רב"ז יורה דעה רצח

בטעמא או בחזותא בזה אם הי' תחלת ביאתו לעולם ע"י תערובות לא מהני לי' ביטול. ע"ש מילתא בטעם לשבח. ועפי"ז י"ל קושית הש"ך בסי' צ"ב הנ"ל ויש להכריע עפי"ז כדברי הפלתי דבסי' צ"ב מיירי בשר שמן וחלב, עיין בסי' צ"ח בש"ך סק"א ולכן אפשר לסוחטו מותר דלא שייך טעם החו"ד בסי' ק"ו הנ"ל, אבל בסי' ק"ו מיירי המחבר במין בשאינו מינו ואז בא לעולם ע"י תערובות לא בטל כהחת"ס, ושייך טעם החו"ד ולכן אסור אפשר לסוחטו. אך המעיין בחת"ס ז"ל בטעמו יש לדחות דברי הנ"ל

(ח) ומה שכתב כתה"ר ד"ח דאפילו אם יש ס' לא בטל, הטעם שכ' הפמ"ג בסי' ק' במ"ז, דכל שיש חזותא הוי כניכר האיסור ולא בטל ובפרט בספק ס'. והנה כעין השאלה הזאת באה כמה פעמים לפני, ובחנתי ונסיתי, וצויתי לשפוך החלב בכלי זכוכית, וראיתי כי לאחר איזה שעות או עכ"פ בחצי יום הדם נופל על השולים למטה והחלב היה נקי למעלה בלי שום מראה דם. כעין דאמרינן בחולין קי"א ע"ב דמא דבשרא שכן. ופירש"י: יורד לשולי הכלי ע"ש. ובנד"ז נלפענ"ד להתיר, דהא אין כאן חזותא כלל, ואין לחוש שמא נשאר עוד דם הרבה מעורב בחלב שלא נשתקע למטה וליכא ס' בחלב נגד הדם. כדמוכח בשבועות ו' ע"א, אמרו: דומה לארבע כוסות של חלב, אחד נפלו לתוכו שתי טיפין של דם וכו' שכולן מראות לובן הן יעו"ש. הרי דמצינו בחלב מעורב בטיפי דם שחלב א' לבן יותר מחלב אחר. ראה בר"ש במס' נגעים פ"א ריש משנה א', כתב שיש שלגים שמשתנים שזה לבן מזה יע"ש. והוא הדין בחלב אפשר שהוא כן. עכ"פ בחלב מעורב בדם גם שהוא לבן אפשר ש ש עוד הרבה דם מעורב שצריכה להיות לבן יותר, ואין אנו בקיאין כל כך להבחין במראות. אבל זה אינו, כיון שאנו רואין שהחלב שלמעלה היא נקי ולבן אף אם יש בתוכו דם מעורב, ודאי יש ס' בחלב נגד הדם המעורב, מאחר שאין נראה בהחלב שום אדמומית והוא לבן ונקי ולדעתי נראה לי להביא ראיה לזה מדברי התוס' סוטה ט"ז ע"ב ד"ה מביא מים שדם ניכר בהם וכמה רביעית: וא"ת וכי אינו ניכר ביותר מרביעית והא תנן בפ"ז דמקואות ובחולין כ"ו ע"א ובמכות ג' ע"ב ג' לוגין מים חסר קורטב שנפל לתוכן קורטב יין ומראיהם כמראה יין, אלמא דאפי' יין ניכר בג' לוגין וכש"כ דם דסמיק טפי. ע"ש מה שתירצו דניכר היינו ממשות דם ולאו בשינוי מראה בעלמא. ומבואר בב"ב צ' ע"ב ששיעור קורטב א' משמונה בשמינית בלוג. ראה בב"י יו"ד ריש הל' מקואות סי' ר"א. ובתוס' ר"ה י"ג ע"א ד"ה חסר ואם כן הקורטב הוא חלק א' מס"ד בלוג, ובג' לוגין