רב"ז יורה דעה שה

פלוגתיה דר"ש. כמש"כ בס' דרכי הלימוד, ליסוד הלימוד. מובא בענף יוסף על ה„עין יעקב“ בשבת כ"ה ע"ב. ולפי המבואר בירושלמי קידושין פ"א ה"ז פליגו ר"ש ורבנן דר"ש פוטר נשים מן הציצית מטעם שהיא מ"ע שהזמ"ג שהרי כסות לילה פטור מן הציצית. ורבנן [דהוא סתם ר' יהודה] ס"ל דלא הוי מ"ע שהזמ"ג שכן אם היו מיוחדות ליום ולילה, אפי' בלילה חייבת בציצית. ע"ש בשי"ק ד"ה טעמון דרבנן. ובמראה הפנים ד"ה שהרי. שתמהו בזה על הרא"ש ותוס' קידושין ל"ד ע"א ע"ש. וכבר הערותי לעיל מתוס' מנחות מ' ע"ב ד"ה משום. שהביאו ג"כ להירושלמי כנ"ל. ומשמע דס"ל ג"כ דרבנן דפליגו על ר"ש, ס"ל דכסות יום חייב בלילה. וא"כ ממילא מוכח דר' יהודה ס"ל דכסות יום חייב בלילה. ועפי"ז שפיר פירש"י בשבת כ"ה ע"ב דקאי לתלמידי ר' יהודה דמסתמא כר"י רבה ס"ל כמו שהוכיחו התוס' בשבועות מ"ב ע"א ד"ה כל, דתלמיד מסתמא כרבו ס"ל ע"ש. ולהכי פירש"י לשיטת ר' יהודה משום כסות לילה דהיינו כסות המיוחד ללילה. אבל כסות יום חייב בלילה, ומותר אפי' בכלאים כנ"ל, אבל במנחות דלא קאי לר' יהודה שפיר פירש"י שמא יתכסה בלילה. ולכאורה הוא ישוב נכון [ועפי"ז יש לפלפל בתוס' יבמות ד' ע"א ד"ה דכתיב. במש"כ לרבנן דר"ש, דס"ל נשים חייבות בציצית. עש"ה ודוק] אמנם ישוב זה לא מעלה ארוכה עדיין לכל דברי רש"י ז"ל. דהרי זה מצאתי עוד ברש"י כבת כ"ז ע"ב ד"ה לכסות לילה שפי' ג"כ כסות המיוחד ללילות. וכן פירש"י עוד בזבחים י"ח ע"ב ד"ה פרט לכסות לילה. טלית העשויה לכסות לילה עכ"ל. הרי לן בתלתא דוכתי דקדק רש"י ז"ל וכתב דוקא בכסות המיוחד ללילות. ומשמע להדיא דכסות יום בלילה מותר בכלאים. ובשבת כ"ו ע"ב ובזבחים י"ח ע"ב ודאי לא קאי לר' יהודה, דהא הברייתא דראיתם אותו פרט לכסות לילה, אדרבה כר"ש אתיא. כמבואר במנחות מ"ג ע"א. וא"כ הדרא קושיא לדוכתה דדברי רש"י ז"ל סיתראי נינהו? וראיתי בגליון הש"ס בזבחים י"ח ע"ב, ציין על פירש"י שם, שכן כתב בשבת כ"ז ע"ב. והעיר ממנחות מ' ע"ב. ותמהני שלא העיר מפרש"י שבת כ"ה ע"ב ומהגהות מיימוני הנ"ל לפירש"י כנ"ל ו אולם להב"ח הנ"ל שפירש הא דפירש"י במנחות: שמא יתכסה בי בלילה. היינו בסדין של פשתן לפי שדרך הסדן להתכסות בו בלילה כנ"ל. שוב ליכא שום סתירה בדברי רש"י ז"ל, והכל הוא. שפה אחת ודברים אחדים. וזה נכון

