רב"ז יורה דעה רעא

שכתב דלהראב"ד ליכא שום איסור. ובשיטמ"ק נזיר לא משמע כן. עש"ה מה שציין לכמה פוסקים. ומשמע מדבריו שלשיטת הרשב"א להראב"ד ליכא אפי' איסור דרבנן. ראה בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' ק"ז חקר ג"כ בדעת הראב"ד אי התיר לגמרי או דאיכא איסורא מד"ס. וכתב: לכאורה משנה שלימה בברייתא דאבל רבתי הנ"ל בפלוגתא דר"ט ורע"ק דתנינן תמן פירש ה"ז לא יטמא ולא פליג רע"ק בהא. דאלמא מא פכ"פ איסורא מיהא איכא. וכ"כ הרא"ש הנ"ל וכו'. ואולם בתוס' נזיר דמ"ג ד"ה מהכא משמע יפלא מאד וכו' ואילם לפ"מ שהואלנו לדבר דאין ענין פליגתא דרבה ור"י שנחלקו אי רשאי לטמאות למת כשנטמא כבר. לפלוגתא דר"ט ורע"ק בטומאת קרובים דשם מטעמא אחרינא אתינן עלה דמאן דמתיר הוא משום דהואיל ואישתרי אישתרי. ולא מיתורא דקרא דולא יחלל דשם ל"ח מחולל ועומד הואיל והתורה התירה לו לטמאות ומצוה איכא לטמאות כנ"ל. וא"כ בודאי לא חשיב מחולל א"כ גם בזה אין כאן קושיא דודאי בנטמא לקרובים. נהי דמה"ת מותר לרע"ק לטמאות למת אחר משום דהואיל ואישתרי אישתרי. שפיר י"ל דמדרבנן מיהא אסרוה. כמו דאמרינן ביבמות ח' ע"ב ושאר דוכתי בטבו"י שראה קרי דאף דשרי לכנוס למקדש משום הואיל ואישתרי אישתרי. מ"מ אסור מדרבנן. אבל בסוגיא דנזיר בכהן שנטמא באיסור דאתינן עלה להתיר לטמאות מיתורא דקרא דולא יחלל במי שאינו מחולל יצא זה שכבר מחולל. וא"כ הואיל והיא מקרא מפורש בתורה להתיר אין כת ביד חז"ל לאוסרו. כמ"ש בט"ז או"ח סי' תקפ"ח עכ"ל. וכ"כ בט"ז יו"ד ס' קי"ז סק"א. ע"ש בפתח"ת מש"כ בזה שכמה אחרונים השיגו על האי כללא והט"ז ע"ש. ואני הראיתי לדעת דבהאי כללא דהט"ז פליגי בזה רבותינו בעלי התוס' ז"ל. דאמרינן ביבמת מ"ח ע"ב: מקיימין עבדים שאינן מלין דברי ר' ישמעאל. ורע"ק אומר אין מקיימין. א"ל ר"י הרי הוא אומר וינפש בן אמתך וכו'. ובתוס' שם ד"ה אין מקיימין. פי' ריב"ן שלא ינסך יינו וקשיא. ועוד דמתשובתו של ר' ישמעאל. משמע דמדאורייתא פליגי עש"ה. ולפי"ד הט"ז הנ"ל י"ל דשפיר השיב ר' ישמעאל: הרי הוא אומר וינפש בן אמתך. וא"כ התורה התירה בפירוש ואין כח ביד חז"ל לאסור משום שלא ינסך יינו. ולא קשה מידי על הריב"ן. ומדלא מתרצים התוס' כן. ע"כ שפליגו על האי כללא אבל הריב"ן י"ל דסובר האי כללא ודו"ק. ועיין בקומץ מנחה מצוה רפ"ז מש"כ על האי כללא. ועיין בפמ"ג או"ח בפתיחה כוללת ח"א אות ט"ו. ובישי"ע יו"ד סי' צ"ח. ובשו"ת טוטו"ד סי' כ"ב. ובס' שירי טהרה סי' קפ"ט תשובה ב'. ויש