רב"ז יורה דעה רסג

וכל המשנה מזה ידו על התחתונה. ומי לנו גדול ממרן „חתם סופר' ז"ל (חאו"ח סי' י"ב) שמתחלה עלה בדעתו לנטות אחרי פשוטן של דברי הרשד"ם ז"ל וגבב שם בדרך פלפול כמה ראיות. אשר לדעתי במתכ"ת הרמה יש מקום לסתור ראיותיו כאשר אבאר בס"ד. אבל גם הוא ז"ל הלכה למעשה. סמוך למקומו של אותה תשובה. (תאו"ח סי' י"ג) חזר שם מדבריו. וצדיק מצרה נחלץ, עד אשר מחזיק טובה לעצמו שזכה ללמוד זכות לת"ת ובניהם אחריהם. ומי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לגלות פנים ב„חתם סופר“ ז"ל שלא כהלכה, מה שלא הכריע כן הלכה למעשה, כנזכר

(ב) ועתה אבא העירה על ראיותיו של מרן הח"ס ז"ל הנ"ל, דיש לפקפק במש"כ להביא ראי' ממה שצריכים קרא לרבות כה"ג, וממה שמשוח מלחמה נתמעט. מאי טעמא לא נלמד מ„בקרב ישראל“. ש"מ דלא כל המינויין שוים ודבר שבקדושה אינו בירושה יע"ש. במחכת"ה דבריו ז"ל תמוהים. די"ל עפ"י התו"כ ומובא ברש"י יומא ע"ב): „ואשר ימלא. פרט לאינו ממלא“. דכוונת התו"כ דאם אינו ממלא תכף בזמן שנפל לו הירושה אתר מיתת אביו, אין משמרין לו הכהונה עד שיגדיל כמו גבי שאר מינויין כמש"כ הרמב"ם והתינוך הנ"ל, והטעם הוא דכיון שמחוסר זמן הוא, ומחוסר זמן פסול לכהונה בשלילות בכל הכהנים בלי יוצא מהכלל, אע"פ שהוא חריף ובקי היטב בעבודה. א"כ לא זכה בכתר כלל. משא"כ בשאר מינויים שאינו תלוי בזמן, רק בהכשרת הממונה כשיהי' ראוי להתמנות. כמו גבי שלמה המלך ע"ה, וראב"ע שעפ"י הירושלמי לא הי' לו רק ט"ז שנים. א"כ זה שנשאר קטן יש במינוי שיש להם הזכות והיכולת הירושה, ממתינים גם על זה. משא"כ גבי כהונה שהוא במחוסר זמן בשלילות. ולפ"ז אי לא אתי קרא לרבות דגם גבי כה"ג אמרינן דבנו תחתיו, לא היינו יכולים למילף זאת מ„בקרב ישראל“. דלא דמי אהדרי, דבכל המינו ין ממתינין לו עד שיגדיל. משא"כ גבי כה"ג. כדברי התו"כ: מדכתיב „ואשר ימלא“ כנ"ל. ודו"ק

(ג) וגם מש"כ הח"ס הנ"ל להביא ראיה יותר גדולה לדבריו, מדקבעי משה דבניו ירשו כתר שלו, במדרש פ' פינחס שם, והקב"ה לא מלא בקשתו. הגם שהיו בודאי ראוים יע"ש. הנה פליאה נשגבה בעיני על מרן הח"ס ז"ל שבמחכ"ת הרמה לא העתיק לשון המדרש שם, דבפירוש מהאי טעמא גופא דלא היו בניו ראוים לא הסכים הקב"ה עליהם. הלא כה דבריהם ז"ל (במדרש שם): „בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה“. וכן הוא הלשון ב„מדרש חנחומא“ שם. ואין לומר דכיונת המדרש באלו הדברים: שלא „עסקו בתורה“, על השתדלות וטורח סידור עסק התורה, דזה נכלל בסוף דברי המדרש שאמרו „הרבה שרתך, פירש המחלצאות“ וכו'. כמש"כ ב"י ז"ל סברא על מה שמברכין בלשון: „לעסוק בדברי תורה“. אי אפשר לומר כן. באשר צולל באזני מילי ד„אבות דרבי נתן“ (פי"ז) ד„ראה משה דבניו אין בהם תורה“. ע"ש ובירושלמי תענית פ"ג ה"ה. והמדרשים חלוקים בזה. ויש מקום ליישב המדרשות שלא יסתרו זא"ז. אבל אין זה מטרתי פה. אולם בדרך כלל רואים אנו שאין דברי הח"ס ז"ל מכוונים כל כך בזה, ובפרט שבעצמו לא סמך על דבריו להורות כן הלכה למעשה כנ"ל

