רב"ז יורה דעה רצד

וטכ"ע דרבנן לבב"ח שטעם כעיקר דאורייתא? עייש"ה. ולפי מה שכתבתי י"ל עפ"י מש"כ בהגהות אמרי ברוך (על החו"ד סי' ק"ה סק"ב) אות ה'. דרבא בחולין ק"ח ע"א שאמר על מה שאמר אביי אי חידוש הוא אע"ג דליכא נ"ט נמי. וא"ל רבא דרך בישול אסרה תורה. והביא בשם הראש יוסף שכוונת רבא עפי"ד התוס' והרא"ש הנ"ל דבבב"ח ע"כ טעם כעיקר דאורייתא, משום דבבשר בחלב לא שייך ב בטיל ברוב דהוי היתר בהיתר. ומה שמותר בס' היינו משום דבכה"ג לא הוי דרך בישול כנ"ל עיי"ש. ואם כן י"ל דרבא אזיל לשיטתי', ושפיר הביא ראי' מכילכית באילפס ששאלו לר"י. ופי' דמשום סכנת בשר ודגים שאלו, ולמ"ד כילכית דג טהור, ודו"ק: בצלאל זאב שאפראן

סימן קכ

כבוד הרבני המופלג בתו"י מו"ה זלמן יוסף ה"י שו"ב בהארלוי

ע"ד אשר שאל לדעת לענין ביצה טריפה שנולדה ביו"ט שנתערבה באחרות אם בטילה

תשובה

הנה ד"ז מפורש יוצא בשו"ת צמח צדק (סי' ס"ט) שכתב: ביצה טריפה שנולדה ביו"ט ונתערבה, אף דלא הוי דשיל"מ לענין טריפה. מ"מ הוי דשיל"מ לענין יו"ט ולא בטל. וכ"כ הפר"ח ומ"י ופמ"ג סי' ק"ב במ"ז סק"ז. עיי"ש בפתחי תשובה סק"ד. ובחו"ר סק"ח יעו"ש. ולכאורה קשה מאד מתוס' תולין י"ד ע"א במשנה השוחט בשבת וביוה"כ שחיטתו כשרה. ובגמ': אמר ר"ה וכו' משמי' דרב אסורה באכילה ליומא ונסבין חבריא למימר ר"י היא. ובתוס' (שם ד"ה ונסבין) הקשו: והא אינו יכול למולחה בשבת ד ותירצו: בלא מליחה נמי שריא באומצא, דדם שלא פירש מותר עש"ה. ולפום ריהטא יש לתמוה על קושית התוס'. הא י"ל נפ"מ אם החתיכה נתערבה באחרות, אם מטעם שלא נמלחה בטלה ברוב, כביו"ד סי' ס"ט סעי' י"ד. אבל אם משום שנשחטה בשבת אף אם נתערבה באחרות לא בטלה דהוי דשיל"מ לאחר שבת. וא"כ שפר קאמר רב אסורה באכילה ליומא אף אם נתערבה ברוב חתיכות אחרות משום דשיל"מ. ומאי הקשו התוס' הא אינו יכול למולחה. הא שפיר יש נפ"מ אם נתערבה. וא"ל כיון דלענין מליחה אין לו מתירין שפיר בטל לענין שבת ג"כ. דהא דעת הצ"צ וכל האחרונים אינו כן. ואין לתרץ דהש"ס קאי לרב. ורב הא סובר מב"מ לא בטל (בפסחים כ"ט ע"ב. ע"ז ע"ג ע"ב) ואם כן אף חתיכה שלא נמלחה אינה בטילה לרב. זה ליתא. דהא עיקר האיסור הוא משום דם. ודם בבשר מין באינו מינו. כש"ך יו"ד סי' ס"ט ס"ק נ"ז א)**(א) ראה בחו"ד סי' ס"ט בשם הפלתי והר"ן דדם בבשר מב"מ ע"ש בחו"ד סק"כ. וראה בחי' הרשב"א בחולין (דף קי"ב בד"ה אר"נ א"ש) שכתב וז"ל: ובטעימה אי אפשר דטעם דם שנתבשל עם שומן אינו ניכר ע"ש. וראה בש"ך סי' צ"ח סק"ו דכשטעמן שוה הוי מב"מ. ואם כן דם שוה בטעמו לשומן והוי מב"מ וי"ל דהמשנה מיירי דשחיטתו כשרה בשמן דהוי מב"מ, ודו"ק:)** ואין הנאסר חמיר מהאוסר. כמו שכתבו הפוסקים בכ"מ