(י) אולם גוף היסוד שבנה הב"ח לפרש דעת מרן הרמב"ם ז"ל כמהר"י אבוה"ב, משום דס"ל כהר"ת כנזכר. לפענ"ד ליתא. דהא לדעת הר"ת אפי' לנשים שרי כלאים בציצית כנ"ל. ולדעת הרמב"ם נשים שרצו להתעטף מתעטפים דוקא בציצית שאין בו כלאים. כמש"כ הראב"ד והכ"מ בפ"ג מהל' צצית ה"ט הנ"ל. ואם תאמר דהב"ח ס"ל באמת דלדעת הרמב"ם שרינן גס לנשים כלאים בציצת. ודלא כהכ"מ. או דנימא דהב"ח סובר בדעת הרמב"ם דדוקא בזה ס"ל כהר"ת לענין כלאים בציצית בלילה, אבל לא לענין נשים. קשה עכ"פ הו"ל להב"ח לבאר ולפרש ולא לסתום? ולא זו בלבד אלא דיש לתמוה על הב"ח עוד תימה יותר גדולה. דהרי מפורש יוצא בהרמב"ם סוף הל' כלאים. וז"ל: כהנים שלבשו בגדי כהנה שלא בשעת עבודה אפי' במקדש לוקין, מפני האבנט שהוא כלאים ולא הותרו אלא בשעת עבודה שהוא מ"ע כציצית עכ"ל ומלשונו זה מבואר דגם בציצית לא שרינן כלאים אלא בשעת קיום המ"ע דציצית, אבל לא בלילה, וכן לא בנשים. הרי מבואר להדיא דהרמב"ם לא ס"ל כהר"ת. ודלא כהב"ח ז"ל שוב ראיתי בס' קובץ על הרמב"ם בהל' ציצית ה"ד שהוכיח ג"כ מהרמב"ם בסוף הל' כלאים הנ"ל דלא ס"ל כהר"ת. ע"ש ובהלכה ז' שם, דחה עפי"ז דברי הס' לב אריה על מס' לן דף ק"י שתירץ למהר"י אבוהב הנ"ל ע"ש. ולא העיר כל מהראב"ד והכ"מ הנ"ל לענין נשים בכלאים בציצית. ובמח"כ אישתמיט מיני' דברי הב"ח הנ"ל. ולא הרגיש כלל לתמוה עליו כנ"ל. וגם מה שהאריך בס' קובץ שם לתרץ שיטת הר"ת והרמב"ם, עפי"ד התוס' יבמות ו' ע"א ד"ה טעמא. שהקשו וז"ל: אי בעלמא דחי. א"כ קרא דכלאים בציצית למ"ל? ותירצו ג' תירוצם. והב' תירוצם הראשונים כבר סתר מהר"ם ברבי בח'. ולא נשאר לנו רק התי' הג' שכתבו התוס' וז"ל: ועוד ס"ד דלא לידחי עשה דציצית לאו וכלאים, שאין שוה בנשים, למ"ד נשים פטורות מציצית עכ"ל. ופלפל ה„קובץ“ בזה למ"ד נו"נ א"ק ביו"ט עש"ה, ולפענ"ד נ"ל ג"כ לתרץ השיטות הנ"ל עפי"ד התוס' אלו. אבל בדרך יותר נכון. ואקדים דברי הס' מנחת חינוך מצוה שפ"ו שכתב לחדש עפי"ד הריטב"א שכ' דמ"ע שהז"ג דנשים פט רות דוקא במצוה שבגוף וכו' א"כ פשוט למין וס"ל דציצית חובת טלית, וכלי קופסא חייבים בציצית. מ"מ לא מיקרי מ"ע שהזמן גרמא לענין לפטור נשים, דלא הוי מצוה שבגוף, רק להטיל ציצית בבגד. א"כ נשים חייבות ג"כ. ע"ש בדבריו כי נעמו. ועפי"ז אתיא לן שפיר ויתבאר היטב שיטת הר"ת שפי' הא דאמר שמואל תכלת אין בו משום כלאים, דקמ"ל אפי' בלילה אין בה משום כלאים, דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית כנ"ל. משום דשמואל אזיל לשיטתיה שם במנחות מ"א ע"א דכלי קופסא חייבין בציצית. וא"כ לשיטת שמואל נשים חייבות בציצית כהמנ"ח הנ"ל. וא"כ לשיטתי' הורא קושית התוס' הנ"ל לדוכתה, אי בעלמא דחי, א"כ למ"ל הסמיכות להתיר כלאים בציצית, הא