רב"ז יורה דעה שח

**(ע"ש. ומינה דה"ה שאינו נימול בשבת. וגם בחול צ"ע, דחיישינן לטפות כנ"ל [וכן מצאתי ב„מגיד משרים“ להב"י על עמוס, בבן מגיורת שלא כדין שלולי שגלוי לפניו שעתיד לפגם לא היה מניחו למול] ואף בנשאה וע"פ חוקי המלכות ונימוסיו בנו הוא להכניסו לדת ישראל לכ"ז אסור למולו בשבת. ועי' ס"ק ל"ה. מיהו אולי יכול בחול למולו ולגיירו על דעת ב"ד כמ"ש הרמב"ם שם וכו' יע"ש. ראה עוד מה שכתב בענין זה חכם אחד בירחון המאסף שנה י"ח כרך א' חוברת ב' סי' י"ז, יע"ש שהאריך: חנוך העניך שאפראן רב בבאקארעשט)** חכם להתיר מה שאסר יע"ש. כל שכן בנידון דידן, שלא טב הורה דהולד הוא ישראל כשר לכ"ד ב)**(ב) אמר בן המחבר: נשאלתי פה, אם יאות לעלות לתורה ולקריא שם להילדה שילדה לו הנכרית? ועניתי ואמרתי, מה שהשיב על זה הגאון מהרש"ק ז"ל (בשו"ת טוב טעם ודעת סי' רכ"ט) דאינה ישראלית לקרוא לה שם ישראל ושיעלה משום זה לתורה, כיון דבנושא נכרית מפורש בדברי מלאכי: כי בגדה יהודה וכו' כי חילל קדש וכו' ובעל בת נכר וכו' יכרית ד' וכו' ער ועונה וכו' ומגיש מנחה וכו'. אבל זה הנושא נכרית מה לו ולקרבן יע"ש: חנוך העניך שאפראן הנ"ל)** ומחויב השו"ב „פלוני“ לפייס את הרב כת"ר כדינא, וסר עונו וחטאתו יכופר, כי חלילה חולין הוא לשום שו"ב יהיה מי שיהיה להורות הוראה אפי' כביעתא בכותחא באתרא דרב. כנודע לכל באי שערי תשובה. ראה בשו"ת דברי חיים (ח"ב יו"ד סי' כ"ט) בשם הגה"ק מקאזניץ וראפשיץ זצ"ל דאסור לשו"ב להורות נגד הרב אפילו להחמיר ע"ש. ומפאת המון טרדותי ונחיצות עש"ק אקצר באמרים: בצלאל זאב שאפראן

סימן קכז

כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר שמשון אהרן נ"י אבד"ק באהוש

ע"ד שאלתו, בס"ת שנמצא בה כמה וכמה דפי היריעות מל"ט שיטין, וכן ממ"א שיטין. רק דפי ספר בראשית מנין השיטין מ"ב הם. וכת"ר כתב, דלפי פשטות הש"ע אין בזה קפידא בדיעבד

