רב"ז יורה דעה רצה

ובכה"ג האריך בזה. והנכון מה שסיים שם, וז"ל: ושמעתי שבש"ד כ"י האי דכתב ואני מסופק, לא קאי על החלב שנפל על דג מלוח, אלא על חתיכת בשר שנפלה בתיך החלב, עכ"ל כה"ג. וצ"ל לפי"ז דהך החלב הוא בקמ"ץ. ובס' ישן מצאתי הגה"ה כ"י וצ"ל שגם מקום החלב מותר. עכ"ל החי' הגהות. ראה ביש"ש חולין פ' כ"ה סוס"י פ' שמצא ג"כ להגש"ד הנ"ל והעתיק ג"כ שר' משולם כ' שגם מקום החלב מותר ע"ש. הרי שגירסא זו עיקרית (ולדברי הגש"ד והיש"ש אלו, רמז הש"ך ביו"ד סי' צ"א ס"ק י"א] ומחוורתא כהד"ח דר' משולם מיירי בחלב חיה. ומיהו שייך בחלב איסור דם, ומותר משום דהוי טהור מלוח וטמא תפל כנ"ל. ופשט דברי הגש"ד הוא כך: דהגש"ד שמע מעשה בשם מהר"י שנמצא חלב צונן על דגים מלוחים, והתיר מטעם דהוי טמא תפל. וסבר הגש"ד לפום ריהטא דהמעשה הי' בחלב בהמה, ולכך כתב שהוא מסופק דכיון שהחלב הוא לח ורך א"א שלא בלע פורתא. אבל ר' משולם ס"ל דהמעשה דר"י הי' בחלב חיה, ורק משם דשייך בחלב ג"כ איסור דם, ולכן אי לאו דהחלב הי' תפל ה' נאסרים הדגים מדם הבליע בחלב, אך כיון דתפל הי החלב מותרים הדגים (ואפי' להיש מי שאוסר בנוגעים זב"ז, כמבואר בסי' ע' סע' ג', וברמ"א סי' ק"ה סעי' י', מ"מ לגבי איסור דם מודה דמותר כמש"כ הש"ך בסי' ע' סק"ז לתי' הא' עש"ה והבן וזה ברור

(ב) ראיתי בס' שו"ת „חיים של שלום“ (להרב מבאטושאן) בסי' ל"ט שהשיב לאחי שחקר אם יש דם בחלב. והביא מסי' צ"ח דחלב ודם מבטלין זא"ז ואם איתא דבחלב יש דם אכתי יאסר התערובית וכי' ע"ש. ודבריו לקוחין מהס' „יד יהודה“ הנ"ל. וכל דברי החש"ש בתשובה שם בטלין ומבוטלין. ולדוגמא בוא ואראך מה שהערותי לדחות דבר ו שם

א) החש"ש בתשובה שם, הקיף בשני חצ"ל, וכתב: דהמאסף בסי' צ"ח כ' בשם תיבת גמא דחלב ודם הוי שני מינים. וא"י מה מלמדנו, דהא הדבר מבואר בתשו' הרא"ש המועתק במחבר סי' צ"ח ס"ט הנ"ל] עכ"ל, וטעה בדבר שאפילו דרדקי דבי רב דחד יומא לא יטעה בזה, שנתערב לו חלב בח"ב. כי „המאסף“ היינו הפתחי תשובה בסי' צ"ח סק"ד שפיר מלמדנו בשם ס' תיבת גמא, דדם וח"ב, אין טעמם שוה ע"ש. וכן הוא להדיא בס' תיבת גמא דף ע"ח ע"ד במאמר לשבועות [ע"ש שמבואר להדיא בנקודות חלב בקמ"ץ]. והחש"ש דימה בנפשו דה„תיבת גמא“ קאי על חלב בציר"י

ב) גם מש"כ החש"ש שם דהכי מוכח לכאורה מדברי הרמב"ם פט"ו מהל' מאכא"ס שכ' נפל חלב הכליות לחלב האלי' ונימוח הכל אם יש בחלב האלי' פי שנים מבחלב הכליות הרי הכל מותר מה"ת שהוא מב"מ ואסור מד"ס. ואם מחזיקינן דם בחלב יאסר מה"ת משום דם וכו'. וכ"ת דמ"מ ליכא איסור תורה דנימוח מסתמא ע"י בישול משמע. א"כ איסור תורה ליכא דהוי דם שבישלו, דהא הרמב"ם ז"ל הוא מהסוברים דדם שבישלו אסור מה"ת עכ"ל. גם בזה לא דבר נכונה, ולא ראה דברי הנקה"כ [הנדפס בסוף הי"ד בהשלמת דברי הנקה"כ בסי' פ"ז, ע"ש בתי' הב' שכתב דהרמב"ם דס"ל דדם שבישלו עובר עליו, מיירי שבישל דם בעין משא"כ בדם שיצא ע"י מליחה ובישול מודה הרמב"ם דאינו עובר עליו ע"ש. וגם הפמ"ג ביו"ד סי' פ"ז במ"ז סק"ו צידד לחלק כן. הגם שכתב דבב"י לא משמע כן ע"ש. מ"מ לא שייך לכתוב בפשיטות כל כך על הרמב"ם דס"ל דם שבישלו עובר עליו, גם בדם היוצא ע"י בישול, דהא דברי הנקה"כ ראוים למי שאמרן. וא"כ נדחה ראייתו מהרמב"ם לדבריו דנימוח מסתמא ע"י בישול מימי. אמנם פשט דברי הרמב"ם אינם מוכיחים דמיירי דנימוח ע"י בישול, דגם בחלב חי שייך לשון נימוח שכן דרך החלב להיות נימוח. כמבואר בש"ס בכ"ד. אך בל"ז יש לדחות הראי' מהרמב"ם, די"ל דהרמב"ם מיירי בגוונא שנמלח החלב, כמש"כ החש"ש בעצמו בסוף דבריו. וכמש"כ הס' „יד יהודה“ על התשו' הרא"ש הנ"ל

