רב"ז יורה דעה שד

תכלת אין בה משום כלאים עש"ה. ועיין ברא"ש שם בהל' ציצית שכתב: דלשינויא קמא כסות יום חייב אפי' בלילה. ונ"ל כשינויא קמא. וכן משמע בירושלמי פ"א דקידושין ע"ש. וכ"כ תוס' קידושין ל"ד ע"א ד"ה ותפילין, בשם הירושלמי, ע"ש ובירושלמי קידושין פ"א ה"ז ובשי"ק שם ד"ה טעמון ע"ש ובמרה"פ שם ד"ה שהרי ע"ש. וקשה מתוס' מנחות מ' ע"ב ד"ה משום. שכתבו בתחלה בשם הר"ת דכסות יום חייב בלילה. ואח"כ כתבו: מיהו בירושלמי קידושין וכו' ע"ש משמע דמהירושלמי מוכח איפכא. כקושיית השי"ק והמרה"פ עש"ה וצ"ע. וכיון שדעת הר"ת דכסות יום חייב בלילה. שפיר פשיטא לן לפרש הא דאמר שמואל תכלת אין בו משום כלאים, דאשמעינן דאפילו בלילה אין בו משום כלאים לא מטעם הואיל ואישתרי אישתרי. רק להר"ת לשיטתי' הטעם הוא משום דכסות יום חייב בלילה, וא"כ לילה זמן מצות ציצית הוא בכסות יום. והא דאמרינן דלאו זמן ציצית בלילה. אינו ממעט אלא כסות לילה. כמש"כ ה א"ש להדיא בדעת הר"ת. וכ"כ הטור או"ח סי' י"ח בשם הרא"ם, ע"ש בב"י. ולפענ"ד נ"ל ראיה ברורה לזה, דאי לא תימא הכי, רק דנימא דטעמא הוא משים הואיל ואישתרי אישתרי. יקשה לן דשמואל, אדשמואל דהא בקידושין כ"א ע"ב לענין כהן ביפ"ת ס"ל לשמואל דבביאה שניה אסור. משום דלא שמיע לי' כלומר לא ס"ל דאמרינן הואיל ואישתרי אישתרי [ועיין תוס' קידושין שם ד"ה בביאה שניה, לענין עבד כהן בשפחה כנענית, דשמואל לא ס"ל דאמרינן הואיל ואישתרי ע"ש] וקשה האיך אמר שמואל במנחות מ' הנ"ל תכלת אין בו משום כלאים ולהר"ת ע"כ היינו אפי' ללבשו בלילה מטעם הואיל ואישתרי אישתרי? אלא ודאי זה אינו דטעמא ושמואל הוא משום דכסות יום חייב בלילה ולהכי פשיטא דאין בו משום כלאים בלילה. אבל לא משום הואיל ואישתרי. אמנם כן מלשון התוס' והרא"ש שכתבו, דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית, ואין בו משום כלאים, ואפי' ללובשו בלילה. וכש"כ לפימש"כ דאפי' לנשים שרי כלאים בציצית. ונראה דפי' לדעת הר"ת דכ"ז אתי שמואל לאשמעינן דתכלת אין בו משום כלאים אפי' לנשים ע"ש משמע דס"ל דהטעם הוא משום הואיל ואישתרי אישתרי [ויש להעמיס כ"ז בלשון התיס' במנחות מ' ע"ב ד"ה תכלת, במש"כ: ור"ת סותר פירוש שלמעלה. ע"ש בהגהת צ"ק. ולפי מה שכתבתי יש לפרש קצת ודו"ק] וא"כ הדרא קושייתי לדוכתי', דשמואל, אדשמואל, מקידושין כ"א ע"ב כנזכר? ויש ליישב עפי"ד התוס' קידושין כ"א ע"ב ד"ה בביאה. להא"ד: דכי שריא לגבי ישראל, אין כאן חידוש וכו' ואכתי איכא איסורא לגבי כהן, ולא מצינו שהתיר עכ"ל. והכא נמי י"ל לל"ק