רב"ז יורה דעה רפ

**(הנ"ל ולא הזכיר את שמם. וסיים: דכמעט ד"ז מבואר ברש"י כתובות ט' ע"א ד"ה האומר וכו' יע"ש. והחש"ש שכח להביא ראיה גמורה ומפורשת מהמשנה ר"ה כ"ה הנ"ל שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותה כדבר האסור.)** עשה בזה שסירב נגד נשיאי פנים אנשי שם כ"ק שליט"א, ולא שייך לומר דשוי' להשו"ב כחתיכה דאיסורא

וראה זה מצאתי בירושלמי גיטין פ"א ה"ב (עפ"י פירושו השני של ה„קרבן עדה“ שם) ומי שמורה הלכה בפני רבו. אפילו אם הורה כהלכה, אין הוראתו הוראה ויכול חכם להתיר מה שאסר יע"ש. ועפי"ז כתבתי לעיל בתשובה [סימן צ'] ליישב דברי השו"ת הרמ"ע מפאנו ז"ל בסי' ק"ח שהגאון מלבוב ז"ל בספרו „יד שאול“ על יו"ד סי' רמ"ב ס"ק כ"ג תמה עליו יעו"ש

אמנם כן יפה דנתם שהרב דמתא מחויב היה לילך לדין ולהראות טעמו מדוע איים על השו"ב שהוחזק בכשרות הרבה שנים לאסור את זביחתו, כמבואר בש"ע חו"מ סי' י"ד סעי' ד' שאם רואה הדיין שבעל דין חושדו, צריך להודיע מאיזה טעם דנו וכבר נודע מש"כ הב"ח בחו"מ סי' י"ד ובתשובת הב"ח סוס"י כ"ב דהיכא דאיכא מקים לחשדא, אפילו בי"ד הגדול צריכין לכתוב מאיזה טעם דנו יע"ש ואם כן בנד"ד שהשו"ב רצה לילך לדין, הו"ל כאילו שאל מהרב דמתא להודיע לו מאיזה טעם הוא מאיים עליו לאסור את זביחתו זבחי צדק

סוף דבר הכל נשמע, שהאיסור שאמר הרב את השו"ב הנ"ל לא חל עליו כלל, ושחיטתו מותרת בלי שום פקפוק כלל אפילו למהדרין מן המהדרין. והרי פסקו של כת"ה הוא אמת ויציב ונכון וקים וישר

בצלאל זאב שאפראן

סימן קיז

כבוד הנכבדים ראשי אלופי קהל עדת הונטשעשט (בסרביא) ובראשם הרבנים הג' וכו' מרי דאתרא שליט"א

הנה נדרשתי לאשר שאלוני כ"ק אדמו"ר הרה"צ המפורסם שליט"א מבאהוש, בדבר הקול קול יעקב, שיצא קול על ר' יעקב שו"ב ממחניכם, כי ידיו מרתתות בעתים שונות. והרה"ג מרי דאתרא שליט"א קבלו עדותם של אנשים שונים המעידים עלו כזאת, ופסלו את זביחתו של ר' יעקב. ואלה מוסיף על ענין ראשון כי חבריו השו"ב העידו עליו, כי זה כמה שאין סכינו עולה יפה בעיניהם אחר שחיטה. אמנם הר"י שו"ב מכחיש את הדבר מכל וכל וצווח ככרוכיא שאין ידיו מרתתות כלל. וגם שואל מדעת מדוע קבלו את העדות של מוציאי דבה שלא בפניו. וגם ענתה בו צדקתו כי העמיד את עצמו על כור הבחינה, לפני שו"ב מומחים יראי ה' נ"י מבאהוש, ונתנו מהודם עליו בעדותם הנאמנה ויקם עדות ביעקב כי ידיו אמונה, לעבוד עבודת הקודש במחנה כבראשונה ובכי נעתרתי לשאלתו ובקשתו של כ"ק אדמו"ר הרה"צ שליט"א לאמר: „יורו משפטיך ליעקב“ אם עפ"י דת תורתנו הקדושה יש לחוש על זביחת הר"י שו"ב מפני הקול ענות תלושה

