רב"ז יורה דעה שט

דס"ל ג"כ כהר"י ברצלוני בשם הגאונים, וכהגירסא שלפנינו במ"ס

אמנם כן ראה זה מצאתי בתשו' הגאונים סי' ד' שכ' ג"כ בשם רב האי גאון ז"ל טעם מ"ב שיטין, כנגד מ' יום שנתנה בהם התורה. וב', כנגד הלוחות ע"ש. ונראה דרב האי גאון ז"ל לא שמיע ליה, כלומר לא ס"ל כלל האי טעמא דמס' סופרים „כנגד המסעות“. השתא הכי י"ל דגם הר"י ברצלוני בשם הגאונים ס"ל מ"ב מטעמא דר"ה גאון ז"ל, ולא מטעמי' דהמס' סופרים [ומזה יש להוכיח דהמס' סופרים לא נתפשט אז בימי הגאונים. ואפשר שנתחבר בדורות האחרונים. וכהרא"ש הנ"ל]. ועפי"ז אתי שפיר טפי האי סימנא טבא שסמן הר"י ברצלוני: „ה' ב"ם סיני בקודש“. וזכר לדבר הוא להטעים טעם כעיקר, דהמ"ב שיטין הם כנגד המ' יום שנתנה התורה וכנגד הלוחות. כטעמי' דרב האי גאון ז"ל. וא"צ עוד לדחוק בזה כהפרישה בריש ס"ק י"ד ע"ש. ובט"ז שם סק"ט כתב ג"כ סימן זה. ולפום ריהטא ניחא טפי האי טעמא דר"ה גאון. דהא גוף טעמא דמס' סופרים כנגד המסעות, טעמא בעי, מה ענין המסעות אצל השיטין שבדפי התורה? אולם יש להטעים טעמא דהמס' סופרים, עפ"י מה ששנו חכמים בלשון המשנה (חבות פ"ד מי"ד): ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה. וכן הוא בש"ס שבת קמ"ז ע"ב. ועפי"ז שפיר רמזו במנין השיטין כנגד המסעות שהיו ישראל נעים ונדים ומטולטלים ממסע למסע, עד שחנו במסע האחרונה בערבות מואב, ושם הואיל משה באר את התורה הזאת בכללותיה ובפרטותיה. כסוטה ל"ז ע"ב: ונשתלשו בערבות מואב. וכ"ה בירושלמי פ"ז דסוטה שם, ועוד בדוכתי טובא

וצופה הייתי ב„מעדני יו"ט“ (על הרא"ש בהלק"ט סוף הל' ס"ת) שהביא להגמי"י כנגד המסעות מ"ת. וכתב וז"ל: וזה תימה שהרי לא נמנו באלה מסעי כי אם מ"ב מסעות, כדפירש"י שם. ורציתי לומר, כי מ"ח, כנגד מ"ח ערי הלוים. אלא שלא ראיתי בפרשה ההוא רמז לכך. ואולי שאין צורך, כי הלא כל שבט לוי, תופסי התורה המה, שנאמר יורו משפטיך ליעקב עכ"ל. שוב מצאתי בס' קסת הסופר סי' י"ב סעי' ג', ובלשכת הסופר שם סק"ו העיר ג"כ בגירסת המס' סופרים יע"ש. אבל במח"כ אישתמיטתיה כמה מהפסקים הנ"ל, וגם במח"כ לא ביאר היטב טעמי הפוסקים בד"ז כאמור

ולדינא נראה כמש"כ החתם סופר' ז"ל בחיו"ד סי' רס"א תשובת הגאון ר"נ אדלער ז"ל, דסופרים מובהקים נוהגים כהרמב"ם ז"ל, לא פחות ממ"ח, ולא יותר מס' יע"ש. אבל ב„שלטי הגבורים“ (בהלק"ט הנ"ל) כתב, דמסורת בידינו להיות מ"ב שיטין. אבל לכ"ע אם שינה איזה סופר וכתב ל"ט שיטין, או מ"א שיטין, דאין לפסול הס"ת. כמש"כ הרמב"ם בפ"ז מהל' ס"ת הי"א, ובטור סי' ער"ה. וכן סיים הרמ"א בסוס"י ער"ה דכל אלו הדברים למצוה, ואם שינה לא פסל וזה פשוט: בצלאל זאב שאפראן

סימן קכח

להסופר המופ' וכו' מוה"ר יעקב מאיר משטיפנשט

ע"ד אשר שאל לדעת, אם צריכין לקדש תיבת אשר שבין שם אקיק „אשר“ אקיק. וכבודו שמע מסופר מובהק יר"ש דצריכים לקדש תיבת „אשר“