? ולפענ"ד נ"ל בס"ד לתרץ קושייתי הנזכר. עפי"ד הרמב"ן בפרק כיצד צולין, על הא דאמר רב דגים שעלו בקערה של בשר אסור לאכלן בכותח ניתן טעם היא. והקשה: בלאו הכי תיפ"ל משום דשיל"מ ל ותירץ: דרב סובר דשיל"מ בטל עש"ה. ואם כן לא קשה מידי קושייתי הנ"ל, דהש"ס קאי לרב. כדאמר ר"ה משמי' דרב. ורב לשיטתי' סובר דשיל"מ בטל. ואם כן אף אם נתערב באחרות בטל אף לענין שבת. וא"ל דהוי דשיל"מ דהא רב סובר דשיל"מ בטל. ועפי"ז נ"ל לתרץ דברי הרמב"ם בפ"ו מהל' מאכ"א שפסק דבשר חי אסור לאוכלו בלי מליחה. וקשה לדידי' קושית התוס' הנ"ל איך אפשר לאיכלו בשבת בלי מליחה? ולפי האמור, אתי שפיר, דהרמב"ם מתרץ קושית התוס', דנפ"מ אם נתערב באחרות כנ"ל, ולא בטל לענין שבת משום דשיל"מ. והתוס' שלא תירצו כן, משום דרצו לתרץ גם אליבא דרב שסובר דשיל"מ בטל, ודו"ק: בצלאל זאב שאפראן

סימן קכא

כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר נחום שעכטיר נ"י אבד"ק דאראבאן

ע"ד אשר העיר בנידון השאלה אם יש דם בחלב כמו בשומן. והערות מהא דמבואר בסי' צ"ח סעי' ט', מתשו' הרא"ש, דחלב ודם מבטלין זא"ז. והקשה לפי מה דפסקינן בסי' ע"ה דשומן יש בו דם. א"כ כיון דהזית חלב לא נמלח, שוב אין ס' נגד דם

תשובה

(א) הנה כבר חקר בזה הגאון בעל שיד יהודה ז"ל (בסי' ע"ה סק"ד) אי גם בחלב מחזיקין דם. ונפ"מ בחלב חיה. והביא מש"כ הרמב"ן ז"ל עה"ח פ' ויקרא (ג' – ט) דאין טבע חלב ושומן שוה, דחלב הוא קר ולח [וגס ועבה וקשה להתבשל באסטומכה וכו'] ושומן הוא חם ולח יע"ש ברמב"ן שכתב ששומן איננו חלב בשמי ובטבעו עש"ה. אבל יש להעיר מרש"י חולין מ"ה ע"ב שכתב כל חלב מקרי חלב בין טמא בין טהור, ושומן אינו אלא לשון חכמים וכו'. ובחולין מ"ט ע"ב אמרינן: חלב טהור סותם. ועיין בחולין קל"ז ע"ב דלשון תורה לעצמה ול' חכמים לעצמן. גם הביא ה„יד יהודה“ (שם) ממש"כ הב"י בסי' ק"ה לתמוה על מנהג הנשים שנהגו כשנמצא דבוק חתיכוח חלב אחר מליחה, לאחר שמנקרין החלב חיזרין ומולחין המקום ההוא. וע"ש מש"כ. ואולי מי שהורה להם כך סבר דאין מחזיקין דם בחלב, לכך הוה הפסק בין המח והבשר וכו'. אך מצאתי בד"ח פ' כ"ה סי' ר"ג שכתב בפשיטות דיש דם בחלב, אם שמה שפירש דברי הגש"ד שהביא הב"י בסי' ע' דאיירי בחלב חיה אין נראה. ועיקר שצ"ל שם שגם מקום החלב מותר. כמש"כ שם בהג"ה וע"ש. מ"מ לא מצאתי מי שיאמר להיפך. ולפי"ז צ"ל מה דאיתא בסוס"י צ"ח דחלב ודם מבטלין זא"ז. היינו דנמלח החלב מתחלה. דאל"כ הוי איסור אחד וצ"ע, עכ"ל היד יהודה'. הרי שהעיר בהערתו. אך מש"כ ה„יד יהודה“ שעיקר בפי' דברי הגש"ד שצ"ל שם שגם מקום החלב מותר. אין זה עיקר. וכדי להבינך, אעתיק לך דברי הב"י [שבדפוס ווארשא] בסי' ע' שכתב וז"ל: כ' בהגש"ד מעשה הי' שנמצא חלב צונן על דגים מלוחים. והתיר ר"י מפני שהוא טהור מלוח וטמא תפל. ואני מסופק דכיון שהחלב רך ולח כ"כ, א"א שלא בלע פורתא. אבל ר' משולם כ' שדם החלב מותר עכ"ל. ובחי' הגהות שם כ' שגם החלב מותר, כצ"ל. וכ"ה בס"א. ומ"מ אין לזה הבנה כלל, ובהגש"ד חפשתי ולא מצאתי שם הך ואני מסופק וכו'