רב"ז יורה דעה רנג

איסור מטומאה כנז'. [ועיין בהגש"ד סי' נ"ו הג"ה המתחלת שאלתי את מהר"ש. דאיסורא מטומאה ילפינן בגילוי מלתא ע"ש. ועיין בשו"ת ברכת יוסף להגאון מליטין ז"ל בחיו"ד סי' ט"ו שהביא ג"כ להגש"ד הנז' ע"ש. ובאמת מבואר הוא ברש"י יבמות ק"ג ע"ב הנ"ל)

אבל אכתי קשה לפירש"י ביבמות הנ"ל שפי' בטעמא דרבא, דלאו מילף הוא אלא גלוי מלתא בעלמא הוא. ואם כן לדידי' גם רבא ס"ל דלא ילפינן איסור מטומאה. והדרא קושיא לדוכתה משבת צ"ג ע"א הנ"ל דרבא גופי' יליף איסור מטומאה [ודוחק לומר דגם שס לאו מילף הוא, אלא גילוי מילתא. ותו דכ"ז הו"ל לרש"י ז"ל לפרש כן בשבת שם כמו ביבמות?] אולם לפי מה שכתבתי, דהלכות טומאה חידושי' הוא לחומרא. אתי שפיר. דרבא בשבת צ"ג ע"א שם. אזיל לשיטתו במ"ק ז' סוע"ב דס"ל אליבא דרבי דהיכא דהחידוש הוא לחומרא, שפיר גמרינן מיני' קולא. כפי' הריטב"א הנ"ל ועפי"ז שפיר יליף רבא לשיטתו קולא באיסור שבת לומר דמסייע אין בו ממש. מטומאה. כיון דעיקר חידושי' דטומאה הוא חומרא. ולהכי שפיר ילפינן מיני' קולא כנ"ל. ואם כן יהי' נשמע מכאן דרבא פסק הלכתא כרבי במ"ק ז' ע"ב הנ"ל ועיין ברמב"ם פ"ט מהל' טומאת צרעת ה"ח ובמל"מ שם עש"ה]

(י) ונראה לי עוד לומר דפליגו בזה רבותינו הראשונים ז"ל, דהנה התוס' בבכורות ז' ע"ב ד"ה דג. תמהו על הא דתנן דג טהור שבלע דג טמא אסור. אמאי לא נחשבהו כמעוכל. כדתנן באהלות פי"א מ"ז? ותירצו דיש לחלק בין איסור לטומאה. ועוד הביאו שם תירוץ אחר בשם הר"ת ז"ל אם באנו לומר דאין חילוק בין איסור לטומאה ע"ש. וכ"ה בתוס' חולין צ"ו ע"א ד"ה אמר רבא. בשם ר"ת דאפי' ילפינן איסור מטומאה וכו' ע"ש. אבל הרא"ש ז"ל בפ"א דבכורות סי' ח', נראה שהסכים לתירוץ הא' דיש לחלק בין איסור לטומאה ע"ש. וכ"כ הטור או"ח סוס"י תס"ז, דאביו הרא"ש ז"ל הסכים דאין ללמוד איסור מטומאה. ע"ש וברברי חמודות על הרא"ש בכורות שם. ובש"ך יו"ד סי' פ"ג סק"ל, ובמג"א או"ח סי' תס"ז ס"ק כ"ב, ובמחצהש"ק שם. ובח"י שם ס"ק ל"ט. ובשו"ת בית יעקב סי' נ"ט. ועפ"י האמור י"ל דזאת היא פלוגתייהו. דמאן דס"ל כתירוץ הא' דאין ללמוד איסור מטומאה. טעמו ונימוקו הוא, משום שהלכות טומאה חידוש הוא. ולהכי גם קולא לא גמרינן מיני'. כר' יהודה במ"ק ז' ע"ב הנ"ל, והר"ת ודעימי' שתירצו באופן אחר. ע"כ צ"ל לדידהו דלא פסיקו להו מלתא לפסוק הלכתא כר' יהודה. ואפשר דהלכתא כרבי במ"ק שם. והכא נמי כיון דעיקר חידושי' דטומאה הוא לחומרא. ועכ"פ יכולין למיגמר מיני' קולא מכח כש"כ כנז'. ולהכי תירצו באופן אחר

אולם לפי המבואר בתוס' מנחות ס"ט ע"א ד"ה דבלע. מוכח דשם איכא טעמא אחרינא לחלק בין איסור לטומאה, ולא מטעמא שכתבנו משום שהלכות טומאה חידוש הוא שהרי כתבו שם בשם רב האי ז"ל שג"כ לחלק יצא בין איסור לטומאה ומפורש יוצא שם טעמו לשבח, משם דשאני טומאה, דאפושי טומאה לא מפשינן עש"ה. הרי דלא שמיע לי' כלומר לא סבירא לי' לרב האי ז"ל למיטעם החילוק בין איסור לטומאה, משים דהלכות טומאה חידוש הוא י ואפשר דס"ל לרב האי ז"ל דהלכתא כרבי במ"ק הנ"ל. וצ"ע]

