רב"ז יורה דעה רעט

**(הדר גאונו לא העיר כלל להקשות מדברי רבא בעצמו בתענית ז' כנז' ועוד י"ל בגוף תירוצו על הרמב"ם. יעוין בלח"מ (פ"ד מהל' ת"ת ה"א) מה שכתב בזה. ומסקנת תירוצו שם כאבי הש"ך ז"ל יעו"ש: חנוך העניך שאפראן רב בבאקארעשט

)** וביותר תגדל התמיה על הרב דמתא הנ"ל על זה הדבר שלא אבה לשמוע עצת קודש עצת ה' היא תקום, לילך לדין לפני דיין ומורה צדק שהציע לפניו. ובמחילת כבורו של הרב הנ"ל טעה בדבר משנה וגמרא מפורשת בענין שנאמר: „בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט“ ואי לא דיינינן ליה, אינהו היכי דייני? (סנהדרין י"ט ע"א). הרי מפורש יוצא מפי חכמינו האלהיים ז"ל, דמי שאינו מקבל על נפשו לציית דין, איננו רשאי להיות דיין. אם כן אפוא, ממילא מובן, שבעת ההוא שהרב דמתא לא אבה לקיים את עצתו האמונה של האי סבא קדישא שליט"א לילך לדין לפני בי"ד יפה דיין צדק. הוסר ממנו הכח לאסור את השו"ב הנ"ל בחנם בלא דבר, ולא חל כלל האיסור על השו"ב ר' אהרן הנ"ל, אחר אשר נוכחנו לדעת שהרב האוסר הנ"ל, במחילת כבודו טעה בדבר משנה, כדבר האמור ב):**(ב) ידידנו הרב המופלג בתו"י וכו' מוה"ר פסח ליב נ"י, במכתבו אלי, העירני להביא סמך לומר, דדברי אדם חשוב, נחשבים כמשנה וברייתא. מפירש"י בב"ק ל"ג סוע"ב, ד"ה ה"ג הא נמי רבה אמרה וכו' רבה אדם חשוב היה, ומאדם חשוב כגון רב או רבה פרכינן כאילו תני במשנה או בברייתא: עכ"ל ראה נא ידידי איך רש"י ז"ל דייק וגריס בלשונו הזהב: מאדם חשוב כגון „רב או רבה“. כלומר דדוקא רב או רבה שדבריהם היו נחשבים בעיני חכמי התלמוד כמשנה או ברייתא. כאמרם ז"ל: „רב תנא הוא ופליג“. כעירובין נ' ע"ב. ובכתובות ח' ע"א. גיטין ל"ח ע"ב. סנהדרין פ"ג ע"ב. חולין קכ"ב ע"ב. וראה עוד יותר בב"ב מ"ב ע"א דסליק על דעת סתם גמרא לומר על המשנה שם רב תנא הוא ופליג'. וגם על רבה סתם שהוא רבה בר נחמני, אמר אביי (בשבת כ"ב ע"א, ובכ"ד בש"ס) „כל מילי דמר עביד כרב“ ופירש"י: כל מילי דמר רבה ב"נ, עכ"ל. וזה שדייק רש"י ז"ל: „ומאדם חשוב כגון „רב או רבה“ פרכינן כאילו תני במשנה או בברייתא“. כאמור

)** וגם כל מבין יבין לאשורו, איך יפה דנתם להקדים בכחא דהיתירא האמורה, להרשות להר' אהרן לשחוט במתא, ערם שהכריז הרב דמתא איסור על זביחתו. ומטעם זה לא שייך כלל בנד"ד לחשוש להאי כללא שכיילו לן חכמינו ז"ל לומר: חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר (כברכות ס"ג ע"ב. ע"ז ז' ע"א. חולין מ"ד ע"ב. נדה כ' ע"ב). כי הנה מלבד מש"כ הש"ך ז"ל ביו"ד סי' רמ"ב ס"ק נ"ח [שציין ידידנו הרב המופלג בתו"י וכו' מוה"ר פסח ליב נ"י] גם בל"ז לא שייך האי כללא. כדמוכח בע"ז מ' ע"א. ונ"ז ע"ב. וברא"ש פ"א דע"ז סי' ג. ובר"ן ז"ל שם דף ב'. דהיכא דנפקו דברי המתיר בתחלה, ואח"כ בא האוסר לאסור דבר זה, לא שייך האי כללא לומר חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר יעוש"ה. והכא נמי בנד"ד, הרי אתם המתירים כהלכה, הקדמתם בראשונה להתיר להר' אהרן לשחוט טרם נפק הרב בהכרוז שלו לאסור את זביחתו על לא חמס בכפו. ושפיר קדמתם להחויא כחא דהיתירא דעדיפא. ושוב אין בכח הרב לאסור את המותר. ראה בט"ז יו"ד סי' רמ"ב ס"ק י"ח מש"כ לפרש דברי הרמ"א שם, ואע"ג שהש"ך שם ס"ק נ"ט השיג על הרמ"א בד"ז ע"ש. מ"מ כבר נודע מה שכתבו גדולי האחרונים ז"ל בתשובותיהם להסכים לפסקו של הרמ"א ז"ל דאם התיר הראשון וחלה הוראתו אין לשני לאסור מכת שיקול הדעת, כאמור

