רב"ז יורה דעה שא

הארץ. וקורא אני לך גודר פרץ, משובב נתיבות, עד שנזכה ב"ב להשב לב בנים על אבות. אכי"ר: אביך דוש"ת באהבה נאמנה בצלאל זאב שאפראן

סימן קכד

כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר שמשון מענין [ז"ל] אבד"ק בערלאד

ע"ד שאלתו בחביות שידוע שעמד בו יי"נ ימים רבים, ונתנו בו אח"כ יין כשר, ועמד בו כמה ימים, והיה שעת הדחק וצורך גדול שלא היה בעיר שום יין אחר אפילו לקידושא וובדנתא. והתיר את היין מטעם דברי הח"צ בסי' ע"ה שהשיג על הש"ך יו"ד ס' קל"ז סק"ט, וס"ל דאין אוסר יותר מכדי קליפה, ובכ"ע סגי בששים נגד קליפת הכלי. ויש בסתם כלי ששים נגד קליפתו, ולא בעינן ס' נגד כל הכלי יע"ש. אילם אח"כ נשאר מהיין שהתיר מטעם שעה"ד וצו"ג, גם לאחר שנזדמן בהעיר יין אחר כשר בלי שום שאלה, ונפשו בשאלתו אם גם היין הנשאר הנ"ל היתר לשתות לכתחלה, מטעם הואיל ואישתרי אישתרי. וכיוצא בזה חקר כת"ר בכל שארי איסורין, אם הותר איזה דבר מאכל מפני כבוד שבת, ונשאר מהמאכל גם לאחר שבת, אם הותר שיורי המאכל גם לאחר שבת, מטעם הואיל ואישתרי אישתרי. והעיר ממה שפסק נן בש"ע יו"ד סי' קי"ב סעי' ד' ובש"ך שם ס"ק י"ג דבמקום שאין פלטר ישראל מצוי אם לקח מהפלטר עכו"ם ואח"כ בא פלטר ישראל שרי מה שכבר לקח א):**(א) ראה בנקה"כ ובבאה"ט שם סק"ו וכבר הארכתי בד"ז בתשובה לעיל סימן ק"ד, יעוין שם