לשמואל, אבל לענין כלאים שפיר ס"ל הואיל ואישתרי [והא דעבד כהן בשפחה כנענית. כבר איתותב שמואל ע"ש] ודו"ק. אחר כתבי זה מצאתי בפמ"ג או"ח סי' י"ח במ"ז סק"ב שהעיר בזה על הט"ז ע"ש. ובמחכת"ה לא הרגיש להעיר בכל האמור איברא ראה זה מצאתי בפי' הראב"ד על מס' תמיד הנדפס בש"ס דפוס ווילנא] בפ"א. ובדפי הש"ס שם דף ל"א ע"ב. שהשיג על הר"ת הנ"ל שפי' להא דשמואל במנחות מ' ע"ב תכלת אין בו משום כלאים אפי' ללבשו בלילה מטעם הואיל ואישתרי אישתרי. וכתב: דלא שייך לומר הואיל ואישתרי אשתרי, אלא ביפ"ת וכיו"ב שאינו מחמת דחיית עשה את ל"ת. שהרי יפ"ת אינו עושה שום מצוה בביאתו, כ"א דניתנה לו רשות, כדי שלא יבא עלי' באיסור. אבל במקום שהוא מחמת דחיית עשה את ל"ת. אינו מותר כ"א בעידנא דקיים קיום עשה. ע"ש שהביא כמה ראיות דלא אמרינן בכה"ג הואיל ואישתרי אישתרי. וכתב [על הכותב בשם הר"ת כנ"ל] שנראה שהשומע שמע וטעה בדבר שאפי' לתינוקות אין ראוי לטעות בו, כי כמה שנויי דחיקא ולית בהו ממשא כלל יש לו בענין זה עש"ה. ותימה על הראב"ד ז"ל שלא הביא עוד ראי' לדבריו, דאי לא תימא הכי יקשה לן דשמואל, אדשמואל כקושיתי הנ"ל וצ"ע

וגם הרשב"א בחי' לקידושין כ"א ע"ב בריש ד"ה רב, כתב ג"כ כסברת הראב"ד הנ"ל דהיכא שהוא רק משום דחיית עשה לל"ת לא שייך כלל לומר הואיל ואישתרי אישתרי ע"ש. והא דאמרינן בזבחים ל"ב ע"ב דס"ל לרבא מה לי חד דחויא, מה לי שתי דחיות ע"ש. שאני התם דהוי בעידנא דקיים עשה. משא"כ היכא דלא הוי בעידנא דק ים עשה ל"ש הואיל ואישתרי מחמת דיחוי, אישתרי גם אח"כ. כמש"כ הראב"ד והרשב"א הנ"ל

(ט) ולפענ"ד נ"ל להוכיח דהראב"ד אזיל לשיטתי', וגם הרמב"ם ורש"י ז"ל כוותי'. דהנה הרמב"ם פ"ג מהל' ציצית ה"ט כתב: נשים ועבדים שרצו להתעטף מתעטפים. והראב"ד שם כתב ע"ז: דוקא בציצית שאין בה כלאים. וע"ש בכ"מ שכתב: פשוט הוא, ולא הוצרך רבינו לכותבו עכ"ל. ונראה דהראב"ד אזיל לשיטתי' בפירושו לתמיד הנ"ל שהשיג על הר"ת הנ"ל. דלפי' הר"ת הא דאמר שמואל תכלת אין בו חשים כלאים. קמ"ל נמי דאפי' לנשים שרי כלאים בציצית, דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית מטעם הואיל ואישתרי לאנשים, אישתרי נמי לנשים. כמו ביפ"ת דאמרינן הואיל ואישתרי לישראל, אישתרי נמי לכהן. וכתוס' קידושין כ"א ע"ב ד"ה בביאה הנ"ל. אמנם להראב"ד שהשיג עליו וס"ל דהיכא דהוא רק משום דחי"ת עשה לל"ת, לא שייך כלל לומר הואיל ואישתרי אישתרי. עפי"ז שפיר כתב: דוקא בציצית שאין בו כלאים. ולהכ"מ גם הרמב"ם ס"ל הכי כנ"ל. ועפי"ז ממילא מוכח