רב"ז יורה דעה שז

באופן זה שהרופאים ישקוהו „סם המיישנו“ (שלאף- געטראנק) קודם המילה, כדי להפיג צערו

תשובה

הנה ראה זה מצאתי ראיתי כתוב בספר „כורת הברית“ (סי' רס"א בנחל כרית סק"ד): מעשה היה בגדול הנימול שרצו הרופאים להשקותו משקה השינה, כדי דכשישן לא ירגיש בצער המילה, ולא רצה, כדי שיהיה לפום צערא אגרא, מצד חסידות. ואמרתי שגם מצד הדין יש קפידא למולו כשהוא ער דוקא, דמצות צריכות כונה [עיין רס"ד סק"ה שכתב עוד י"ל טעם לפסול, דהנה בעיקר הטעם להכשיר עכו"ם למילה, משום דלא מצינו מילה מה"ת לשמה י"ל דהוא רק לא דברה התורה כלשין בני אדם. עיין ע"ז כ"ז ולמ"ד בסוכה ט' לך לשם חובך. א"כ הכא נמי כתיב המול לכם. ובמד"ר וירא. ר"ל פתח „ושור ואיל“ וגו' אברהם שמל עצמו לשמי א)**(א) צ"ע דר"ל סותר את עצמו למ"ש במד"ר פ' לך פמ"ז סי' ט': בדק א"ע ומנא עצמו מהול וכו'. ובתנחומא פ' לך סי' י"ז: רמז הקב"ה, ועקצו עקרב. ונמצא מהול:)** וכן י"ל דעכ"פ מדרבנן צריך מילה לשמה לכ"ע לכתחלה, ועיין מלא הרועים ערך מצות צ"כ אות ט'. ובהשמטות לקנאת סופרים השו' ל"ד. וא"כ צ"ע דברי הגר"א שכ' על דברי המחבר דקטן כשר למול, משום דלא מצינו מילה לשמה וכו'. דהלא אינו מוסכם להלכה. כן צ"ע במש"כ האו"ז סי' צ"ו דנסתפק במומר שלא ימול, משום דלא מהיל לשמה. דמנ"ל שצריך כונה לשמה? וי"ל דקאי לר' יוחנן דס"ל מצ"כ. עיין הג"א ר"ה כ"ח. א"כ אף לדידיה אין להתיר למומר למול, דלא מכוין לשמה. וע"כ לא קאמרו הך נפ"מ. עיין סי' רס"ב סק"ח שכתב בשם ס' מלחמות ארי (סי' רס"ד ס"ק י"ג) שכ' וז"ל: נזהרים המוהלים שלא למול התינוק בשעה שהוא ישן, אלא מקיצין אותו, ומעוררין אותו קידם המילה. שלא יבא לידי נכפה חו"ש. כן שמע מאומנים בקיאים] ואולי יש לחלק, בין קטן לגדול. כלומר דלהקטן לא ימולו כשהוא ישן, מפני הסכנה כנ"ל. אבל לגדול כשנמול אף כשהוא ישן ליכא סכנה. או יש לחלק בין שינה טבעית ושינה כזאת, עכ"ד הס' נחל כרית ב):**(ב) אמר בן המחבר: הלום ראיתי בירחון המאסף (שנה י"ח כרך א' סי' פ"ב) שהשיב חכם אחד על השאלה אם נוכל לתת „סם המיישנו“ לבחור בן ט"ז שנה קודם המילה להפיג צערו. והאריך לפלפל בד"ז, ומסיק להתיר יעו"ש: חנוך העניך שאפראן רב בבאקארעשט

ובענין זה אם להשקות להגדול הנימול „משקה השינה“ [עיין ש"ע או"ח סי' תע"ה סעי' ה', ובפר"ת שם] י"ל אי אמרינן בכהאי גונא בישן כל הראוי לבילה, אין בילה מעכבת בו. כיבמות ק"ד ע"ב. ובגיטין ע' ע"ב אמרי' דישן לא מחוסר מעשה. וברש"י סנהדרין מ"ז ע"א ד"ה כישן. ובתוס' ד"ה אימא. דישן ממילא מיתער יעו"ש ומה שהביא כת"ר בשם רב גדול א' ראי' ממצות סוכה דבשעת שינה מקיים המצוה. י"ל מטעם תשבו כעין תדורו. עיין בסוכה כ"ח ובריטב"א] וי"ל בזה מיבמות נ"ד ע"א. וברש"י ותוס' שם ד"ה ישן. ובתוס' ישנים שם ובחי' הריטב"א שם לענין ראוי לקנות. ובחי' הרשב"א. ובט"ז או"ח סי' נ"ה לענין אם י"ל לכתתלה כל הראוי לבילה וכו'. עיין בתוס' קידושין כ"ה ע"א. ותוס' יבמות ק"ד ע"ב. ומהרש"א חולין פ"ג ע"א. צ"ע מנדרים ע"ג ע"א, וביו"ד סי' רל"ד סעי' כ"ה ובט"ז שם. ובעירובין ל"ח סוע"ב וברי"ף והרא"ש סו"פ מצות חליצה לענין לא אבה יבמי. עיין ברשב"ם ב"ב פ"א ע"ב ד"ה כל. שכ' דבגוף המצוה לא אמרינן כל הראוי לבילה וכו' יע"ש (עיין בט"ז או"ח סי' ל"ב ס"ק י"ח. ובפמ"ג או"ח במ"ז סוס"י קמ"ג) פיין במל"מ פ"ג מהל' בכורים ה"ד דלא אמרינן כל הראוי, אלא היכא דאיתמר יע"ש. ועיין בשו"ת מור ואהלות אהל ברכות והודאות סי' ל"ו ול"ז