תשובה

(א) פתח אמרי, לא אוחיל עד אם דברתי דברי. כי הנה לכאורה הדבר פשוט מאד שאי אפשר להוציא את האדם מחזקת כשרותו ע"י קול דברים בעלמא. כי הרי זה קול ושוברו עמי. דהרי ר"י שו"ב מכחישו. והלא כבר שמענו דבר ה' זו הלכה, שאין להוציא את האדם מחזקת כשרותו כי אם עפ"י שנים עדים כשרים שהעידו בב"ד בפני הבע"ד. כמפורש יוצא מפי מרן התב"ש ז"ל בסי' ב' סק"ה, וז"ל: דבר פשוט שאין להוציא אדם מחזקת כשרותו כי אם עפ"י עדים וכו' דלאו בפסלוהו ב"ד תליא מילתא, אלא לאשמועינן דבעינן עדות הראוי לפסלו על ידו עכ"ל. ולא זו בלבד דאין לפסלו ע"י הקול, אלא אפי' אם הי' בא עד אחד והעיד בב"ד בפני הר"י שו"ב איך שראה בעיניו באותו מקום ובאותה שעה בשעת שחיטה שהיו ידיו מרתתות. אפ"ה הואיל והר"י שו"ב מכחישו אין העד נאמן. דהרי הלכה רווחת בישראל דעד אחד בהכחשה לאו כלום הוא. כמבואר להדיא בקידושין ס"ו ע"ב, דפריך: האי בעל מום שפסלו ביחיד היכי דמי. אי דקא מכחיש לי' מי מהימן? ואפילו לאביי דמשני שם: לעולם דקא מכחיש לי' ודקאמרת אמאי מהימן דא"ל שלח אחוי. יע"ש בתוס'. מ"מ בנד"ד, אדרבה הר"י שי"ב יכול לומר להעד אחד תא ואחוי לך שאין ידי מרתתות, כנז'. ואפילו היכא דליכא לברורי כלל, מ"מ עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא. כמבואר בקידושין ס"ה ע"א, דפריך: ותסברא ע"א בהכחשה מי מהימן. וכן בקידושין ע"ג ע"ב, א"ר יוחנן דאין ערער פחות משנים. ולהאב"א: הני מלי היכא דאיתא חזקה דכשרות וכו'. יע"ש ובירושלמי כתובות פ"ב ה"ח. [יעוין בתוס' כתובות כ"ו ע"א ד"ה והאמר. ובתוס' ב"ב ל"ב ע"א ד"ה והאמר. יעש"ה והבן] ומצאתי בתשו' מהרי"ק שורש ל"ג [שמשם נובע מקור הדין המבואר בש"ע יו"ד סוס"י א' סעי' י"ד] לענין השוחט שהעיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן, והוא מכחישו. והשיב, שהדבר פשוט שאין ע"א נאמן בה חשה. ואין לפסול השוחט מעדותו של אותו העד. כדפריך בקידושין ס"ה: ותסברא ע"א בהכחשה מי מהימן. ולא עוד אלא אלמלא הטעם דאפרושי מאיסורא הי' ללקות לאותו העד, על הוציאו שם רע על אותו שוחט וכו'. ואף דחזקת איסור של הבהמה מסייעת להעד. מ"מ אינו נאמן, כיון דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן. הך חזקה ליתא. א"כ העד בא להוציא את האדם מחזקת כשרות אשר הוא עומד בה. ופשיטא דלא מהימן להוציא דבר מחזקתו היכא דאין בידו. וגם הלא מכחישו וכו' יע"ש, ותמהני על המהרי"ק ז"ל שלא הוכיח גם משארי הוכחות הנ"ל דע"א בהכחשה לאו כלום הוא, כאמור. וכן מצאתי למהרש"ל ביש"ש שהביא לתשו' מהרי"ק הנ"ל שאין ע"א נאמן בהכחשה, ואין לפסול השוחט מעדותו של איתו העד. הגם דלענין גוף אותה הבהמה ששחט, השיג על המהרי"ק ופסק דאסורה לכל אדם. וכמש"כ גם הש"ך ביו"ד סוס"י א' בשם המהרש"ל וב"ח ותשו' ב"ש יע"ש אבל כ"ע מודים דהשוחט כשר. כמבואר שם. (ומה מאד תמוהים דברי הפמ"ג יו"ד סי' א' במ"ז ס"ק כ"ג שכתב וז"ל: וצ"ע בדין זה האחרון דאפשר כיון דגברא כשר הוא ממילא הבהמה שחוטה עכ"ל. ותמהני דהא מבואר ביש"ש הנ"ל דהשוחט כשר מטעם דאין פ"א נאמן להוציא את האדם מחזקת כשרותו, עכ"ז אותה הבהמה ששחט אסורה, כאמור ז ומצאתי בשו"ת נאות דשא סי' כ"ג אות ז' שהשיג ג"כ על הפמ"ג בד"ז יע"ש. והמעיין בדברי הנא"ד שם יראה שבמח"כ לא עיין בגוף תשו' מהרי"ק והיש"ש הנ"ל. וי"ל עוד על הפמ"ג בשפ"ד סי' א' ס"ק מ"א שכתב וז"ל: דע דבתשו' מהרי"ק משמע דמעיד ששחט שלא כהונן. היינו באונס וכו' יע"ש. ונראה דבמח"כ אישתמיט מיני' גוף תשו' המהרי"ק הנ"ל, כי כל המעיין היטב שם יראה שאין שום משמעות בדברי המהרי"ק כהפמ"ג. יעוין בש"ך יו"ד סי' ב' ס"ק י"א ובפמ"ג בשפ"ד שם מש"כ על תי' הש"ך דמיירי בע"א ממ"נ אי מכחיש לעד אותה שחיטה ג"כ מותרת