דלהרמב"ם אסור ללבוש בלילה טלית שיש בו כלאים בציצית, ולא אמרינן הואיל ואישתרי אישתרי. ודלא כהמהר"י אבוה"ב ז"ל, מובא בכ"מ שם פ"ג מהל' ציצית ה"ח, שכתב בדעת הרמב"ם ז"ל דמותר ללבוש ציצית בלילה אפי' אם יש בהטלית כלאים, מטעם הואיל והותר הותר. והכ"מ שם השיג עליו מהא דכתב הרמב"ם: כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת, גזירה שמא יתכסה בה בלילה וכו'. ואפי' בכסות יום מיירי וכו' פ"ש. וכן השיג עליו בב"י או"ח סי' י"ח ט"ש. אבל הב"ח השיג על הב"י, ופירש להרמב"ם כמהר"י אבוה"ב, ומתרץ קושית הב"י דס"ל להרמב"ם כהר"ת, דבכסות של צמר המיוחד ליום, אין בו משום כלאים אף בלילה, אבל בשל פשתן המיוחד ליום, גזרו בו משום כסות של פשתן המיוחד ללילה, ופי' בזה גם דעת רש"י ז"ל דהכי ס"ל. דלא כמו שהבין הר"ת ז"ל בדעת רש"י [כמש"כ התוס' חולין ק"י ע"ב ד"ה טלית]. וכתב, דלענין דינא לא פליגו. דרש"י והרמב"ם ז"ל נמי ס"ל כהר"ת עש"ה. ולכאורה הי' נ"ל ראיה לדברי הב"ח דעפ"י דבריו ז"ל יש ליישב סתירת דברי רש"י ז"ל. דבשבת כ"ה ע"ב ד"ה ואינהו. כתב וז"ל: רבנן גזור בהו משום כסות לילה, שמא יהא לו כסות שמיוחד ללילות, ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה עכ"ל. ומכאן משמע להדיא דס"ל לרש"י דכסות יום מותר בלילה אף בכלאים, כהר"ת. ובמנחות מ' ע"ב ברש"י ו"ה ה"ג. פי' שמא יתכסה בו בלילה? וכבר העיר בזה בגליון התוס' חולין ק"י ע"ב ד"ה טלית ע"ש [כפי שנדפם בווילנא] ולפענ"ד יש להעיר עוד יותר לפמש"כ בהגהות מיימוניות מובא בב"י סי' י"ח הנ"ל שרש"י פי' כדברי הרמב"ם. ומטעם זה פסק הב"י להלכה כהרמב"ם, משום דרש"י ס"ל כוות' ע"ש. וע"כ צ"ל דכוונת הגהות מיימוני' לפירש"י במנחות מ' ע"ב הנ"ל. אבל בהגהות מיימוני' שלפנינו בפ"ג מהל' ציצית כתב וז"ל: וכשיטה זו פר"י. ודלא כרש"י שפי' כסות לילה, שמיוחד ללילה וכו'. אבל כסות יום חייב אף בלילה וכו' עכ"ל וע"כ צ"ל דכוונת הגהות מיימוני שלפנינו לפירש"י בשבת כ"ה ע"ב הנ"נ. ועיין בב"ח בסי' י"ח הנ"ל שכתב: יש נוסחאות אחרות בלשון הגהות מיימוני כתובים בטעות עכ"ל, ולפי מה שהבאתי מפירש"י שבת כ"ה ע"ב, לאו טעות הוא כלל. עכ"פ דברי רש"י ז"ל סותרים אהדדי לכאורה ו וסבור הייתי לתרץ שלא יסתרו דברי רש"י ז"ל אהדדי. דרש"י בשבת כ"ה ע"ב פירש כן על העובדא בתלמידי דר' יהודה ב"ר אלעאי. דהוא סתם ר' יהודה המוזכר בכל מקום. כרש"י ביצה כ"ו ע"א ד"ה ר' יהודה הנשיא פ"ש. וזה ר' יהודה סתם חולק תמיד עם ר"ש חבירו. וכל מקים שמוזכר ר"ש ורבנן, היינו ר' יהודה בעל