ג) וגם מש"כ החש"ש מהט"ז רס"י צ"ח דחלב ובשר הוי מבא"מ [וכ"ה בש"ך שם סק"א] ולכאורה תיפ"ל משום דם. ומוכח דאין מחזיקין דם בחלב עכ"ל. גם זה בנקל יש לדחות דאין ראי' לפ"ד הפלתי בסי' ס"ט ס"ק י"ד, והחוו"ד שם סק"כ, דדם הנפלט אינו מורגש טעמו בחתיכה ע"ש. ועיין בגו"ר הספרדי חו"ד סי' כ"ט דדם ובשר הוי מב"מ בטעמא ע"ש

ד) וגם מש"כ החש"ש שם: אמנם באמת הדבר מוכחש מהטבע דמה לי שומן ומה לי חלב, כמו דמחזיקין דם בשומן ה"ה בחלב עכ"ל אמת תפסי' להאי גברא, ולא כיון האמת. ואדרבה בכאן כתב היפוך הטבע. כי כבר כתבתי מהרמב"ן ז"ל [על התורה] דטבע חלב ושומן אינם שוה, דהחלב הוא קר, והשומן הוא חם כנ"ל. וגם דם בטבעו הוא חם. כמש"כ הטבעיים

ה) ומש"כ עוד החש"ש שדברי הל"ח בפי' הגש"ד דהמעשה הי' בחלב חיה, עדיין צריכם לימוד דא"כ מ"ט אסר הר"י ז"ל החלב הא שניהם היתר, עכ"ל. כאן הודה החש"ש בעצמו שעדיין צריך ללמוד. כי באמת לא הבין כלל דברי הל"ח. דמי הגיד לו שהר"י אוסר החלב בחלב חי'. הא לפשט דברי הגש"ד הר"י ע"כ מיירי בחלב בהמה, כמו שכתבתי לעיל לפרש כל דברי הגש"ד. וגם מה שעלה על דעת החש"ש לומר דהר"י אסר החלב משום סכנה דדגים ובשר שאסור. אך שדחה זה משם דדוקא בבישול יש סכנה, משא"כ במליחה. כמש"כ הט"ז בס' ע' סק"ג, ובש"ך ס"ק ט"ז וכו' ע"ש. גם בזה החש"ש עדיין לא נפק מהסכנה, דהרי הפמ"ג בסי' ע' בשפ"ד ס"ק ט"ז סיים בצ"ע בדגים שנמלחו עם בשר אי מותר לבשלם אח"כ ע"ש. וא"כ גם בנידון הגש"ד יש לחק ר כ. אבל האמת בפי' דברי הגש"ד להד"ח הוא כמו שפירשתי לעיל

(ג) אמנם ים לדון בזה בדבר חדש, עפי"ד היד אפרים בסי' ע"ז שכתב שלדעתו אין לאסור דם העור כלל משים דם, דמקרא מלא דבר הכתיב: אך בשר דמו בנפשו ובכריתית כ"א ע"א ממעטינן דם ביצים שאינן מין בכר וכו'. דם שבעור הבהמה שאין עליו שם בשר ולא חש ב מין בשר כלל עכ"ל. וא"כ הכא נמי בחלב שאינו מן בשר. כמש"כ הט"ז והש"ך ברס"י צ"ח הנ"ל. אפ' אם נימא דמחזיקין דם בחלב אפ"ה אין לאסור דמו [ויש לפרש בזה הגירסא שבהגש"ד המובא בב"י שלפנינו דפוס ווארשא. שר' משילם כתב שדם החלב מותר, [והבן] וגם יש להעיר בזה עוד מהש"ס כריתות כ"א ע"א הנ"ל ראמרינן: אוציא דם שרצים שאין בהן טמאה מאה חמורה וכו' ע"ש. הרי דמה שאין בו טומאה חמורה אין דמו אסור מה"ת. וכבר שני חכמים במשנה מפורשת במס' עוקצים פ"ג מ"ט דחלב בהמה טהורה רה אינו מיטמא טומאת נבילות ע"ש. ועפי"ז יש להעיר גם על הפמ"ג או"ח סי' תמ"ז במ"ז סק"א שכתב ד"ח דאם נפל גה"נ לתבשיל אם אין ס' נגד הדם שבו אסור התבשיל, דאף דאין בגידין בנ"ט מ"מ דם יש בו ע"ש. ולהיא"פ הנ"ל י"ל כיון דאין בגידין בנ"ט לא חשיבי מין בשר ואין לאסור דמם. וכמ"ש היא"פ הנ"ל לענין דם העור. אבל יש לדחות זה די"ל דאף דאין בגידין בנ"ט, אפ"ה חשיבי מין בשר. כמש"כ הפר"ח סי' צ"ח דגיד עם בשר הוי מב"מ. ועיין פר"ת שם וכן יש להעיר עפי"ד היא"פ הנ"ל על מש"כ הפמ"ג בסי' ע"ה במ"ז סק"א דזפק מחזיקן בו דם ע"ש. דהא בזבחים ל"ה ע"א אמרינן דמיראה לא חזי לאכילה, ומחשבה דידה לא מפגוא. ע"ש ברש"י ד"ה מוראה. וכיון דלאו אוכל הוא ודאי לא חשיב מין בשר. וא"כ להיא"פ אין לאסור דם הזפק משום דם כלל, וצ"ע: