רב"ז יורה דעה רסו

הגיד האמיתי. עד שהגאון הפלתי ז"ל חקר ובדק ומצא שזה הגיד אינו רק בבהמות זכרים, ולא בנקבות. והראה לו בסמ"ג שכתב דגה"נ נוהג בזכרים ונקבות. ועי"כ אשתקל מילולי' ע"ש. הגם שרבים תמהו על השגגה הגדולה שיצאה מלפני השליט הכו"פ, דהסמ"ג מיירי שנוהג בזכרים ישראל ונקבות. אבל מהגיד לא מיירי אם הוא הנמצא בבע"ח זכרים ובנקבות. כמש"כ בס' תולדות אדם (ח"ב). מ"מ ב„חתם סופר“ (יו"ד סי' ס"ט) כתב לקיים ים דברי חכמים. ומפרש דברי הכו"פ, עפ"י מה דיש לחקור, כיין דקיי"ל בני ישראל. ולא בנית. וע"כ לא פליגו ר"י ור"ש אלא אי נשים סומכות רשות (כר"ה ל"ג ע"א) אבל כ"ע מודים דדרשינן בני ולא בנות. א"כ קשה גה"נ נמי אמאי לא נימא בני ישראל, ולא בנות ישראל: ולכאורה י"ל דלא דרשינן כן אלא ב„קום־ועשה“. אבל ב„לא־ תעשה“ השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. אך הא מנינו גם בל"ת: אמור אל הכהנים בני אהרן ולא בנית אהרן. הרי אפי' בל"ת ממעטינן נשים. וא"כ בגה"נ נמי אמאי נוהג בזכרים ונקבות. וצ"ל שאני גבי כהנים דהסברא נוטה לחלק בין זכרים, ובין נקבות, לענין קדושת הכהונה. משא"כ בשאר ל"ת. והשתא אס"ד דגה"נ לא נמצא בבע"ח נקבות. א"כ שפיר הי' סברא לחלק בין בני ישראל, לבנות ישראל. והאיך כתב סמ"ג נוהג בזכרים ובנקבות. אלא ע"כ הגיד הוא הנמצא בין בזכרים ובין בנקבות. וע"כ נוהג איסורו ג"כ בכל ע"ש. אם אמנם שהחת"ס ז"ל קיצר כאן במקום שהיה לו להאריך. ובמחכת"ה דבריו תמוהים בזה. כמו שאבאר בס"ד. דהנה לכאורה נראה שפיר דלא דרשינן בני ולא בנות, אלא בקים ועשה כקידושין ל"ו ע"א. אבל בלא־תעשה, השוה הכתוב אשה לאיש. ומה שהקשה הח"ס ז"ל דהא מצינו גם בל"ת בני אהרן. ולא בנות אהרן. יל. שאני טומאה דלאו שאינו שוה בכל הוא. ולא אמרינן בזה השוה הכתוב אשה לאיש. כיבמות פ"ד ע"ב. ובדף פ"ה ע"א שם פריך על זה מטומאה. ומשני שם לל"ק. ע"ש בפירש"י (ועיין בתמורה ב' ע"ב. ובשו"ת שאג"א רס"י פ"ב עש"ה). ועיין פמ"ג יו"ד סי' ס"א במ"ז סק"ט כתב בשם הרא"ם פ' אמור, דכהנים אפי' בנות משמע. מדר"י א"ר השוה הכתוב וכו'. ולא ידענא דכאן אמר עולא ונתן לכהן אפי' כהנת. ומדר"י א"ר לא משמע בטומאה, דאין שווין בכל אין משוה אשה לאיש עיין יבמות פ' אלמנה לכ"ג עכ"ל, ובמחכת"ה שגגה פלטה קולמסו, מה שציין לעיין בפ' א מנה לכ"ג. וכוונתו ליבמות פ"ד ע"ב הנ"ל וגם מש"כ הפמ"ג לתמוה על הרא"ם מדעולא, דסתם כהן אפי' כהנת במשמע. י"ל דלהכי לא