רב"ז יורה דעה רע

דרבי לא חייש שמא יבנה פתאום עש"ה. ואמרינן בש"ס עירובין מ"ג רע"ב: הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות ויו"ט. ואסור לשתות יין כל ימות החול. ובתוס' שם ד"ה ואסור. הקשו: מאי שנא דלא אסרינן כהן לשתות יין לעולם. כדאמרינן בסנהדרין דכ"ב. אבל מה אעשה שתקנתן קלקלתן. פי' שעברו כמה שנים שלא נבנה הבית. ואמאי לא חיישינן לבן דוד כי הכא? ותירצו והתם ליכא איסורא דאפשר בכרן אחר וו ישן מעט. אבל הכא אי אתא עובר על נזירותו. ור"ח מפרש ביום שבן דוד בא שראוי לבא. והשתא לא קשיא מידי עכ"ל. נמצא לתירוץ ראשון של התוס' דהיכא דאיכא איסורא חיישינן שמא יבא בן דוד היום. אם כן הכא נמי בטומאת כהן איכא איסורא שמא יבא משיח היום. וא"כ הוסיף ימי טומאה שלא יוכלו להזות עליו היום או מחר וגרם טומאה לעצמי. וא"כ אסור לכהן לטמאות אף שנטמא פ"א כנ"ל. ולר"ת שסובר כהראב"ד דכהן שנטמא פ"א אין בו איסור טומאה כנ"ל. וע"כ שאינו מחלק בין איכא איסורא לליכא איסורא. דהא בכהן טמא איכא איסורא. ואפ"ה לא חייש שמא יבא משיח ואיכא הוספת ימי טומאה. ואם כן הר"ת לא הי' יכיל לתרץ כמו תירוץ קמא של התוס' הנ"ל. דהא לשיטתו אינו סובר כן. ולכן הוכרח ר"ת לשיטתו לומר תירוץ אחר על קושיית התוס' ומפרש ביום שבן דוד בא שראוי לבא. ודוק היטב, וזה נכון