לפלפל ואכמ"ל. עכ"פ מצינו למידין מהשו"ת חסד לאברהם הנ"ל דלהראב"ד אפי' איסורא מד"ס לית כאן, משום דהתורה התירה בפירוש אין כח ביד חז"ל לאסור. ולפי מה שכתבתי יש מחלוקת בזה בהתוס' הנ"ל. ראה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' של"ט הנ"ל הביא דברי הראב"ד בתמים דעים סי' רל"ו פסק להדיא כהרמב"ם הנ"ל. וכתב: ותרי ראב"ד הוה עש"ה. וראה עוד בשו"ת חת"ס חאו"ח סי' כ"ג למד מהראב"ד בפירושו למס' תמיד דאף כהן שכבר טמא בטומאת מת אסור לו מה"ת לכנוס לאהל המת ע"כ. אף שהמעיין היטב בהראב"ד שם שסיים: והמחמיר יתברך. יראה שאין כאן אף איסור דרבנן עש"ה ודו"ק

(ז) סוף דבר הכל נשמע שיש כמה אחרונים הסוברים בדעת הראב"ד שאין כאן אפילו איסור דרבנן. ואם כן לפי מה שביארתי לעיל דהראב"ד והר"ת קיימו בחדא שיטה ואין הראב"ד יחיד בדבר. א"כ עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. ויש לצרף ספק זה לכל ספק דעלמא להתיר. ובפרט היכא שנטמא באותו יום יש הרבה מתירין לטמאות. הר"ת והרש"י והש"ג בשם בה"ג וס' יראים וראב"ד ומצאתי בברכי יוסף יו"ד בשיורי ברכה סי' שע"ג הביא בשם כנה"ג דהאורחות חיים פסק ג"כ כר"ת. ולא כב"י שכ' שסברת ר"ת יחידאה. וא"כ היכא שנטמא בו ביום בודאי שהדין פשוט וברור דחזי לאיצטרופי כל הנך פוסקים הנ"ל לספק דמותר לטמאות. וכ"ת האיך אפשר לכהן שנטמא בו ביום מה לכהן בבית הקברות ואחד מאלף ימצא שמטמא לקרובים או למת מצוה. זה ליתא דהנה בשו"ת חת"ס סי' ש"מ נתקשה בלשון הראב"ד הנ"ל שכתב: „והכהנים בזה"ז טמאי מתים הם“ והקשה ג"כ מאין נטמאו הכהנים בט"מ מה ש בביה"ק וכו' ע"ש מש"כ. ולפענ"ד נראה דהראב"ד אזיל לשיטתו. דהנה בחת"ס או"ח סי' כ"ב הנ"ל הביא להראב"ד בפירושו למס' תמיד שהביא דברי המקצעות שחיבר ר"ח ז"ל דכהן הנכנס בבית שהאשה נדה שם לא יברך את ישראל וברכתו קללה תחשב לו ולזרעו. ונדחק למצוא טעם ועיקר דבריו לחוש לדברי רע"ק במס' שבת ר"פ רע"ק. ובמתני' דע"ז מ"ז ע"ב דעבודה זרה איתקש לנדה להחמיר וא"כ ה"ה נדה איתקש לע"ז. וע"ז למת שכהן מוזהר דלא יבא וכו' ושוב נסתפק אם ר"י שבס' מקצעות גם בזה"ז אמרו ומסיים והמחמיר מתברך עש"ה. והרי מדעת הראב"ד דהבא לאהל נדה הוי כמי שבא לאהל המת. ומכש"כ הבא לאהל ע"ו דאיתקש למת. וע"ש בחת"ס באו"ת הנ"ל שפלפל בזה, וכתב:. ומ"מ צל"ע דאדרבה אי קיי"ל בפ"י דרע"ק כרבה דאפי' באהל קאמר א"כ פשיטא דלית הלכתא כרע"ק. דהא קיי"ל בחילין י"ג כרבנן דריב"ב דתקרובת ע"ז אינו מטמא באהל, דלענין