תשובה

הן אמת דהרמ"א יו"ד סי' ער"ה סעי' ו' כתב: עוד נהגו במנין השיטין לעשותם לא פחות ממ"ח, וי"א מ"ב, ולא יותר מס'. ובסוף הסי' סיים הרמ"א שם: וכל אלו הדברים למצוה, ואם שינה לא פסול עכ"ל. אולם אנכי מראש צורים אראה לבאר ד"ז. ומקור מקומו טהור בפ"ב דמס' סופרים ה"ו דתנינן שם: אבל בשיטין נותנין טעם, כמסעות מ"ב, וכרבבות של ישראל ס', וכזקנים של ישראל ע"ב, וכתוכחות של מ"ת צ"ח, כמסעות מ"ב, שנאמר ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם וכו' ע"ש. אבל הרמב"ם ז"ל נראה שדעת אחרת אתו בזה, שהרי כתב בפ"ז מהל' ס"ת ה"י, וז"ל: יש דברים אחרים שלא נאמרו בגמרא ונהגו בהם הסופרים וקבלה בידם איש מפי איש, והן שיהיו מנין השיטין שבכל דף ודף לא פחות ממ"ח ולא יותר על ס' וכו' עכ"ל. ונראה דהרמב"ם ז"ל ס"ל כהרא"ש בהלק"ט הל' ס"ת סוס"י י"ג כי המס' סופרים נתחבר בדורות האחרונים, ולא הובא מדבריו בתלמוד ע"ש. ולהכי המנהג ישן שנהגו סיפרי דווקני קמאי, תורה היא, ונחשב יותר לעיקר בעיניו, מהמ"ס שנתחבר בדורות האחרונים. ומצאתי בס' ברכ"י או"ח סי' תקפ"ב אות ז' שהביא בשם הרב בית דוד סי' שס"ה שכתב שהמ"ס הוא מזמן התנאים. והברכ"י השיג עליו מהרא"ש הנ"ל דקרי בחיל שנתחבר בדורות האחרונים. ועוד הוסיף להשיג גם על הרב יד מלאכי שתמה על הרא"ש. והוא ז"ל דחה דבריו, וסיים וז"ל: ומשמע קצת דסבר הרא"ש דמ"ם נתחבר בימי הגאונים עכ"ל. אבל בהגמי"י על הרמב"ם בפ"ז מהל' ס"ת אות ח' כתב וז"ל: אכן במס' סופרים יש מ"ח שיטין כנגד המסעות וכו', או ס' כנגד רבבות ישראל וכו' עכ"ל. ונראה שגירסת הגמי"י במ"ס הי': „כמסעות מ"ח“. ולא כגירסת מ"ס שלפנינו „כמסעות מ"ב“. וכן אב ובנו הרא"ש והטור ז"ל ראו את החדש גירסת המ"ס כהגמי"י וז"ל הרא"ש (בהלק"ט סוף הל' ס"ת) מנין השיטין נהגו ע"פ מס' סופרים לעשות מ"ח, או ס' שיטין. וכ"כ הרמב"ם ז"ל וכו'. ובשם הגאונים כתב הרב ר' יהודה ברזילי, מ"ב. וסימן לדבר: „ה' ב"ם סיני בקודש“ עכ"ל. וכן הטור יו"ד סי' ער"ה כתב וז"ל: ועוד נהגו במנין השיטין שלא לעשותן פחות ממ"ח, ולא יותר מס'. וכ"כ במס' סופרים. וה"ר יהודה ברצלוני כתב: מ"ב. וסימן וכו' עכ"ל הרי להדיא שגירסת המ"ס שלפני הרא"ש והטור ז"ל הי' „כמסעות מ"ח“ וראיתי בפרישה על הטור שם ס"ק י"ג שכתב וז"ל: מ"כ, פירש מהר"ם, מ"ח נגד המסעות, שנאמר ויכתוב משה אח מוצאיהם למסעיהם וכו' ואם רבינו ס"ל האי טעמא, קשה לישנא דקאמר לא פחות ממ"ח ולא יותר מס', דמשמע הא בין מ"ח לס' יכול לעשות כגון מ"ט או נ' ולה"ט, הני דוקא נקט וכו', ושמא הואיל שאין זה אלא רמז בעלמא, כל שהוא בין מ"ח לס', שפיר הוא מרמז לזה וכו' עכ"ל [ודברי הפרישה אלו מובאים בט"ז יו"ד סי' ער"ה סק"ז. ע"ש מש"כ הט"ז דהתחלת הקדושה היא מן מ"ח, והגמר היא כשיעור ס', א"כ ממ"ח עד ס' הכל בכלל הקדושה עכ"ל. וי"ל דכ"ז נוכל להעמיס בלשון הכתוב בפ' מסעי „ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם“, משום דנפ"מ למנין השיטין. וכבר מבואר במד"ר פ' וילך סי' ט', ובשוח"ט מזמור צ'. וכ"ה ברא"ש פ"י דפסחים סי' י"ג, דמשה כתב ביום מותו י"ג ס"ת. וכתב הס"ת, מן מ"ח, עד ס' שיטין. דהרי מן מספר מ"ח, עד מספר ס' וס' בכלל, עולה מספר י"ג. והיינו הרמז דכתב י"ג ס"ת. א"כ ממ"ח, עד ס', הכל בכלל הקדושה, כהט"ז ז"ל] אבל מציאה זו שהפרישה ז"ל, מ"כ בשם מהר"ם ז"ל, לא ידענא מה היא, הלא היא כתובה על ספר הישר במס' סופרים, והרא"ש והטור ז"ל עינם שפיר חזו להמ"ס, ודייקו וגרסו במ"ס „כמסעות מ"ח“ כדבר האמור. ובמח"כ אישתמיט מיני' כ"ז. וגם הלום ראיתי להפרישה בס"ק י"ד שם שכתב בטעם ה"ר יהודה ברצלוני שכתב: מ"ב, משום דס"ל, מ"ב. כנגד מ"ב מסעות הנכתבים בפרשת ואלה מסעי, שלא היו אלא מ"ב. וכדפירש"י שם. וקשה על מש"כ בשם מהר"ם מ"ת מסעות. וצ"ל דמונה ג"כ המסעות שחזרו לאחוריהן אחר מיתת אהרן. ואע"ג שחזרו לאחוריהן ז' מסעות, וא"כ יהיו מ"ט? צ"ל דהמ"ב מסעות דכתב רש"י אינן אלא מ"א וכו'. ומ"ש רש"י מ"ב, היינו דחשיב מקומות של מסעות, שבמ"א מסעות הם מ"ב מקומות וכו'. וא"כ שפיר תמצא שיהי' מ"ח. וה"ר יהודה ברצלוני חשיב מקומות של המסעות עכ"ל. ולפי מה שהבאתי מהמס' סופרים, אתי שפיר טפי, דהר"י ברצלוני גרס כהגירסא שלפנינו במ"ס „כמסעות מ"ב“. ומצאתי בפסקי תוס' מנחות פ"ג סי' נ"א שכ' וז"ל: מנין שיטי הדף, הם מ"ב מסעות וכו' עכ"ל, וע"כ דס"ל ג"כ כהגירסא שלפנינו במ"ם [ומש"כ הפסקי תוס' שם: „י"א ע' כנגד סנהדרין“. תימה הוא במ"ס תנינן: „ע"ב, כנגד ע"ב זקנים“ וצ"ע]. ומצאתי בשלטי הגבורים שעל הרי"ף בהלק"ט בהל' ס"ת, שכ' וז"ל: ומסורת בידינו להיות מ"ב שיטין עכ"ל. וע"כ