רב"ז יורה דעה רעג

הח"ס בקיצור. ושמחתי מאד שזכיתי לכוין באיזה ראיות לדברי הח"ס ז"ל אף גם כוונתי לדעתו הגדולה דלא מצרפינן לספק שמא נרקבו. כדמוכח מש"ס נדה ס"א ע"א הנ"ל. ובמחכ"ת נא הביא להירושלמי הנ"ל. ועתה אבא לפלפל בדברי הח"ס הנ"ל בס"ד. הנה מתחלה רצה לומר כאשר עלה על דעת כת"ר ג"כ שבאורך הזמן נרקבים העצמות כמבואר במדרש דכל העצמות נרקבים ונימוחים חוץ מעצם נסכוי וקשיא לי' מזבחים קי"ג ע"א דא" אינה בדוקה ממיתי המבול לר"ל? ועל זה תירץ די"ל דהיינו משום נסכו. כנ"ל. ולדעתי אין כאן קושיא כלל על המדרש ממתי מבול. דהנה מקור המדרש הזה הוא בבראשית פ' כ"ח (וכן הוא במדרש קהלת קרוב לסיפי על פסוק גם מגבוה יראו וגו' וינאץ השקד. ועיין בתוס' ב"ק ט"ז ע"א ד"ה והיא דלא כרע במודים] וקודם לזה הממר איתא במדרש בראשית שם בזה"ל: „ויאמר ה' אמחה את האדם ר"י ב"ר סימון בשם ר' יוחנן אמר אפילו עפרו של אדם הראשון נמחה ג)**(ג) אמר בן המחבר ראה ב"ב נ"ח ע"א: ר' בנאה היה קא מציין מערתא כי מטא למערתא דאדם הראשון יצא ב"ק וכו' נסתכלתי בשני עקביו וכו'. ע"ש ברש"י. ויש להעיר מהמדרש הנ"ל דאפילו עפרו של אדה"ר נמחה. וצ"ע: חנוך העניך שאפראן, רב בבאקארעשט)** ר' יוחנן בשם ר"ש בן יהוצדק אומר אפי' לוז של שדרה שממנו מניץ הקב"ה לעתיד לבא את האדם נמחה“. ואח"ז איתא שם המדרש הנ"ל. עש"ה. הרי שדעת המדרש דמתי מבול נמחו ואפי' הלוז של שדרה נמחה, ולא ס"ל כלל כש"ס זבחים קי"ג הנ"ל דא"י הי' צריך בדוקה ממתי המבול. אם כן המדרש אזיל לשיטתו. ומש"כ הח"ס הנ"ל לתרץ דהש"ס בזבחים הנ"ל מיירי מעצם נסכוי והוא לוז שאינו נמחה במי מבול. גם זה ליתא אפי' לדעת הש"ס דמצאתי ב„יפה תואר“ על המדרש הנ"ל שאמור ר' יוחנן דאפי' לוז של שדרה נמחה. וכתב על זה: ואע"פ שהלז אין כח באש ומים למחותו כבסמוך נמחה רמי המבול שהקב"ה נותן בו כח שלא יכלה הלוז שממנו ינוץ האדם לעת"ל. אבל אלו שלא יקומו בתחיית המתים כדלעיל בפכ"ו מה צורך לו עכ"ל. הרי דדור המבול שלא יקומו לתחיית המתים ודאי אף הלוז נימוח. וזה הוא מבואר בש"ס סנהדרין ק"ח ע"א דדור המבול אין להם חלק לעוה"ב ולא יחיו, ודאי אף הלוז של שדרה נימוח עכ"פ למאן דסובר דבאורך הזמן עצמות נרקבים. וא"כ אף להש"ס דילן דלא ס"ל כהמדרש הנ"ל דעצמות דור המבול נימוחו מ"מ באורך הזמן אף הלוז נרקב ודלא כהח"ס ז"ל ודו"ק ועפ"י המדרש בשם ר' יוחנן הנ"ל דמתי מבול נמחה