(ד) המורם מכל זה בנדון דידן דכל חזקת הרבנות של הרה"ג הנפטר מהרי"א ז"ל בעיר סקוליען, שייכה לבנו הרב המופלג מו"ה אליעזר זוסיא נ"י, אתר שנסמך ב„סמיכת חכמים“ [וגם אני סמכתי את ידי עליו] אשר יעידון ויגידון עליו שהוא ממלא מקום אביו ביראה, ולשלימות החכמה תקוה רחבה לעתיד, ת"ח כל זמן שמזקינין וכו'. ואין צריך שום מינוי מחדש מבני העיר ושום הסכם מצדם, מאחר שהדבר בא לו בתורת ירושה, ומשלחן גבוה קאזכו. כמש"כ בתשו' מבי"ט סי' ר', וז"ל. אע"פ שהקהל לא היו ממנים אותו עליהם, ולא היו כותבים עליו הסכמה הכתובה למעלה „הם חייבים לקבלו מצד הדין“ שהוא יורש שררת אביו בלי הסכמתם עכ"ל. וכן אין בני העיר יכולים לשתף עמו עוד אחר בחזקת משרה זו בשום אופן בעולם. דמה לי קטלא כולו, מה לי קטלא פלגא. וכמש"כ המבי"ט ז"ל להדיא (שם) בזה"ל: וכמו שלא היו יכולים להעבירו מן המינוי ש„גדולה חזקה מן התורה בכל מקום“. כן אינם יכולים לשתף אחר במקומו כמו מלך שם חשים עליך מלך, ולא שנים וממנו אנתנו לומדים שאר שררות, שדבר אחד לדור ולא שנים, ואפילו יש ראוי אתר יותר ממני יע"ש שהאריך והביא ראיות ברורות לדבריו ז"ל. וכן פסק הלכה למעשה כבנדון דידן הרב הגדול בעל אשם אריה' ז"ל (בתשובותיו לחאו"ח סי' ז')

(ה) ועפ"י הצעה זו, אמרתי דבר נכון בס"ד, אחר הדיוק שמצינו בתורה התילוק בין מינוי אלעזר הכהן תחת אביו, כתוב לאמר (בפ' חקת): „קח את אהרן ואת אלעזר בנו והעל אותם הר ההר“. וגבי מינוי יהושע על מקומו של משה רבינו ע"ה, כתיב (בפ' פינחס): „קח את יהושע בן נין איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו. והעמדת אותו לפני אלעזר ולפני כל העדה וצויתה אתו לעיניהם. ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל“. הרי יש שני חילוקים. דמינוי אלעזר היתה בצנעה, ורק בהפשטת בגדי אביו אהרן הכהן ע"ה ללבוש אותם עליו, בלי שום נתינת טעם שראוי הוא למנותו על מקומו. ומינוי יהושע היתה דוקא לפני כל העדה. ובנתינת טעם שהוא ראוי לאותה איצטלא „איש אשר רוח בו“. דהטעם הוא כדבר האמור. דגבי מינוי בן תחת אביו, יכולה להיות אפילו בצנעה. כמאמר המדרש: „לבש אדם פרפורו של אביו הרי הוא כיוצא בו“. שאין הבן צריך להסכם הצבור ולדעתם כלל. משא"כ מינוי זר על מקום הנפטר, כיהושע, צריכה להיות בהסכם הצבור „וצויתה אותו לעיניהם“ בהסכמתם. ונתן טעם מחמת שהוא ראוי לזה „איש אשר רות בו“

(ו) אם כן אפוא, לפי ההצעה הזאת, אשר מצינו דוגמתה בתורתנו הקדושה, כי התמנותו של אלעזר לכהן תחת אביו, לא היתה לעיני כל ישראל דוקא. להורות לנו, כי מינוי בן תחת אביו, יכולה להיות גם בצנעה, אף בלי הסכמת כל הקהל. וכמש"כ המבי"ט ז"ל דאפילו אינו ראוי כל כך. ואף בלא הסכמת הצבור כנ"ל. ועוד אחרת, דאפילו מוחים להדיא וצווחים ככרוכיא אין שומעים להם. וכופים אותם עד שיאמרו רוצים אנו ועל זה אמרו חז"ל במשנה פ"ד דפאה: אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז, לזה שומעין שאמר כהלכה. ולא על זה ועל כיוצא בזה אמרה תורה אחרי רבים להטות. וגדולה מזו מצינו בירושלמי מ"ק פ"ג ה"א: „אר"ח משניתנה תורה לא ניתנה אלא אתרי רבים להטות. ולית רבי אליעזר ידע דאחרי רבים להטות, ולא הקפיד, אלא על ששרפי טהרותיו בפניו“. ופירש ב„קרבן עדה“ שם, שתשב ר"א שמעשיהם שלא לשם שמים, שהיו להם לחוש לכבודו שהוא זקן ולשרפם שלא בפניו, לכך לא תשש למנינם עכ"ל. וכש"כ בנדון דידן שאומרים נגד הלכה, אין חוששין לרוב. ואדרבה הרוב מחויבים לכוף כאגמון ראשם לשמוע לקול הורים ומורים, ויקבלו את הרב האברך, וילבשוהו בגדים טובים ומכובדים חלוקא דרבנן כראוי לת"ת, ויתנו עליו כתר הרבנות וימליכוהו תחת אביו הרב ז"ל, ויחנו לו פרנסתו ופרנסת אמו הרבנית הצנועה בכבוד ובריוח, אשת חבר כחבר (כשבועות ל' וע"ז ל"ט). ועפ"י דתוה"ק מחויבים הם בני העיר לפרנס את האלמנה כל ימי חייה [כאשר כן הוכחתי לעיל, בתשובה הקודמת, סימן ק"ח אות ג'. יעוין שם]. בבקשה מכם, תושבי קהל עדת „סקאליען“, זרע ברוכי ה'. אל נא תחזקו במחלוקת. עשו נא אזניכם כאפרכסת לשמוע לקול הורים ומורים, ואל תדחו את בן הרב הנ"ל מלהסתפח בנחלת ה', בטענות בדויים ושטותים שאין כבוד התורה לטפל בהם. והדבר ברור כיום, שאחר שאביו הרב ז"ל נהג ברבנות בעירכם כמה שנים. הרי