ועוד טעם אחר נוכל לומר דלא שייך כאן לחשוש להאי כללא דחכם שאסר וכו'. כי הנה גלוי וידוע לכל, כי אם גברא רבא אמר מלתא דתליא בשיקול הדעת ובסברא, שאין מזניחין אותו ואין מזחיחין אותו, אלא אדרבה סרים למשמעתו לכל הגה ומלה אשר יצא מפי קדשו וכש"כ בנד"ד אשר רבים מאחב"י הקרובים והרחוקים יתנו אוזן קשבת לדברי כ"ק אדמו"ר הרה"צ המפורסם שליט"א, ולא יהין שים אחד מאחב"י לעבור על דבריו הקדושים על כל אשר יאמר כי הוא זה עפ"י שיקול הדעת וסברא ישרה. וקו"ח ב"ב של קו"ח בנד"ד שהפקודה הקדושה יצאה למען האמת והשלום, לקיים מילי דאבות (סוף פ"א) שהעולם עומד וקים על הדין ועל האמת ועל השלום. אם כן פשיטא, דבכהאי גונא לא שייך כלל לומר שהרב דמתא באסרו את השו"ב בלי שום טעם הגון עפיד"ת שויה כחתיכה דאיסורא שאין חכם אחר יכול להתירו ח"ו. וכעין זה כתב בשו"ת עטרת חכמים סוס"י י"ג דהיכא דההיפוך ידוע לכל העולם לא שייך לומר שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא יע"ש. וכן חידש הגאון מהרש"ק ז"ל בשו"ת טוב טעם ודעת מהד"ת סי' רכ"ד יע"ש. ראה בתוס' יבמות פ"ח ע"א ד"ה אתא. דבדבר הנראה וידוע לכל לא אמרינן תרי כמאה ע"ש ג)**(ג) אולם יש להעיר על זה ממש"כ הב"ש באה"ע סי' קנ"ו ס"ק ט"ז. וז"ל: דאם יבורר דלא היתה זקוקה ליבם ואמרה דזקוקה שווי' לנפשה חתיכה דאיסורא לכהונה עכ"ל. ולפי האמור קשה איך שייך כאן לומר דשווי' לנפשה חתיכה דאיסורא להיות אסורה לכהונה, והלא נתברר לכל העולם דלא היתה זקוקה כלל ליבם? וצ"ע:**(*) אמר בן המחבר: שמח לבי כי אאמו"ר הרב הגאון האדיר הרב"ז שליט"א, זכה מדנפשיה לכוון בהערתו זאת למה שכבר העיר בד"ו כבוד זקני הגאון הקדוש ר' שמעלקא מניקלשפורג ז"ל בספרו „נזיר השם“ בחידושיו על הש"מ אה"ע סי' ו' יע"ש. חנוך העניך שאפראן רב הנ"ל)** ובאמת הרי היא משנה מפורשת בר"ה כ"ה ע"א, דר"ג א"ל לר' יהושע: גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביוה"כ שחל להיות בחשבונך ורע"ק א"ל לר"י שכל מה שעשה ר"ג עשוי וכו' ע"ש. ואם כן הרי מבואר דרע"ק הרשה לר"י שילך לר"ג ביוה"כ שחל להיות בחשבונו. ולכאורה קשה, למה לא נאמר בזה דרבי יהושע שויא אנפשיה תתיכה דאיסורא אלא ודאי בכהאי גונא לא שייך לומר שויא אנפשי' חתיכה דאיסורא. והרי היא כאלו יאמר אחד בשני בשבת שהיום שבת, הכי יהיה אסור במלאכה מטעם שווי' אנפשי' חתיכה דאיסורא וכמש"כ בשו"ת נו"ב חאה"ע סוס"י כ"ג יע"ש ד):**(ד) ראה בשו"ת חיים של שלום ח"א סי' א' שכתב בשם עצמו חידוש זה שחידש ה„עטרת חכמים“ והמהרש"ק בטוטו"ד

)** וגדולה מזו מצאתי בתשו' הראנ"ח סי' מ"ח ומובא בבאה"ט אה"ע סי' ד' ס"ק ל"ז) דגם לנגד ידים מוכיחות לא שייך לומר שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא יע"ש. [ועיין בב"ש אה"ע סי' ל"ט ס"ק י"א עש"ה והבן] ובנד"ד אין לך ידים מוכיחות יותר מזו שהרב דמתא לא טוב