גם בעלמא עשה דוחה לנ"א. ואין לתרץ כתי' הג' של התוס' דמ"ד דלא לידחי עשה דציצית לעשה דכלאים שאין שוה בנשים, דנשים פטורות מציצית כנ"ל. דהא לשיטת שמ אל נשים חייבות בציצית? ומטעם קושיא זאת הוכיח הר"ת דאיצטריך הסמיכות למימר דבכל ענין אשתרי כלאים בציצית, אפי' שלא בשעת קיום המצוה כגון בלילה דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית, והותרה היא, ולא דחויה היא. משא"כ אם נימא מטעם עשה דוחה לל"ת אינו מותר כ"א בעידן המצוה, אבל לא בלילה. ולהכי אתי הסמיכות להורות דהותרה. ועפ"י האמור ממילא מיושב קושית הראב"ד בפ"א דמס' תמיד הנ"ל במה שהשיג על הר"ת, דלא שייך לימר כיון דאישתרי אישתרי, במקום שהיא מחמת דחיית עשה לל"ת, ואינו מותר כ"א בעידנא דמקיים עשה. והכא נמי כלאים בציצית אינו מותר אלא בעידנא דמקיים עשה כגון ביום ולא בלילה כנ"ל, ולפי מה שכתבתי אתי שפיר ולא קשה מידי על הר"ת, דלשיטת הר"ת הא דשרינן כלאים בציצית, לא מטעם דחויה היא, דנימא דבעינן בעידנא. אלא דהר"ת הוכיח לשמואל לשיטתיה ודאי דס"ל וכלאים בציצית הותרה לגמרי אפ' שלא בשעת קיום המצוה כגון בלילה, כדבר האמור. ואפשר דגם הר"ת מודה דלמאן דס"ל נשים פטורות מן הציצית, ע"כ ס"ל דכלאים בציצית רק דחויה היא ולא הותרה. דהא למ"ד זה הסמיכות אינו מיותר דלדידיה שפיר איכא לתרוצי קושית התוס' כתירוצם הג' הנ"ל. ולא כתב הר"ת דכלאים בציצית התרה רק לשמואל לשיטתי' דכל נשים חייבות בציצת כנ"ל [ועפי"ז יש להעיר על התוס' מנחות מ' ע"ב, ובחולין ק"י ע"ב, וברא"ש בה"צ הנ"ל, שכולם כתבו בשם הר"ת דלנשים ג"כ שרי ללבוש כלאים בציצית. וקשה הא הר"ת לשמואל קאי, ולשמואל לשיטת' נשים חייבות בציצית. וא"כ אין זה רבותא כלל הא דשר נן לנשים כלאים בציצית? וצע"ג] ועיין תוס' מנחות מ' ע"א ד"ה כיון, שכתבו: דכלאים ממש הותר אצל ציצית, ולא משום דחויה עכ"ל. והיינו כשיטת הר"ת הנ"ב אבל הרמב"ם דפסק נשים פטורות מציצית כנ"ל. א"כ לדידיה שפיר מתיישב קושית התוס' כתירוצם הג' הנ"ל, דהסמיכות קמ"ל דמ"ע דציצית אע"ג דאינו שוה בכל, דהא נשים פטורות, אפ"ה דתי לל"ת דכלאים. וא"כ לית לן הוכחה כלל דכלאים בציצית הותרה, ומש"ה פסק דלא הוי רק דחויה, ולהכי לא שרינן כלאים בציצית, רק בשעה שמקיים המ"פ דציצית, כגון ביום, אבל לא בלילה, או בנשים. והרי זה דומה לבגדי כהונה, דלא הותר כלאים אלא בשעת עבודה. כמש"כ הרמב"ם בסוף הל' כלאים הנ"ל. ותמהני על הפמ"ג או"ח בפתיחה להל' ציצית שכתב דהרמב"ם ס"ל כלאים בציצית הותרה, לא מטעם דחויה ע"ש.