תני לי' בסתם, בין שארי ההלכות הפסוקות האמורות שם. וזה ברור

(ג) השתא הכי יש לתמוה טל פי' הק"ע על הירושלמי פ"א דמגילה ה"ט, שפי' דהירושלמי הנ"ל קאי על פרשיות שבתפילין. וכתב בד"ה וכורכין בשיער. וז"ל: התפילין לאחר שגללן וכרכן, וטילין במטלית על הפרשיות. ונמוק"י פי': וכורכין וטולין במטלית, אם נקרע הגו ל וכו'