תשובה

הנה בש"ס דילן שבועות ל"ה ע"ב, ובירושלמי מגילה פ"א ה"ט, ובמס' סופרים פ"ד ה"א, ובאבות דר"נ פל"ד ה"ד חשבו: אקיק „אשר“ אקיק, בין השמות שאינן נמחקין. וראה בכסף משנה [על הרמב"ם בפ"ו מהלכות יסודי התורה הלכה ב'] אי הי' בגירסתו של הרמב"ם ז"ל השם הנ"ל יעו"ש. הר מוכח לכאורה דגם תיבת „אשר“ הוא קודש, מדלא כ' בפרוטרוט דשם אקיק הוא קודש. אבל ראה ב„פלפולא חריפתא“ (על הרא"ש בפ"ד דשבועות סי' כ"ג סק"א) שכתב, דהא דאיתא בגמרא וברא"ש ז"ל אקיק „אשר“ אקיק, לאו למימרא ד„אשר“ נמי אינו נמחק, אלא נקטו קרא כדאיתיה עכ"ל. ומצאתי בשו"ת מור ואהלות באהל ראשי בשמים סי' י"ג שנשאל ג"כ על זה, והביא כמה ראיות נפלאות שא"צ לקדשו ע"ש. ויש להעיר מברכות ל"ג ע"א, וסנהדרין צ"ב דאמרינן גדולה דעה וכו' וגדולה מקדש שנתנה בין שתי אותיות וכו' יע"ש בפירש"י ז"ל והבן: בצלאל זאב שאפראן

סימן קכט

כבוד חתני יקירי הרה"ח המופלג בתו"י וכו' מר אלטר ביערברייער הי"ו

ע"ד שאלתו בענין המעשה הנוראה שאירע במחנתו בהקלויז של כ"ק אדמו"ר הרה"צ המפורסם שליט"א מבאיאן, ששלטו ידים ארורים בס"ת, ובפשעם נקרע העמוד הראשון מלמעלה, אלו התיבות: „אלקים את השמים ואת“. ושואל לדעת אם מותר לחתוך אלו התיבות הנקרעים. ולהדביק מטלית מבחוץ, ולכתוב אלו התיבות מחדש

תשובה

(א) לפענ"ד נ"ל לבאר ד"ז בס"ד בכחא דהיתרא דעדיף. אולם פתח אמרי, לא אוחיל עד אם דברתי דברי, לבאר באר היטב, לקיים מנהג סופרי זמננו, בקבלה מהסופרים מהדורות שלפנינו, מנהג אבותינו תורה היא“ (כתוס' מנחות כ' ע"ב ד"ה נפסל) להדביק מטלית על הס"ת מבחוץ, ולכתוב עליו, וממילא ירווח לן שמעתתא דא דמותר לכתוב גם שם קודש על המטלית

הנה מקור ד"ז נובע ממס' סופרים פ"ב הי"א: אין דובקין בדבק ואין כותבין על גבי מטלית וכו' א"ר שמעון בן אלעזר משום ר' מאיר דובקין בדבק וכותבין על גבי מטלית וכו'. הלכה למשה מסיני, ס"ת שנקרע מטלה עליו מטלית מבחוץ. ופשט הדברים נראה דז"ש הת"ק „אין דובקין בדבק ואין כותבין על גבי מטלית“, חדא קתני, כלומר דאין דובקין מטלית בדבק, כדי לכתוב עלי'. ורשב"א משום ר"מ אומר דובקין מטלית בדבק, וכותבין עלי'. וכן נראה מהרא"ש ז"ל בהל' ס"ת סוס"י י"ד שמפרש כן להמס' סופרים הנ"ל. שהרי כתב וז"ל. משמע שנחלקו בדבוק קודם הכתיבה וכו' ע"ש. ומ"ש במס' סופרים הנ"ל: „הללמ"ס ס"ת שנקרע מטלה עליו מטלית“, מפרש הרא"ש ז"ל דמיירי היכא שא"צ לכתוב על הדבק, רק שהטלאי של מטלית מחבר את הקרעים אולם בירושלמי פ"א דמגילה ה"ט דף י"ב ע"א, איתא: הלכה למשה מסיני, שיהו כיתבין בעורות ובדיו, ומסרגלין בקנה, וכורכין בשיער, וטולין במטלית, ודובקין בדבק וכו'. והמפרש פני משה על הירושלמי שם, פירש וז"ל: וטולין במטלית מבחוץ על הנקב שבקלף, ודובקין להמטלית בדבק עכ"ל. והרי"ף והרא"ש ז"ל בסוף הל' ס"ת, הביאו להירושלמי הנ"ל. והנמוק"י ז"ל על הרי"ף שם, כתב וז"ל וטולין במטלית, כלומר אם נקרע הגויל, או הקלף, עושין לו מבחוץ טלאי (של בגד) עכ"ל, ומפי' הפ"מ הנ"ל, נראה דס"ל בדעת הירושלמי, דאפי' היכא ואיכא נקב שיש בו חסרון בהקלף, אפ"ה מותר להדביק עליו מטלית קלף לכתוב עליו. כרשב"א משום ר"מ