ואפי' הלוז של שדרה נמחה, נראה לי לתרץ קושיית התוס' זבחים קי"ג ע"א ד"ה מדקאמר. שהקשו הא לר' יוחנן נמי מתו בהבלא. ותיקשי ליה גופיה איה מזי מבול מכלל דלא הוו ע"ש. וכן הקשו בדיבור שלפני זה בתוס' שם ד"ה: מעלה עשו בפרה ע"ש. ולדעתי נראה דר' יוחנן אזיל לשיטתי' במדרש דמתי מבול כולם נמחו. כמו שמוכיח מקרא „אמחה את האדם“ כנ"ל ואפי' הלוז של שדרה נמחה. וא"כ אין עליו שום קושיא מדוע לא הוצרך בדיקה ממתי מבול. דלאו דוקא בא"י אינם נמצא ם אלא אף בחו"ל אינם נמצאים דנמחו לשיטת ר"י ור' יוחנן הקשה כן רק לשיטת ר"ל שסובר שלא נמחו. אבל ר"י לשיטתו. וכ"ת א"כ קשה על הש"ס שאמרו שם במאי קמיפלגי מר סבר ירד מבול לא"י ומ"ם לא ירד מבול לא"י ולפי האמור י"ל דאף ר"י סובר כר"ל דירד מבול לא"י, ורק סובר דמתי מבול נמחו כשיטתו במדרש. ולהכי לא צריך בדיקה. י"ל דזה ליתא, ורנב"י סבר דפליגי אי ירד מבול לא"י. אבל ר' יוחנן ידע היטב משיטתו דמתי מבול נמחו, לכך הקשה על ר"ל ולא הקשה על עצמו. ולא קשה מידי. ודו"ק ואי"ל דנהי דאית לי' לר' יוחנן דמתי מבול נימוחו. היינו בחו"ל שירד שם גשם ומבול, שפיר י"ל דנימוחו במי המבול. משא"כ בא"י שמתו בהבלא לשיטת ר"י. י"ל דאף ר' יוחנן סובר שלא נימוחו החתים בהבלא. וי"ל דזה הי' שיטת רנב"י דסבר דפליגו ר"י ור"ל אי ירד מבול לא"י או לא ירד מבול לא"י. ולא קאמר דפליגי אי מתי מבול נימוחו או לא נימוחו. די"ל דר' יוחנן מודה היכא דמתו בהבלא דלא נימוחו. ויש לחזק בזה דברי הח"ס במה שהקשה על המדרש הנ"ל מזבחים ודו"ק. אך לדעתי גם זה ליתא. דהא ר' יוחנן במדרש הנ"ל דייק כן מקרא: שויאמר ה' אמחה את האדם וגו' מעל פני האדמה“. ופשטי' דקרא משמע בין בא"י בין בחו"ל נמחו המ"ב. וא"כ י"ל קושית התוס' ודוק היטב בזבחים ק"ג. ודעתי היטב שיש לדחות. אעפ"כ הנלפענ"ד כתבתי לתרץ קושית התוס' שנשארו בתימה וי"ל ראי' למה שכתבתי דלר' יוחנן במדרש אף מתי א"י שמתו בהבלא נימחו. דהא אמרו במדרש הנ"ל לר"י דאפי' עפרו של אם הראשון נמחה. וע"כ אף שבא"י לא הי' שם המבול, אך ורק הבלא הי' שם והאיך נימוח גופו של אדה"ר אפילו עפרו נימוח, שמהבלא נימוח. הרי דגם בהבלא נימחו מתי מבול ודו"ק. ועפ"י האמור בשם המדרש דר' יוחנן סובר דמתי מבול נימוחו. ואם כן אם נימא דר"ל פליג על זה בש"ס זבחים קי"ג הנ"ל. וא"כ בודאי ר' יוחנן ור"ל הלכה כר' יוחנן. ובפרט אם נימא דבא"י גם ר"י מודה דלא נימוחו, דמתו בהבלא. וא"כ י"ל דאף ר"ל לא פליג עליו, וסובר ג"כ דמתי מבול מחו"ל נימוחו ולא פליגו רק בא"י אי ירד מבול לא"י או לא, דר"ל סובר ירד מבול לא"י ולא נימוחו. ואף שזה דוחק גדול לומר דלר"ל שסובר ירד מבול לא"י, בא"י לא נימוחו ובחו"ל נימוחו. ומ"מ זה ודאי אמת דהלכה כר' יוחנן כנ"ל. ואם כן בזה יש לדחות דברי ה„חתם סופר“ הנ"ל בהא דאמר ר"ל בכתובות כ' ע"ב ונזיר ס"ה ע"ב עילה מצאו וטהרו א"י. וכתב הח"ס על זה ולאו דוקא א"י. דא"כ תקשי לך איך מצאנו ידינו ורגלינו בכהנים שבחו"ל איה מתי מבול כזבחים קי"ג דחיישינן למתי מבול. אע"כ למאי דמסיק שמא פנו. הכא נמי בכ"מ אנו מחזיקים בטהרה מספק. והא דאמר ר"ל עילה מצאו וטהרו את א"י. לאו דוקא א"י. אלא משום דבימיהם גזרו טומאה על ארץ העמים. ובלא"ה אסור לכהנים לכניס שם. אבל ברור הוא דאין חילוק. ע"כ תו"ד. וכ"כ שם עוד הפעם. ולדעתי זה ליתא. ולא קשה מידי מה שהקשה איך מצאנו דינו ורגלינו בכהנים שבחו"ל איה מתי מבול. דלדידן סבירא לן כר' יוחנן דמתי מבול נימוחו כנ"ל. ולכן אין שים חשש בחו"ל ממתי מבול. ושפיר דקדקו חז"ל וכתבו: עילה מצאו וטהרו את א"י. ודו"ק היטב. ועפי"ז קשה לי על התוס' בנזיר נ"ד ע"ב ד"ה ארץ העמים שכתבו דטומאת ארץ העמים גזרו משום מתי מבול ע"ש. ראה במל"מ פי"א מהל' טומאת מת ה"א כתב כן בדעת הרמב"ם ופלפל בזה ע"ש ולהמדרש הנ"ל קשה הא מתי מבול נימוחו. ואפי' לוז שבשדרה נימות. אם לא שנאמר דאין הכה כר' יותנן וצע"ג. ואין לומר דאין למידין הלכה ממדרשות. ראה תויו"ט פ"ה דברכות מ"ד. ובאר היטב אה"ע סי' קי"ט סק"ו. ובפ"ת שם סק"ה ודו"ק וי"ל ואכ"מ. ומש"כ החת"ס הנ"ל: ולא תקשה לך מאבא שאול בנדה שעמד בגלגל עינו של עוג מלך הבשן. אין למידין מתוקפו של עוג. אבל שאר אינשי עצמותיהם נימוחים עכ"ל. במחכ"ת לא עיין בש"ס בעת כתבו זאת. ורק כתב לפי העולה על זכרונו. ובאמת בש"ס נדה כ"ד ע"ב הנ"ל איתא שם ד„אבא שאול עמד בגלגל עינו כל אבשלום“. ולפני זה, איתא שם: פ"א נכנסתי בקולית של מת ורצתי ג' פרסאות. וא"ל של עוג מלך הבשן היתה“. ע"ש. ואם כן מלבד שבמחכ"ת לא העתיק דברי הש"ס ככתבו וכלשונו, עוד קשה מה שסיים: „אין למידין מתוקפו של עוג“. מה יענה לגלגל עינו של אבשלום שלא נמוח באורך הזמן. וצ"ע

(יא) ומה שכתב ה„חתם סופר“ ז"ל דהגמרא בזבחים הנ"ל מיירי מעצם נסכוי והוא לוז. ומשום טומאת היסט דעצם כשעורה אינו מטמא באהל. ע"ש שסובר דעצם