יש יותר מג' פעמים ששים דהיינו עוד י"ב חלקים. והרי דאעפ"כ המראה מים משתנה ביין, ומכש"כ דם דסמיק טפי ודאי נשתנה המראה בג' לוגין, ומכש"כ חלב דחוויר טפי ממים, ודאי דדם דסמיק משנה מראיתו עכ"פ בג' לוגין כמים ויין. ואם כן כאן דלא נשתנה המראה והחלב הוא לבן ונקי, ודאי יש הרבה יותר מג' פעמים ס' נגד הדם וכשר בפשיטות, ומהדם שנשאר למטה לא איכפת לן כלל, דהרי החלב שופך ממנו והוא לבן ונקי, ובשעה כשהי' מעורב לא חיישינן, דהא לא עמד מעל"ע ולא קיבל החלב טעם מהדם, דהא לא הי' כבוש מעל"ע ביחד. אבל אם עמד החלב שיעור כבישה מעל"ע [ואח"כ הדם נופל למטה] בהא איכא לעיונא הרבה. הנה הפמ"ג בפתיחה להל' מליחה סובר דדם כבוש דאורייתא. וכ"כ בסי' ע"ג בשפ"ד ס"ק י"ד. ועיין בסי' ק"ה בשפ"ד סק"ב הביא בשם או"ה דדם כבוש אסור מה"ת. וכ"כ בסי' ע' בשפ"ד ס"ק י"ח. וצע"ג על מש"כ הפמ"ג בסי' ק"ה סק"ב הנ"ל דמשמע מאו"ה דהוא ד"ת. והחו"ד סי' ק"ה סק"ה מביא בשם או"ה להיפיך, דדם כבוש הוא דרבנן. וכ"כ בחו"ד סי' ע' סק"ו ועיין בשו"ת כתר כהונה סי' ל"ו משמע שסובר דם כבוש דרבנן. ואם יש ספק אם יש ס', להפמ"ג הוי ספק ד"ת. ולהחו"ד וכ"כ הוי סד"ר להקל

(ט) אך לפענ"ד נראה דבר חדש בזה להתיר אף אם עמד החלב מעורב עם הדם מעל"ע ואח"כ נשקע הדם למטה. דהרי בר"ן חולין קי"ב ע"א על הא דבי דוגי דמשדא בה תרי גללי דמילחא ומישפייה. והקשו התוס' והרא"ש והר"ן מאי מהני הגללי דמילתא הא השומן והדם חמים הם ובלעי מהדדי. וכתב הר"ן: וכ"ת דמשקה ממשקה לא בלעי מהדדי אפ"ה אסור הכלי ויאסור השומן מחמת פליטת הכלי עש"ה. וכ"כ הרשב"א בחי' בשם הרמב"ן. וכ"כ בת"ה ובמשה"ב שם הביא לשון הרמב"ן שכ' אין לחוש לבליעתן שאין לח בולע מלח. והב"י בסי' ע"ו הביא להר"ן הנ"ל. ועפי"ז י"ל במש"כ הב"י סי' צ"ב בשם האגור בשם הא"ז לענין לח בלח אי אמרינן נעשה נבילה ודו"ק ואם כן אפוא בנו"ד נמי כיון שהחלב שלמעלה נקי, והדם נשאר למטה, אף אם עמד החלב מעל"ע מותר, כיון דלח לא בלע מלח רק שנתערבו וכל שמפריש ח' מחבירו מותר. הכא נמי לא בלע החלב כלל מהדם, וכיון שמפרידן, דהיינו ששופך החלב הנקי ולבן, תו אין לחוש אף אם עמד מעל"ע, דהא לא בלעי מהדדי. וכי תימא דהא עכ"פ הכלי אסור אם הי' כבוש מעל"ע ויאסר החלב מהכלי, כמש"כ הר"ן הנ"ל דיאסור הכלי ויאסור השומן מחמת פליטת הכלי, דזה הוי לח מיבש שבולע מהדדי. י"ל דהא אין הכלי בולע מהדם אלא לפי ערך, א"כ אף שאין ס' בחלב נגד הדם, מ"מ נגד בלוע זו מסתמא יש ס', ודו"ק. ואף שהתוס' והרא"ש אינם סוברים כהר"ן. מ"מ בכבוש י"ל דהכל מודים כיון דצונן הוא בלח מלח אינו בולע טעמים מהדדי רק שנתערבו וכל שמפריש א' מחבירו מותר. וראיה ברורה לזה, דהרי הט"ז בהל' חלה סי' שכ"ד ס"ק ט"ו הביא דברי מהרי"ו: ועל העיסה שלא נטלו ממנה חלה ונתבשלה איכא תקנה כגון ליטול ממנה חלה לאחר שנתבשלה ויקח ממה שישער בעיסה יותר ממאה וא'. והב"ח דחה דברי מהרי"ו דאין שייך ביטול בא' ומאה אלא כשכבר הורמה ואח"כ נפלה לתבשיל. משא"כ כאן כשיפריש יתוקן כל מה שנתבשל. והט"ז סובר כמהרי"ו. ועיין בדג"מ קמא שכ' דדברי הב"ת נכונים, דאי כט"ז קשה ממשנה פ"ד דדמאי, וחולין י"ד ע"א, ועירובין כ"ו וב"ק ס"ט. דתנן הלוקח יין מבין הכותים אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה וזה מיירי בע"ש בין השמשות, ומפריש אחר השבת. והרי כבוש מעל"ע. וע"כ כהב"ח, עכ"ד. ולפי מה שכתבתי דבכבוש הכל מודים דאין לח בולע מלת, וכל שמפריש אחד מחבירו מותר. לא קשה מידי ממשנה הנ"ל, דיין ביין הוי לח בלח ולא בלעו כלל מהדדי, רק שנתערב, וכל שמפריש אחר השבת אמרינן הוברר הדבר למפרע, שאלו הב' לוגין, הן התרומה, ושרי. ומכש"כ לפמש"כ הב"ח בעצמו בסי' צ"ח לענין מש"כ המרדכי בנפל חלב לתוך רוטב בשר ישפוך עליו מים צוננים ויסיר כל השומן הצף והנשאר מותר אפי' ליכא ס'. וכתב הב"ח הטעם משום דבתערובות לח בלח ליכא שום נתינת טעם מאחד להשני רק שנתערבו וכשמפריש ומבדיל האיסור מן ההיתר נשאר ההיתר בלבדו, עכתו"ד. ולא קשה מידי קושית הט"ז בסי' צ"ח סק"ז. וכ"כ בהגהות אמרי ברוך על היו"ד שם לתרץ קושית הט"ז וש"ך ס"ק ט"ז ע"ש. וא"כ אדרבה להב"ח לשיטתי' דאפי' בבישול סובר כן מכש"כ בכבוש דס"ל הכי. אם כן אין ראי' מהמשנה. ולענין הכלי שהכלי יאסור את היין. י"ל כדבר האמור, דהא אין הכלי בולע אלא לפי ערך, ונגד הבלוע יש א' ומאה ולא קשה מידי קושית ה„דגול מרבבה קמא“ הנ"ל. ומכש"כ לפמש"כ התוס' חולין ק"ח ע"ב ד"ה שנפל, דבמים שהם צלולים, לא שייך לומר בליעה, דלא בלעו, אלא שמתערב בהם האיסור יע"ש. וא"כ אפי' מכלי, אמרינן דלח לא בלע. וממילא דלק"מ קושית הר"ן דיאסר הכלי וא"כ יאסור החלב כאמור ראה בס' יד יהודה הל' בב"ח סי' צ"ב ס"ק כ"ה מש"כ בכוונת דברי התוס' אלון. וכ"כ בס' יד יהודה סוס"י ע"ו דעכ"פ בכבוש מעל"ע הלכה כהר"ן ושאר פוסקים הנ"ל דאין לח בולע מלח

(י) עוד יש להעיר בענין זה דמשקה ממשקה לא בלעי,