אכילה איתקם, ולא לענין טומאה וי"ל עפי"ד התוס' שם ובע"ז ל"ב ע"ב ד"ה והיוצא וכו' עש"ה. עכ"פ להראב"ד הנ"ל ע"כ מוכרחין לומר דפוסק כריב"ב וכרע"ק, והנכנס באהל ע"ז כאלו נכנס באהל המת וכן באהל נדה. ואן לך כהן נזהר בזה, כי אי אפשר ליזהר, ושפיר כתב הראב"ד דבזה"ז כולנו טמאי מתים ובודאי שכל אחד מהכהנים נטמא בו ביום או באהל נדה, או באהל ע"ז, כי ממש אי אפשר ליזהר בזה. כן נראה לי לכאורה. ובזה הי' נ"ל לדחוק וליישב קושיית החת"ס דהרמב"ם רפ"ו מהל' שאר אבות הטומאה, פסק כרבנן דריב"ב וכרבנן דרע"ק, והראב"ד שתק התם ואודויי אודי' לי'. ולפי מה שכתבתי ניחא קצת דיש לימר דהראב"ד סמך עצמו על מש"כ בהל' נזירות שהכהנים טמאי מתים והכל יודעים שאחד מאלף כהנים יטמא למתים. וע"כ כוונתו שהכהנים טמאי מתים באהל ע"ז, או באהל נדה, דאיתקשו למתים, ואי אפשר לשים כהן ליזהר בזה. וא"כ הראב"ד אזיל לשיטתו. ואם כן לדעת הראב"ד והר"ת שפיר איכא ספק ספיקא בנד"ד. שמא הכהנים אין עליהם חיוב טומאה בזה. כהראב"ד והר"ת. ואת"ל דלא כהראב"ד דילמא נטמאו בו ביום כאין לך כהן מוזהר כנ"ל. ואם כן חזי עוד לאיצטרופי דעת רש"י והר"ת ובה"ג ויראים והאורחות חיים, דבנטמא בו ביום אין עליהם חיוב טומאה כנ"ל. וא"כ בנד"ד בקברי עכו"ם איכא עוד ספק שמא עכו"ם אינו מטמא באהל כהרמב"ם. ולהיראים אף במגע אינם מטמאים. ראה ברשב"ץ ח"ג סי' שכ"ח. מובא בברכי יוסף. וגם מש"כ בפ"מ ח"ב סי' י"ד וסי' קנ"ב הביא ראיות להרמב"ם וליראים ע"ש. ואם כן לדינא מותרים לילך עכ"פ להלן מביה"ק מטעם ס"ס הנ"ל. כן נראה לי לכאורה

(ח) שוב נתיישבתי דיש לומר אי מצרפים לדעת הראב"ד במס' תמיד בשם המקצעות הנ"ל דע"ז איתקש למת, ונדה איתקש לע"ז. שוב אי אפשר לצרף דעת הפיסקים דעכו"ם אינו מטמא באהל. דהנה דעת המקצעות לפי' הראב"ד הוא משום דפסק כריב"ב בחולין י"ג ע"ב דסובר תקרובת ע"ז מטמא באהל. שנאמר ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת מטמא באהל. אף תקרובת פ"ז מטמא באהל ע"ש. וקשה מנ"ל דע"ז מטמא באהל מדבריו זבחי מתים. דילמא למת עכו"ם איתקש שאינו מטמא באהל ומצאתי בשו"ת בית יצחק (להגאון מלבוב ז"ל) חאו"ח סי' י"ד אות י"א הביא כן בשם מקשים ע"ש. וע"כ דסובר ריב"ב דמת נכרי ג"כ מטמא באהל כרשב"ג בסוף אהלות. ואם כן הראב"ד שפוסק כהמקצעות שפוסק כריב"ב, ע"כ שסובר ג"כ כן. וא"כ אי אפשר לצרף דעת הראב"ד הנ"ל להפוסקים דסברי דמת נכרי אינו מטמא באהל. דהא הראב"ד ע"כ שאינו סובר כן. ויש לפלפל בזה הרבה