ולענין אם מהני שהמוהל מכוין, או אחר עומד ע"ג שיכוין לשם מצות מילה, יעיין בחי' הרשב"א חולין י"ב לענין אם חולין בעי כונה. ובתשו' הרשב"א ח"א סי' כ"ו. ובב"י או"ת סי' ת"ם. ובתשו' מהר"י אסאד סי' קנ"ו והרש"ם ח"א סי' י"ד יעו"ש. ויען כי עמוס אנכי היום בחבילי טרדין הקפת כל הראש, לכן דברי מעטים, ולחכם כמותו יספיק הקיצור: בצלאל זאב שאפראן

סימן קכו

כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר פנחס לאנדמאן הי"ו אבד"ק ט"ג. אקנא

הנה לא טובה השמועה אשר שמעתי כי קרה במחניכם מקרה לא טהור גברא שקם אחד מבני עמנו וחלל את יצועו עם נכרית, והיא ילדה לו בן נכר והשו"ב „פלוני“ פחז כמים ומל את הילד זר אשר איננו מילדי העברים, בלי שאלת חכם כת"ר רב דמתא, ועוד הוסיף לאמר כי הילד הוא ישראל כשר לכל דבר א)**(א) אמר בן המחבר: כדי להרחיב הדיבור קצת בזה הענין, לא אחדל מלהביא פה דברי הפרישה (עמש"כ הטוש"ע יו"ד סי' רס"ו סעי' י"ג ישראל שנולד לו בן מנכרית אין מלין אותו בשבת) דהוא הדין בחול אין מלין אותו ביום השמיני, דולדה כמותה, ואינו נקרא ילד ביתך, רק אגב דמיירו כאן מדין מילה בשבת כ"כ. וראיתי בס' „כורת הברית“ (בנחל כרית סי' רס"ו ס"ק ל"ח) שכתב על זה: אמנם בספר „אות ברית“ כתב דמלשון הלבוש שכתב ומחזקינן ליה שיצא לתרבות רעה. משמע ורק בשבת אינו נימול כסתימת לשין המחבר, אבל בחול מלין. אמנם באות ברית' הוכיח מסתימת הירושלמי יבמות פ"ב וקדושין פ"ג שהביא ראיה מעזרא (י') שגזר להוציא הנשים הנכריות והנולדים, ואם כסברת הלבוש שמא יצאו לתרבות רעה, הוי די להוציא הנשים לבד ויחזיקו הבנים ואין חשש שוב לתרבות רעה, וע"כ דכעכו"ם גמורים הם, ואף בחול אין מלין אותם. ונקט שם בירושלמי בשבתא דנ"מ לענין המעשה שהורה אחד להתיר למולו בשבת וצוה להלקותו [ויש לעיין מדוע ילקה עפ"ז דהלא הוי מקלקל בחבורה ואינו מתקן דמחוסר טבילה דעכו"ם הוא, וי"ל דמלקות הם מכות מרדות מדרבנן עוד י"ל דמיירו בטבלו אותו קודם, ובקטן י"ל דלכ"ע מהני קודם המילה טבילה. עי' בס' אות ברית, ועי' מ"ש ברס"ג סק"ז וברס"ה ס"ק כ"ב. עוד י"ל דבמציצה עכ"פ יש איסור תורה ולפיכך לוקה ובאמת אי לא מצץ פטור] ולפענ"ד טעם דאסור למולו בחול שלא יטעו דישראל הוא ובאמת צריך גירות כשיגדיל. עי' רס"ח ס"ז. וברמב"ם הלכות מלכים פ"ח ה"ח. ועי' מ"ש בסי' ר"ס סק"ד וצ"ע. ודע דגם בספק אם היא עכו"ם ה"ה ומפורש ברדב"ז ח"ג סי' שט"ו דאף בספק אזלינן לחומרא דאינו נכנס בכלל ישראל עד שימול ויטבול)** נפלאת היא בעיני מעשה „פלוני“, איך הרהיב בנפשו עז להורות ולעשות מעשה רב בלי שאלת מרא דאתרא? הלא כל המורה הלכה בפני רבו חי"ב וכו' כברכות (ל"ב ע"ב) ועירובין (ס"ג ע"א). ראה בירושלמי שביעית (פ"ו ה"א) ובירושלמי גיטין (פ"א ה"ב) דתלמיד שהורה אפילו כהלכה, אין הוראתו הוראה. וראה ב„קרבן עדה“ (על הירושלמי גיטין שם בפי' הב') שפירש בזה דהוראת תלמיד לאו הוראה, ויכול