הביא הרא"ם מזה, משום דבמחלוקת שנויה. בחולין קל"ב ע"א: דבי רבי ישמעאל תנא כהן ולא כהנת. וילמוד סתום מן המפורש. ודבי ראב"י תנא בעלמא כהן ולא כהנת. ורק גבי מתנות אפי' כהנת במשמע. משום דהוי מיעוט אתר מיעוט. ע"ש בפירש"י. וכן בסתם גמ' סוטה כ"ג ע"ב אמרו. כהן ולא כהנת. וכן הוא בירושלמי סוטה פ"ג ה"ו אע"ג שר"א שם הקשה על זה קומי רשב"ל מהא דכתיב: וכהן כי יקנה נפש קנין כספו וכו'. כמש"כ התוס' סוטה שם ד"ה כהן ע"ש מ"מ בירושלמי אח"ז שם. על הא דתנן כהנת מטמאה למתים. אמר ר"ד ר' אחא בשם ר"א מותרת לצאת חו"ל. מ"ט אמור אל הכהנים. לא אל הכהנת ע"ש. וב„מראה הפנים“ שם הקשה דהכא יליף מהכהנים ולעיל דחי לה דרשא דכהן ולא כהנת, מכח קושיא וכהן כי יקנה נפש וכו' ע"ש ולפי מה שכתבתי דאיכא פלוגתא בזה אי סתם כהן לא כהנת במשמע, אתי שפיר דברי הירושלמי דר"א שבעי קימי רשב"ל כעולא ס"ל דכהן אפי' כהנת במשמע. ור"ד ושאר מ"ד שדרשו אמור אל הכהנים ולא אל הכהנת. ס"ל כתנדבר"י ודבי ראב"י הנ"ל (ואפשר שאלו המ"ד יתרצו להאי קושיא דכהן כי יקנה נפש וכו'. דלהכי לא אמרינן בזה כהן ולא כהנת משום דעכ"פ לא גרעה בת כהן קודם שניסת לישראל, שקנתה עבדים. מבת ישראל לכהן שקנתה עבדים. ומעבדיו של כהן שקנו עבדים. דילפינן מקרא ביבמות ס"ו ע"א ובירושלמי שם עש"ה. ולא תהא כהנת כפינדקית? והבן) ונראה שדרש זה של הירושלמי שדרשו אמר אל הכהנים, ולא כהנת. אישתמיט מהרא"ם והפמ"ג הנ"ל] ומצאתי בפמ"ג או"ת בפתיחה כוללת ח"ב אות ט"ו הביא להרא"ם הנ"ל קצת ביתר ביאור, וז"ל: אבל הרא"ם ז"ל אסברה לן דודאי כל היכי דאיכא היקשא דר"י א"ר השוה הכתוב וכו'. אית לך לומר בני וה"ה בנות. ולכך בטומאה צריך יתורא. והקיף שם הפמ"ג במוסגר: דאף שאינו שוה בכל. ולא יקחו גלוי מלתא יבמות דפ"ד ע"ב. עכ"ל. ונראה דכוונתו ליישב דברי הרא"ם. כדי שלא יקשה עליו מה שהקשה בפמ"ג יו"ד סי' ס"א הנ"ל ושם ביו"ד במח"כ שכח דברי עצמו. ועכ"ז דבריו צ"ע והבן [ועוד העיר הפמ"ג שם עמש"כ הרא"ם דסמיכה מ"ע שהזג"מ היא, דהיינו תכף לסמיכה שחיטה. ואפשר דרבנן הוא ולא ד"ת וכו' ע"ש. ובמח"כ אישתמיט מיני' התוס' במנחות צ"ג ע"ב ד"ה ידו. ועין ין תוס' קידושין ל"ו ע"א ד"ה הקבלות עש"ה] ומצאתי עוד בפמ"ג או"ח סי' י"ד בא"א סק"ב שהביא גם שם להרא"ם עוד ביתר ביאור. וז"ל: דבני לא ממעטינן בנות ממשמעותי' כי אם היכא דאיכא יתורא. כמו בטומאה דכתיב הכהנים. בני ולא בנות. וסמיכה ותנופה דפטורי, דהמה מ"ע