רב"ז יורה דעה רלז

נ"ל דעיקר הראי' הוא רק מחזירה. לפי מה שכתבתי בשם החת"ס סי' נ"ב שטרפות אדם מחמת חולשתו גרע מבהמה וימות בזמן קצר. ומכש"כ שאינו חי יב"ח כבהמה. ולפי המבואר בתענית כ"א ע"ב, ובש"ע או"ח סי' תקע"ו סעי' ג', דמעיים של חזיר דמיין לבני אדם. ולפי מה שכתב הד"ק, דר"ט מסופק שמא האם הוא בכלל מעיים. ואם איתא דניטלה האם טריפה. ודאי בחזיר לא יחי' אפי' פחות מיב"ח כמו אדם כנ"ל, וזה שפירש רש"י: וחזינן דמתקיימות. פי': ואינו מת בזמן קצר. אלא ודאי שאינו טריפה. וא"כ פרה אגב גררא נקטו. ודו"ק

(ו) ועוד נ"ל ליישב קושית הד"ק על רש"י ורע"ב שפירשו הראי' מצד שהן מתקיימות. וקשה אמ"ד טריפה חיה? ולפי דעתי לא קשה מידי. עפ"י מש"כ התוס' בע"ז ו' ע"א ד"ה אלא. דגם למ"ד טריפה חיה. מ"מ אינה בריאה, אלא חולה כל ימיה, ומתמעטת והולכות. עכ"ל. וכ"כ התוס' בזבחים קט"ז ע"א ד"ה אבל ע"ש. וכן ברש"י ע"ז נ"א ע"א ד"ה ודלמא ע"ש. ובתוס' חולין ק"מ ע"א ד"ה טריפות. דגם למ"ד טריפה חיה. מ"מ אינה חיה זמן מרובה. וכ"כ התוס' סנהדרין ע"ח ע"א ד"ה ההורג ע"ש. וא"כ לא קשה מידי קושית הד"ק, דאפי' למ"ד טריפה חיה, שפיר הביאו ראי' מצד שמתקיימות. פי' מדחזינן שהם בריאות וחיים זמן מרובה ע"כ שאינה טריפה כנ"ל. וא"כ שפיר פירשו רש"י ורע"ב סתם: והן מתקיימות. ולא פי' יב"ח כנ"ל באות ו'. דקאי גם למ"ד טריפה חיה ועיין בפלתי סי' נ"ז סוסק"ח כתב בפשיטות כמו שכתבתי. ולא הביא מהתוס' הנ"ל] ודו"ק

(ז) ועוד יש להעיר על מש"כ כת"ה. שהכוונה בראי' מאלכסנדריא, ממה שחכמי הדור לא אסרו הפרות היוצאות מאלכסנדריא. וע"כ שניטלה האם כשרה כנ"ל. וי"ל עפ"י מה שמבואר ביו"ד סי' קנ"ג סעי' א' אין מעמידין בהמה בפונדקאות של נכרים וכו' מפני שהם חשודין על הרביעה. ובט"ז שם סק"א כתב: אבל אם כבר העמידה ועבד איסורא, אן שום חשש איסור ע"ז לענין היתר אכילה, שאין איסור אכילה אפי' ודאי רבעה עכו"ם. ע"ש שהאריך. והב"ח בתשובה סי' קמ"א נוטה להחמיר. ועיין ביד אפרים ובפתח"ת סי' קנ"ג סק"א שם. והנה בש"ס ע"ז כ"ב אמרינן דלוקחין בהמות מעכו"ם לקרבן משום דנכרי חס על בהמתו שלא תיעקר ע"ש. וא"כ לשיטת הב"ח דבהמה הנרבעת אסורה באכילה א"כ בפרות היוצאות מאלכסנדריא, שהיו חותכין האם שלהם כדי שלא תלד. לא שייך דנכרי חס שלא תיעקר. דהא בלאו הכי לא תלד. ויש חשש רביעה, במקומות שחשודין על הרביעה. וא"כ הפרות אסורות באכילה לשיטת הב"ח. וא"כ אין ראי' ממה שחכמי הדור לא אסרו הפרות היוצאות מאלכסנדריא דהא בלאו הכי אסורות באכילה מחשש רביעה כנ"ל. וי"ל דזה דעת הפוסקים שלא פירשו הראי' כנ"ל שוב מצאתי בהגהות יד שאול שם שהביא ראי' להב"ח מסנהדרין צ"ג ע"א. ודבריו תמוהים מאד להמעיין, ואינם מובנים כלל. ומה שדקדק למה לא אמר פרה כדאמר תודוס פרה וחזירה כבר דקדקתי על זה באות ד'. והנלפענ"ד כתבתי. ויש אתי עוד הרבה הערות. וכעת אסתגר בזה. ואי"ה עוד חזון למועד אשיב על יתר חדושיו הנחמדים מפז: בצלאל זאב שאפראן

סימן צז

כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר שמשון אהרן נ"י אבד"ק באהושי

ע"ד שאלתו בשני בר אווזות שנפשטו העורות שומן מעליהם, וערבו עם שאר עורות שומן של בר אויזות ואווזות, ונמלחו והותכו יחד וכן הבשר נמלח ביחד עם שאר בשר, ובשר בהמה ואחר בישול הבר אווזות נמצא בשוק אחד מהשני בר אווזות הנ"ל, שנשבר במקום צוה"ג תוך אגודל, ונקשר שאשי"י. ומדד ומצא שהי' השבר אחר שני „צענטע־ מעטער“ ממקום שמתחילין הצוה"ג. ושאל לדעת אם יש לסמוך בנד"ז, על מש"כ הגאון מהרש"ם ז"ל האבד"ק ברעזאן, דרוחב אגודל הוא מכוון כשיעור שני צ"מ

תשובה

(א) הנה בנידון דידן פשיטא דיש לסמוך להקל. ואע"ג דלדעת החת"ם ז"ל (חאו"ח סי' קפ"א, באד"ה: והנה לפי) רוחב אגודל, הוא ממש שיעור צא"ל. ע"ש שכתב, דמדד כמה וכמה פעמים ולא נשתנה הדבר. דהיינו רוחב אגודל של אדם בעל אברים, אם ידחיקנה בכח על הדף, ויניח לפניו ז' שעורות ברחבן, או ב' בארכן, ישוו בשיעוריהן וכו' יעו"ש אבל דברי החת"ס ז"ל תמוהים דהרי במחצהש"ק או"ח סי' י"א סק"ה, כתב להדיא, דא"צ לדחוק האגודל על דבר שמודד, שעי"ז מתרחב האגודל ע"י שדחקו. עכ"ל. ואיך מדד החת"ס ז"ל, ושיער ברוחב אגודל של אדם בעל אברים בדחיקה בדף בכח? ותרי תמיהי מידכר דכירי, דדברי החת"ס ז"ל סותרים זא"ז. דהרי בהחת"ס חאו"ח סי' קכ"ז, בראש הסימן. כתב שם: שטרח ומדד „אצבע של אדם בינוני“ שבזמנינו, נגד רוחב ז' שעורות בינונים שבזמנינו, ומצאם מכוונים ממש, עדיין כמו שהיו בימי הרמב"ם פ"ט מהל' ס"ת ה"ט וכו'. עכ"ל [עיין בש"ך יו"ד סי' רע"ב סק"א. ובמג"א או"ח סי' י"א סק"ה. שהביאו דברי הרמב"ם. ועיין בשו"ת אמרי אש חאו"ח סוס"י ל"ג מש"כ ע"ד החת"ס ז"ל] וא"כ אם אין דוחקים את האגודל על דבר שמודדין, רק מניחים את האגודל של אדם בינוני, כפי שהוא, בלא דוחק. שפיר מכוון רוחב האגודל כשיעור שני „צענטע־מעטער“. כמש"כ בדע"ת סי' ל"ה ס"ק קט"ז. וכן נהגו המורים להקל וכש"כ בנידון דידן דיש לצרף מש"כ המהרש"ל ז"ל (ביש"ש פ"ד דחולין סי' ט"ו) דהמהרי"ל ז"ל שיער באצבע. ויש שכ' בשיעור רוחב אגודל. וכ"כ הפמ"ג ז"ל בשמו, בסי' נ"ו, שפ"ד סק"ז. וכתב: אלמא דהמהרי"ל בסתם אצבע שיער. וכן הדעת קדושים ז"ל סי' נ"ו סק"ג כתב בשם הפמ"ג שהביא שי"א אצבע פשוט, ולא אגודל יע"ש. ותימה על הפר"ח ז"ל בסי' נ"ו סק"ז שהביא בשם מהרי"ל דכל אצבע האמור בכל מקום הוא אגודל. וראה נא בס' חכמת אדם, הל' טריפות כלל י"ד סי' ל"ג, שכתב וז"ל: וכל מקום שנזכר אצבעות. צ"ע אם ר"ל אצבע פשוט או רוחב אגודל. וציין שם לעיין במש"כ בכלל י"ט סי' ח', לענין בטדא דתירא. וכתב בכוונת הרוקח ז"ל דשיעור אצבע שם, הוא אצבע פשוט. אבל בפמ"ג יו"ד סי' מ"ו בשפ"ד ס"ק י"ג כתב דהיינו אצבע אגודל יעו"ש. וצ"ע. עוד הביא החכ"א שם מוקף בשני חצ"ל, מש"כ הפר"ח סי' נ"ו סק"ז, בשם הרמב"ם פ"ט מהל' ס"ת, דכל אצבע האמור בכל מקום הוא אגודל. והניח בצ"ע, דלא מצא שם בהרמב"ם שכתב כן. אלא כתב: כל רוחב אגודל האמור בכל מקום הוא רחב ז' שעורות וכו' [כנ"ל. וכתב דיש ט"ס בהפר"ח במה שהביא בשם הרמב"ם סוה"ל נשיאות כפים]. ובמחכת"ה אישתמיטתיה מש"כ הרמב"ם ז"ל בפט"ו מהל' נשיאות כפים ה"ד. וז"ל: וזה האצבע שמושחין בו בכל התורה כולה הוא הגודל עכ"ל. וכן בפ"א מהל' ציצית ה"ו, כתב: דכל האצבעות בגודל. ע"ש בכ"מ בשם המרדכי בשם רבי, שצריך לשער במקום רוחב אגודל. וכן בסוף פי"ז מהל' שבת הל"ו, כתב וז"ל: האצבע שמשערין בה בכל מקום הוא רוחב אגודל של יד. עכ"ל. וכן בב"י או"ח סי' י"א, בד"ה: ויעשה נקב. כתב כן בשם הרמב"ם כנ"ל. עוד הביא שם בשם הכלבו, בשם הרי"ף ז"ל, על הני אצבעות דציצית. פי' אצבע, היינו אגודל. וכ"כ עוד בשם הג"ה סמ"ק. וכן נראה מדברי הרוקח וכו' ע"ש. וכ"כ באור זרוע הגדול ז"ל ח"ב הל' עירובין סי' קכ"ו, בשם הרמב"ם פי"ז מהל' שבת הל"ו (הנ"ל) — ותמהני