וצופה הייתי בשו"ת נו"ב מהד"ק חיו"ד סי' כ"ו, שהקשה דברי התוס' בבכורות אהדדי. שמהתוס' בכורות ז' ע"ב הנ"ל שחילקו בין איסור לטומאה. משמע דאיסור חמור מטומאה ומהתוס' בכורות כ"ג ע"ב ד"ה וא דך. שכתבו דלענין איסור לא צריך קראי אבל לענין טומאה צריך קרא. משמע דאיסור קל מטומאה. א"כ דברי התוס' סיתראי נינהו בחדא מסכתא ממקום למקום? ולא נח דעתו מקושיא זו, עד אשר חפש ומצא להר"ש במס' אהלות פי"א מ"ו שהביא לתירוץ רב האי גאון [הנ"ל]. ועפי"ד הר"ש בשם רב האי עמד על שורש הדבר לתרץ דברי התוס' הנ"ל עפ"י פירושו בדעת רב האי ז"ל דס"ל דגם באיסור אין כאן איסור תורה, רק חומרא דרבנן. ולענין איסור החמירו אבל לענין טומאה לא רצו להחמיר. ע"ש שהאריך בזה. ובמחכת"ה בחנם טרח להביא ממרחק לחמו בזה. ולא זכר שר שתירוץ רב האי הנ"ל מובא בתוס' גופי' במנחות ס"ט ע"א הנ"ל. ותרי תמיהי מידכר דכירי, שבתוס' מנחות שם מבואר עפ"י תירוצו של רב האי הנ"ל, גם באיסור תורה לחלק בין איסור לטומאה. עש"ה, ותמצא מבואר שם דלא כהנו"ב ז"ל

(יא) השתא הכא עכ"פ מצינו למידן דלחומרא ודאי לא ילפינן איסור מטומאה. כש"כ לפי מה שהראיתי לדעת דהלכות טומאה חידוש הוא. ומחידוש לא גמרינן. ואפשר ואפשר לומר דכל הלכות טומאה חידוש הם. לא מיבעיא גוף חומרא דטומאה, דחידושא הוא. אלא אף גם קולות הנאמרים בטומאה חידוש הם. ופרה אדומה תוכיח שמטהרת טמאים ומטמא טהורים. וגם שנו חכמים בלשון המשנה פ"ו דטהרות מ"א המסוכן ברה"י והוציאוהו לרה"ר והחזירוהו לרה"י כשהוא ברה"י ספיקו טמא. וכשהוא ברה"ר ספיקו טהור ע"ש. ולא מצינו חידוש כזה בשום איסור תורה. וכ"ז נוכל להעמיס בלשון רש"י ז"ל ביבמות ק"ג ע"ב שכתב: שהלכות טומאה חידוש הוא כנ"ל. כלומר שכל הלכות טומאה חידוש הוא בין חומרא דטומאה ובין קולות דטומאה חידוש הם. וא"כ עפי"ז לא נוכל למיגמר כלל מטומאה בין קולא בין חומרא, כאמור. (ומזה יהי' נשמע סייעתא למש"כ הגאון בעל תב"ש ז"ל בבכור שור חולין דצ"ה לענין עובדא דב"ה. דשאני עניני טהרות. שהם מחוקי תורה בלי טעם ע"ש] ויש לפלפל ולסלסל בזה הרבה בסוגיות הש"ס ופוסקים בדוכתי טובא ולא עח האסף פה. ואם כן, הדרא קושייתי תי לדוכתה. האיך למדו רבותנו הרא"ש והריב"ש ז"ל להחמיר בזיעה היוצאת מן האיסור עפ"י ראייתם מהמשנה דמכשירין הנ"ל הא איסור מטומאה לא

ילפינן

(יב) וסבור הייתי להביא עוד ראי' להא דאמרן. מהא דאמרינן בחולין קי"ד ע"א דהברייתא דהמבשל במי חלב פטור, מסייע לי' לר"ל, דתנן מי חלב הרל הן כחלב וכו'. ואר"ל ל"ש אלא להכשיר את הזרעים. אבל לענין בישול בב"ח. מי חלב אינן כחלב. ולפי מה שכתבתי י"ל דהיינו נמי טעמא דר"ל. משום דאיסור מטומאה לא ילפינן, כאמור. ואם כן הכא נמי בנדון שאלתנו יש לומר כן. דלא שנו במרחץ דזיעתה טמאה וכו'. אלא לענין להכשיר את הזרעים. אבל לענין איסור הזיעה איננה כמשקה. ואם כן ממילא נדחה ראיית הריב"ש והרא"ש הנ"ל

אבל יש לדחות ראי' זאת עפי"ד הרא"ש בחולין פ' כ"ה שם סי' נ"א, בשם ה"ר שמחה ז"ל שהשיב, דמי חלב דוקא לענין בב"ח אין חשוב כחלב. דקרא אמר בחלב אמו. כמו שיוצא מן האם מעורב עם האוכל. אבל לכל שאר מילי הוי בכלל חלב. כדחנן במכשירין מי חלב הרי הן כחלב עכ"ל [ועיין בש"ך יו"ד סי' פ"א ס"ק י"ב ע"ש. וא"כ הרא"ש אזיל שיטתו דלכל שאר מילי ילפינן א סור מטומאה. והא דמי חלב אינן כחלב לענין בב"ח. טעמא אחרינא איכא בזה כנז'

אמנם כן עדיין קושייתי במקומה טומדת. גם על הרא"ש בהלכותיו. גם על הרא"ש בתשובותיו. וגם על תשו' הריב"ש הנ"ל שלמדו איסור בזיעה מהא דמכשירין. הא אנן קיי"ל איסור מטומאה לא ילפינן? וכגוונא דא. מטעם זה כתב הפר"ח בכללי ס"ס שלו אות ט"ו לדחות לדעת הש"ך בדיני ס"ס אות כ' דסד"ר באיתחזק איסורא אזלינן לחומרא. והוכחתו. מדיני טימאה. והפר"ח השיג עליו משום דבכיוצא בזה אמרינן איסורא מטומאה לא ילפינן. ע"ש ובסדרי טהרה סי' קצ"ט ס"ק ל"ט. ואע"ג שכתב הב"ש אה"ע סוס"י ו' ס"ק ל"ד דהיכא דאיכא סברא ילפינן איסור מטומאה ע"ש? מ"מ גם בזה