ולכאורה י"ל דגם הראב"ד אזיל לשיטתו. דהנה הרמב"ם בפ"א מהל' ביאת מקדש ה"ז דעתו דגם בזה"ז כהן המכיר משמרתו אסור לשתות יין כל אותו השבוע. והראב"ד שם פליג עליו, וסובר דכהנים מותרים לשחות בזה"ז, שאין עכשיו שעת עבודה. ולמהרה יבנה לא חיישינן ע"ש ועיין בירושלמי תענית פ"ב הי"א. עפ"י גירסת הק"ע שם. ודו"ק] הרי לפנינו והראב"ד לא חייש שמא יבנה. וא"כ להראב"ד לא שייך הוספת ימי טומאה בזה"ז, דלא חיישינן שמא יבנה במהרה ויהי' לנו אפר פרה כנ"ל. אך יש לדחות דע"כ לא כתב הראב"ד דלא חיישינן שמא יבנה במהרה, אלא היכא דליכא איסורא דאף כשיבנה ביהמ"ק אפשר בכהן אחר או ישן מעט. משא"כ היכא דאיכא איסורא חי שינן שפיר שמא יבנה במהרה. וא"כ הכא נמי בטומאת כהן איכא איסורא כנ"ל, חיישינן שמא יבנה במהרה. כתירוץ קמא בתוס' עירובין הנ"ל. אם לא שנאמר שהראב"ד מפרש להסוגיא דעירובין מ"ג הנ"ל כתירוץ השני, והוא פירוש ר"ח. ועל זה אין ראי' מוכרחת. אדרבה י"ל כין שהראב"ד שתק בהל' נזירות פ"ד הי"א. ע"ש שכתב הרמב"ם: הריני נזיר ביום שבן דוד בא אם בחול נדר ה"ז אסור לעולם וכו'. וע"כ דחיישינן שמא יבא בן דוד היום. וע"כ שאינו מפרש כר"ת. והראב"ד שתק ולא העיר עליו. ואפשר דס"ל דהיכא דאיכא איסורא חיישינן שמא יבא במהרה. אבל הרמב"ם ז"ל שפיר נוכל לימר דאזיל לשיטתו, ולכך מחייב בהל' נזירות אף בנטמא בו ביום. משום דאזיל לשיטתו בהל' ביאת מקדש פ"א ה"ז דחייש שמא יבנה במהרה. וע"ש בכ"מ שני תירוצים ודו"ק. ואזיל לשיטתו עור בהל' נזירות פ"ד הי"א הנ"ל. ואם כן הכא נמי בטומאת כהן חיישינן שמא יבא משיח היום. וא"כ איכא היספת טימאה בין להטמא בין להנוגע בו ודו"ק ועפי"ז יש לפלפל בדברי הנקה"כ בסי' ק"ב בשם או"ה והרמ"א. ודו"ק היטב ב):**(ב) ראה בכ"מ בפ"ד מהל' נזירות הי"א מה שהקשה על הרמב"ם שכתב שמותר בשבת מפני שהוא ספק נזירות להקל ובגמ' אמרינן מפני שקודם שיבא בן דוד יבא אליהו ואין אליהו בא בע"ש. עש"ה ובלח"מ. במח"כ אישתמיט מהם דבר הרמב"ם בהל' מלכים פי"ב ה"ב שאין להכריע ע אם יבא אליהו קודם בן דוד או קיים גוג ומגוג עש"ה. ועיין בפלתי סי' ק"י בבית הספק בסופו. ויש לפלפל בזה ולא עט האסף פה:)** (ה) כעת נתיישבתי במה שכתבתי לעיל שהמחלוקת הקדמונים אי שייך הוספת טומאה בזה"ז תליא אי יבא אליהו קודם משית או לא. עפ"י ה„פסיקתא רבתי“. הנה מלבד שהפסיקתא סותר לדברי הגמ' בעירובין מ"ג הנ"ל שאין אליהו בא רק יום אחד קודם ביאת משיח וכדפריך שם: והא לא אתא אליהו מאתמול. ואם כן אכתי שייך הוספת ימי טומאה ודו"ק. אך בלא־זה יש לדחות עפ"י הירושלמי פ"ה דמע"ש ה"ב. [מובא בתויו"ט מעשר שני פ"ה מ"ב בד"ה ותנאי הי'] שביהמ"ק עתיד להבנות קוים למלכת בית דוד עש"ה. ואם כן יהי' להם אפר פרה קידם ביאת אליהו ומשיח. דתיכף בזמן בנין ביהמ"ק יקריבו קרבנות והי' להם אפר פרה. ועיין בראב"ד הנ' ביאת מקדש פ"א ה"ז. ובכ"מ שם ודוק היטב. ולדעת. במחכ"ת של התויו"ט ובמעשר שני הנ"ל) אישתמיט מיני' דברי הרמב"ם בהל' מלכים פי"א ה"א שכתב וז"ל: המלך המשיח עתיד לעמוד להחזיר מלכות בית דוד וכו' ובונה ביהמ"ק וכו' עכ"ל. וכן הוא בהלכה ד' שם להדיא ע"ש. הרי שדוד יבנה ביהמ"ק. היפוך הירושלמי הנז' וצע"ג. ראה תוס' שבועות ט"ו ע"ב ד"ה אין. כתבו בשם המדרש תנחומא, דבנין ביהמ"ק לעתיד יהי' עשוי מאליו בידי שמים. וכ"כ רש"י בר"ה ל' ע"א. וברש"י סיכה מ"א ע"א ד"ה אי נמי. דביהמ"ק דלעתיד עשוי בידי שמים. וי"ל דבזה פליגו הירושלמי והרמב"ם הנ"ל ודו"ק ודברי הרמב"ם הנ"ל נשמטו מהגאון בעל „מנחת חינוך“ (מצוה קנ"ב) שהקשה לשיטת הרמב"ם בהל' ביאת מקדש הנ"ל ד„כהנים בזה"ז אסירים לשחות יין במכיר משמרתו“. אמאי לא יהיו מותרים בשבתות ויו"ט דאין בן דוד בא? ותירץ דבנין ביהמ"ק יכול להיות קידם ביאת בן דוד. כמש"כ התויו"ט. ובנין ביהמ"ק יכול להיות בשבת. כמש"כ רש"י בר"ה הנ"ל עכ"ל. ולא הביא מהתוס' שבועות בשם התנחומא הנ"ל. ובמחכ"ת אישתמיטתיה שדעת הרמב"ם שבן דיד יבנה ביהמ"ק. ולא בידי שמים. ואכתי קשה להרמב"ם יהיו מותרים לשתות בשבתות ויו"ט. ולדעתי זה היא כוונת הס' „יד דוד“ במס' תענית שהקשה כן. והמנ"ח תמה עליו שנעלם ממנו הרש"י. ולדעתי הקשה להרמב"ם לשיטתו. ודו"ק כי זה ברור. וי"ל גם על הכ"מ פ"א מהל' ביאת מקדש ה"ז שכתב שכשיבנה ביהמ"ק אפי' אם יבנה בידי שמים כו' ע"ש. וקשה הא להרמב"ם בן דוד עתיד לבנותה. וגם י"ל על הכ"מ שם במש"כ שבלא ביהמ"ק אפשר להקריב והבן. ויש עוד לפלפל בזה. ועין ין ש"ם ב"ק ס' ע"ב: ואני עתיד לבנותה באש ע"ש. ויש לדחות [במה שפלפלתי אם חיישינן שמא יבא משיח פתאום. ראה בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' ש"ו ע"ש. ויש לפלפל בדבריו ואכמ"ל]

(ו) ועתה נתנה ראש ונשובה ונחקורה בדעת הראב"ד אי בעי להתיר לגמרי טומאת כהנים בזה"ז לכתחלה. או לא בעי אלא לפוטרם ממלקות. כמש"כ: „והמחייב אותם עליו להביא ראיה“. אבל איסורא מיהא איכא. או מד"ת או מד"ס. הנה מה„משנה למלך“ בפ"ג מהל' אבל הנ"ל, מוכח להדיא שסובר שאין כאן א סור כלל להראב"ד וע"ש שהקשה מהאמוראים שציינו קברות. ראה בס' „מנחת חינוך“ מצוה רס"ג הנ"ל, כתב בדעת הראב"ד הנ"ל שסובר כר"ת דאיסור דרבנן יש. וכמבואר ברא"ש בהל' טומאה הנ"ל ותמה על המל"מ הנ"ל שהקשה מהאמוראים ע"ש. במח"כ אישתמיט מיני' דברי השירי קרבן (על הירושלמי נזיר פ"ז ה"א בד"ה אכריז) שכתב דהראב"ד מודה דאיסורא דרבנן מיהא איכא. וכתב כן גם בדעת הרי"ף. והשיג על המל"מ ע"ש. אף גם אישתמיט מהגאון מנחת חינוך ז"ל דברי ה„דגול מרבבה“ בסי' שע"ב שכתב: „אולי לא אמר הראב"ד אלא לענין חיוב מלקות. אבל לענין איסור אולי אפי' איסור תורה יש“ ע"ש. הרי שסובר הדג"מ בדעת הראב"ד דאסיר מדאורייתא. ראה בהגהות יד שאול בסי' שע"ב ציין על הדג"מ: ועיין שו"ת רשב"א ח"א סי' שכ"ד