)** תשובה

(א) הנה כעין שאלה זאת נשאלתי מהאברך הרב החריף וכו' מוה"ר ישראל הלוי ראבינאוויטש הי"ו מיאססי, והשבתי לו באריכות דברים בפלפול יפה. ואעתיק התשובה לכת"ר, ומתוכה ימצא תשובה שלמה גם לשאלת כת"ר וישבע עונג הלא כה דברי שם: „ע"ד אשר שאל בנידון אם מותר לאכול מר"ח אב עד ת"ב מהבשר מבושל שנשתייר מסע דת שבת. והעיר ממש"כ בס' ברכ"י או"ח סי' תקנ"א סק", מובא גם בשע"ת שם ס"ק י"א, שכתב שיש מקילין לאכול בשר מבושל שנשתייר מסעודת שבת. וששמע מביאים ראי' מהאי בעיא דחילין י"ז לענין אברי בשר נחירה, והרא"ש ז"ל שם פ"א דחולין סי' כ"ג שכחב דיש לאדם שאוסר עצמו בא' מן המנין נין מזמן ידוע ואילך שהי' אוכל והולך עד שיגיע הזמן אם מותר לאכול מה שנתותר בידו וכו' יע"ש. וכתבו הפוסקים להקל בדרבנן. וה"ה הכא דהוי מנהג בעלמא אמרינן בהא הואיל ואישתרי לשבת אישתרי לחול. ואף שיש לדחות ראי' זו, מ"מ אין למחות במקילין עכ"ל. והשע"ת (שם) מסיים ע"ז בזה"ל ובמדינתנו לא שמעתי מי שמיקל בזה, ומי שמיקל בזה הוא בכלל פורץ גדר וכי' יע"ש. וכת"ר העיר דד"ז תליא בסברת הבכ"ש בחידושיו לחולין צ"ה ע"א דלא עבדינן תרי מילי דסתרי אהדדי, מטעם דלא ליתו מילי דרבנן כח כא ואטלילא יע"ש. ומטעם זה העיר כת"ר לשאול א"כ באוכל חמץ ערב פסח קודם שש ונשתייר מהחמץ שאכל גם לאחר שש, יהא מותר לגמור אכילתו מטעם דלא ליהוי ב' מילי דסתרי אהדדי! במחילת כת"ר שגה בזה הרבה, דאיך נוכל להעלות על הדעת להתיר איסור ד"ת מטעם זה דלא עבדינן ב' מילי דסתרי אהדדי? והלא עיקר ראיות הבכ"ש הוא דאין לעשות דבר התמוה לרבים. אע"ג דמע קר הדין כן הוא. ועל זה הביא שפיר מעירובין ע"ו ע"א ופירש"י שם ד"ה לא, שכתב: ואי משוינן הכא הכי, והכא הכי, הויין מילי דרבנן כי חוכא ואיטלולא, ולא ניתן פה לצדוקים לרדות עכ"ל. וכ"מ בגיטין י"ח ע"א דפריך לשמואל, יאמרו ב' נשים בחצר א' זו אסורה וזו מותרת. ופרש"י שיתמהו בני אדם ע"ז. ומשני: זו זמן גיטה כו. פי' שלא יהי' תמוה, שיראו שהזמנים אינם שוים, ויחלקו בין לו לזו וכו'. וצ"ל הטעם כמש"כ לעיל בשם רש"י עירובין ואם נפשך לומר, דה"ק: יאמרו ב' נשים כו'. ומ"ש הא מהא, ומתוך כך יתירו שניהם. א"כ גם בנ"ד איכא למיחש להכי וכו', עכ"ל הבכ"ש. אבל להתיר מטעם זה איסור דאורייחא, לא שמענו. ואף גם להתיר מטעם זה איסור דרבנן לא תהא כזאת בישראל. אמנם גוף הדבר שהביא הבכ"ש מרש"י עירובין ע"ו ע"א דחיישינן דלא ליהוי מילי דרבנן כחוכא. הוא גמרא מפורשת בעירובין ס"ח ע"ב, דמפרש התם טעמא דשמואל דס"ל דאין מבטלין וחוזרין ומבטלין, כי היכי ולא ליהוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא ע"ש. ולכאורה נראה דרב דס"ל מבטלין וחוזרין ומבטלין, לא חייש לזה דלא ליהוי כחוכא. ועפי"ז צ"ל דהא דעירובין ע"ו ע"א הנ"ל לשמואל קאי. וכן הא דגיטין י"ח ע"א רק לשמואל לשיטתו פריך דחייש לזה דלא ליהוי מילי דרבנן כחוכא. אמנם בחי' הריטב"א בעירובין דס"ח ע"ב ד"ה לימא. פי' שם דגם רב חייש לזה דלא ליהוי מילתא דרבנן כחוכא, והא דס"ל לרב חוזרין ומבטלין, היינו רק משום דלשיטתי' לא מיחזי הדבר כחוכא עש"ה. ועפי"ד הריטב"א ז"ל אתיא לן שפיר הא דחולין ע"ו ע"ב דמתקיף לה ר"נ לשמואל: יאמרו אבר ממנה מוטל באשפה ומותרת. וא"ל ראבר"ה לר"נ: לרב נמי יאמרו אבר ממנה מוטל באשפה ומותרת וכו' ע"ש. וגם בחולין הטעם כעיקר הוא, כי היכי דלא ליהוי מילי דרבנן כחוכא. וכ"ע הכי ס"ל ויש להעיר גם בטעמייהו דרבנן שחשו לזה, ולפרש"י בעירובין הנ"ל הטעם הוא משום דלא ליתן פה לצדוקים לרדות כנ"ל. ובאמת גם לשון זה מקורו טהור ונובע מגמ' מפורשת יומא מ' ע"ב דאמר רע"ק לתלמידיו: אל תתנו מקום לצדוקים לרדות [וע"ש בפירש"י תלמידים החולקים על התורה וכו' יאמרו לפי רצונם הם עושים הכל]. וכן שנו חכמים בלשון המשנה מס' פרה פ"ג מ"ג, דר"י אמר: אל תתנו מקים לצדוקים לרדות. וע"ש בפיהמ"ש להרמב"ם הרי מבואר דלרש"י ז"ל עיקר החשש הוא להוציא מלבן של צדוקים, שלא מצאו מקום להלעיג על דברי חכמים. אולם מתוס' יבמות מ"ב ע"א ד"ה מאי שנא. נראה דהטעם שחשו לזה, דלא ליהוי כחוכא, ולא ישמע לנו העולם על כך. וכעין זה כתב הכ"מ על הרמב"ם בפ"ז מהל' תרומות הט"ז לענין אנדרוגינוס, משום דלא מיקיימי תקנת חכמים ע"ש. ומדברי התוס' יבמות מ"ב הנ"ל, יש להעיר על הבכ"ש חולין צ"ב הנ"ל שפירש להא דפריך בגיטין י"ח ע"א יאמרו ב' נשים בחצר א' כו'. דהטעם כפירש"י בעירובין ע"ו הנ"ל. וכתב: דאם נפשך לומר שמתוך כך יתירו שניהם וכו' כנזכר. ובמח"כ אישתמיט מיני' התוס' הנ"ל דמפורש יוצא מדבריהם דפירשו להא דגיטין י"ח ע"א יאמרו ב' נשים וכו' שה עולם סוברים שכתיבת שניהם היתה סמוך לנתינה ויבאו להתיר תוך שלשה עכ"ל איברא דגוף דברי התוס' שם צ"ע לפי פירש"י בגיטין י"ח ע"א עש"ה ודו"ק]

(ב) ומה שכתב להביא ראי' להבכ"ש מהתוספתא דשביעית פ"א, דב"ש אומרים משקה על הנוף ויורד על העיקר, וב"ה אומרים על הנוף ועל העיקר. אמרו ב"ה לב"ש אם אתה מתיר לו מקצתו, תתיר לו את הכל. אם אין אתה מתיר לו הכל, אל תתיר לו מקצת. והוכיח מזה שאין לאסור מקצת ולהתיר מקצת בדבר א'. אין ללמוד מזה ראי' להתיר איסור מטעם דסתרי אהדדי. דשאני התם דמיירי בערב שבעית עד ר"ה. וגם ב"ש ס"ל משקה על הנוף ויורד על