שהז"ג. ממילא דרשינן בני ולא בנות דפסולה תנופה בהי. ות"ת. אין הבנים מצווין ולית היקשא דר"י השוה אשה לאיש. וע"ש בפמ"ג שהאריך קצת בזה. יכתב דאפי' היכא דליכא היקשא דהשוה אשה לאיש כגון במ"ע. מ"מ כיון דלית מיעוטא, לית למעט מבני ולא בנות ע"ש, ועפי"ד הרא"ם אלו יש לפשוט מה שעלה ונסתפק הגאון בעל פתחי תשובה' יו"ד סי' ב' סק"ו. וסי' קנ"ז סק"ז: לענין פרהסיא. אם נשים מצטרפות. או דלמא דהומעטו מ„ונקדשתי בתוך בני ישראל“. דהיינו בני ישראל. ולא בנות ישראל ע"ש (ובס' מנחת חינוך מצוה רצ"ו נסתפק ג"כ בכיו"ב ע"ש. וכבר קדמו הפ"ת). ולהרא"ם ליכא לספוקי מידי. דבני לא ממעט בנות ממשמעותי', כי אם היכא דאיכא יתורא וכיו"ב כנ"ל

ואם כן להרא"ם ולהפמ"ג הנ"ל פשיטא דלא קשה מידי קושיית החת"ס הנ"ל, דלהכי לא אמרינן בגה"נ בני ישראל ולא בנות ישראל. משום דבני לא ממעטו בנות ממשמעותי' לבד, ושם ליכא יתורא. איברא די"ל על גוף דברי הרא"ם. ונ"ל להוכיח דאפי' היכא דליכא שים יתורא. ושייך גבי' היקשא דהשוה הכתוב וכו'. אפ"ה דרשינן בנים ולא בנות. כיבמות ע"ז ע"ב על הקרא: בנים אשר יולדו להם דור שלישי. ואר"ש בנים ולא בנות. וגם ר"י משמע דלא פליג על ו. אלא התם. משום דהכתוב תלאן בלידה ע"ש. אך י"ל דשאני התם דאיכא סברא להתיר את הנקבות מיד. מטעם קו"ח. כדברי ר"ש במשנה יבמות ע"ו ע"ב. ולכן שפיר דרש בנים ולא בנות. ואם כן עפי"ז יש להצדיק את הצדיק חת"ס ז"ל דהכא נמי בגה"נ אס"ד דגה"נ לא נמצא בבע"ת נקבות. א"כ גם שם איכא סברא לחלק בין בני ישראל לבנות ישראל כנז' ונמצאו דברי חכמים נאמנים וקיימים. אחר כתבי כ"ז מצאתי בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ש"א שהוכיח דהירושלמי פליג אתלמודא דידן בזה, ומשמעות דורשים איכא בינייהו דהירושלמי ס"ל דמשמעותא בני אפי' בנות במשמע כהרא"ם הנ"ל דרק היכא דאיכא יתירא. כמו הכהנים בני אהרן שם ממעטינן נשים. וכתב דאפשר דהלכה כהירושלמי ע"ש. ראה זה פלא שהחת"ס ז"ל במת"כ מדויל ידי' משתלים. ודבריו סתראי תראי נינהו ויש להעיר עוד מספרי (פ' תצא פיסקא רט"ו): ד"א „וילדו לו בנים“ הבנים בתורה הזאת. ואין הבנות בתורה הזאת וכו' ע"ש א)**(א) אמר בן המחבר: הלא כבר מודעת זאת „דסתם ספרי ר' שמעון“ (סנהדרין פ"ו ע"א) אם כן אפוא ר"ש אזיל לשיטתו)** וי"ל מב"ב ק"י פ"ב וברשב"ם שם ד"ה ברכה עש"ה. ועוד י"ל מקידושין כ"ט ע"א ובתוס' שם ד"ה ואיהי עש"ה והבן. ויש להאריך בזה הרבה, ולא עט האסף פה: