רב"ז יורה דעה רצו

(ד) ובגוף דברי ה„יד אפרים“ בדם העור הנ"ל. יש להעיר מכריתות כ"א הנ"ל דמבואר להדיא דמה שאין בו טומאה חמורה אין דמו אסור מה"ת. ובהדיא שנינו בחולין קי"ז ע"ב, ר"פ העור והרוטב, דהעור אין בו טומאה תמורה. וא"כ אין דמו אסור מה"ת. וכן יש להעיר על הפמ"ג באו"ח הנ"ל לענין דם שבגה"נ דהא בגה"נ ג"כ אין אין בו טומאה חמורה, כמו שמשמע בפ' העור והרוטב שם אך מצאתי בס' ראש יוסף' להפמ"ג במס' חולין דק"א בתוס' ד"ה מאן האי תנא. שסיים הראש יוסף שם, ועוד דגה"נ אין בו טומאת נבילות. ומיהו המעיין בהעור והרוטב יראה דיש בו טומאת נבילות עכ"ל] אבל יש לדחות משום דאיתנהו במין בהמה טומאה חמורה. ועיין בתוס' כריתות שם כ' ע"ב ד"ה אכל דם שחיטה ע"ש. ועפי"ז י"ל גם על היא"פ בהא דמתיר דם העור משום דלאו מין בשר הוא. דהא גוף הבהמה מין בשר היא בכללה. משא"כ ביצים אוכלא דאפרת הם, שהביצה נפרדה מהתרנגולת ואינם מין בשר כלל [ועיין בפלתי סי' ס"ה סק"א והבן]. וגם יש להעיר טל מש"כ היא"פ שם דהא דאסרינן עור אווזות או שאר עופות משום דם שבהם. פשיטא דער עוף דרכיך והוא נאכל כמו הבשר, מין בשר חשיב, ודם שבו כשאר בשר הוא עכ"ל. תימה שלא הבא מהתוס' שבת ק"ז ע"א ד"ה אמר. דעור של עגל הרך ושל עוף הוי כבשר ע"ש. ועיין בחולין קכ"ב ע"א גבי אלו שעורותיהן כבשרן. וברמב"ם פ"א מהל' אה"ט ה"ט ע"ש. ועוד יש להאריך בזה הרבה, ולא עת האסף פה: בצלאל זאב שאפראן

סימן קכב

כבוד הרה"ג וכו' מוהר"י מודרין שליט"א

ע"ד השאלה בענין חלב שיש בה קצת אדמומית, ויוכל להיות שיש ס' נגד תערובות דם, ונתבשלה החלב, אם מותר החלב

? תשובה

(א) הנה עיני כת"ה שפיר חזו מה שהביא בד"ז הגאון בעל פתחי תשובה' ז"ל ביו"ד סי' פ"א סק"י בשם חב"י שכתב בטעם האיסור בזה כיון דדם נעכר ונעשה חלב, וכאן כיון דיש אדמומית מוכח דעדיין לא נשתנה הדם לגמרי לחלב ויש בו איסור דם. וכתב כתה"ר דנראה מזה דאין האיסור מצד תערובות דם אלא הוי כולו איסור דם ומה ענין ששים לזה. אכן דברי חב"י נאמרים רק אם דם נעכר ונעשה חלב. אבל אנן קיי"ל איברי' מתפרקין. כנדה ט' ע"א ובכורות ו'. וא"כ ע"כ האדמומית בא מדם פצוע בדד או איזה גיד הנפתח לשם. וא"כ יש מקום להתיר אם נראה לעין שיש ס' נגד התערובות דם שבו, עכ"ד. הנה כבר הרגישו בזה כל האחרונים. וכן קשה על המג"א או"ח סי' תצ"ד סק"ו שכתב שידוע דדם נעכר ונעשה חלב. וקשה הא אנן לא קיי"ל כן. וכן נתקשה בזה הפמ"ג בא"א שם. ואין תימה כל כך אם החב"י ס"ל כהמג"א. ויש להעיר עוד בזה עפי"ד התוספות חדשים על משניות נדה פ"א מ"ד] דגם חכמים ס"ל דהנקה גורמת סילוק דמים, רק דס"ל דמיד בהתחלת ההנקה מתהווה חלב, כלומר מאותן הליחות שהיו ראויין להיות דם, מתהווים מיד חלב וכו' יע"ש. והחת"ס ז"ל בחיו"ד ס' ע' כתב דכל זה אמת עפ"י הטבע יע"ש. וכיון שיש אדמומית בהחלב מוכח דלא נתהווה מאותן הליחות חלב כשרה כשאר חלב, רק נתהווה מכל הליחות איזה מיץ אדום. והרי זה כמין דם שאינו צלול. ונהי דהתורה התירה חלב נקיה לבנה, אבל מיץ אדום אסור מטעם דם, ול"ש כלל לשער בששים

(ב) גם מה שכתב כתה"ר להתיר בספק אם יש ס' בנד"ד שנתבשלה לרוב הפוסקים דס"ל דם שבישלו דרבנן וסד"ר להקל וכשר עכ"פ בלא נידע מהאדמימות קודם הבישול ולפענ"ד יש לדחות היתר זה עפי"ד החת"ס ז"ל בחיו"ד סי' ע' וסי' ק"ו שכתב דבדם חן החי יש בו ג"כ איסור אבמה"ח כמו ציר מן החי. א"כ אין לדון צד היתר משום שנתבשל ודם שבישלו דרבנן, דנהי דלית כאן מה"ת אסור דם, אבל איסור אבמה"ח לא פקע אף בנתבשל. וכ"כ בשו"ת שם אריה סי' ס"ט, ביתר ביאור קצת, דאע"ג דאין ב"נ מצווה על דם מה"ח, כמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מהל' מלכים. מ"מ לישראל יש בזה איסור כמו ציר ורוטב מאמה"ח דלמידין מהא דהטמאין לאסור צירן. כחולין קי"ב ובכורות ו' ע"ב. וזה רק לישראל נאמר ולא לב"נ. ובשלמא קודם שנתבשל, דיש עליו איסר דם א"י איסור אמה"ח לחול על איסור דם, אבל כשנתבשל ופקע מיני' איסור דם מה"ת, מה לא אסור משים אמה"ח. ולכן בנמצא דם בחלב י"ל דאסור מה"ת אף בבישלו משום דם מן החי יע"ש. ובמחכת"ה אישתמיט מיני' דברי החת"ס הנ"ל

(ג) ונרויח בזה ליישב קושית הפמ"ג יו"ד סי' ק"ה סק"ב על הא דבכורות ו' ע"ב וחלב מנ"ל דשרי. וילפי' לה מדאמרה תורה לא תבשל גדי בחלב אמו הא לחודי' שרי. והא כל איסורו משום דם נעכר, ודם שבישלו דרבנן, ומנ"ל מבב"ח דכתיב לא תבשל. ע"ש מש"כ. ועפ"י האמור לא קשה מידי, דאף לאחר שנתבשל יש בו איסור דם מן החי ואסור לישראל, ושפיר ילפנן מבב"ח דחלב שרי. ועיין בפלחי סי' פ"א סק"ז העיר בהא דבכורות, וכתב וז"ל: ועוד נראה דאם חשש איסור חלב משום דם נעכר ונעשה חלב, ולדידן דס"ל דם שבישלו דרבנן, א"כ דם שנתהפך לחלב דבבישלו מותר מה"ת. א"כ קשה מאי מייתי ראי' מן חריצי חלב דחלב שרי, הא גבינות מבושלים מחלב ומהתמצית עושים גבינות, א"כ אין כאן חשש א סור דם, עכ"ל. ולפי מה שכתבתי ניחא, דאף לאחר שבישלו יש לישראל איסור דם מן החי, מטעם דכתיב הטמאים, לאסור צירן ורוטבן. ושפיר מייתי ראי' מן חריצי חלב א):**(א) עפי"ז אתי שפיר מה דסליק אדעת הש"ס בבכורות ו' ע"ב לאסור חלב משום אבר מן החי, לאו דחלב גופי' הוי כמו אמה"ח או בשמה"ח, דחלב לאו אבר מיקרי ולא בשר מיקרי, רק דס"ד לאסור משום דהוי כמו צירן ורוטבן דלמידין מהך דהטמאים לאסור צירן ורוטבן, והבהמה כולו חי והחלב הוא ציר היוצא מזה החי. ונ"כ הפלתי סי' פ"א סק"ז להדיא. ובחת"ס חיו"ד סי' ע' וסי' צ"ג יע"ש. ואפשר להעמים זאת בכוונת ה„תוספות חיצוניות“ שהביא הרי"ט אלגזי, שהק' אמאי לא הוכיחו הש"ס דחלב שרי מדכתיב גבי אברהם ויקח חמאה וחלב ובודאי לא האכילם איסור. ותי' בשם ר"י מפריש דסבור שהם ב"נ ולא נצטוו כי אין זה מז' מציות ב"ל והקשה הרי"ט אלגזי דלמ"ד משום אבמה"ח ס"ד לאסור החלב וע"ז שפיר יש להוכיח מאברהם כיון שהוא מז' מצוות ב"נ ולהנ"ל לק"מ דע"כ הס"ד משום אבמה"ח היינו דהוי כמו צירן ורוטבן דלמידין מהך דהטמאים כנ"ל וזה רק לישראל נאמר ולא לב"נ ואין זה מז' מצוות ואין ראי' מאברהם כמש"כ כ"ז הפלתי. וראה כי הפלתי כיון בזה מדנפשיה לכל דברי התוס' חיצוניות. ובגוף קו' התוס' חיצוניות והפלתי יש להעיר קצת מתוס' מ" ב' ע"ב בשם הירושלמי דאין למידין מקודם מתן תורה ויש לפלפל

ואכמ"ל

)** (ד) ולפענ"ד נראה עוד ליישב קושיות הפמ"ג והפלתי בפשיטות, דהנה ע"כ מה דמהדר הש"ס בבכורות ו' הנ"ל בהיתר החלב, העיקר הוא משום אבר מן