רב"ז יורה דעה רלו

טריפה חוזר להכשירו. עש"ה טעם נחמד לזה וינעם לכ"ת. וא"כ לפי"ד הב"ח, דכל האי שקלא וטריא דהמשנה הוא בנחתך מקצת ור"ט הטריף בנחתך מקצת. וחז"ל הביאו הוכחה מפרות של אלכסנדריא שנחתכו במקצת והן קיימות. ואם המשנה אתיא כמ"ד טרפה חיה. א"כ בע"כ שטרפה חוזרת להכשירה. וא"כ בנחתך מקצת האם אינו טרפה כלל, דנחתיך עוד כל האם ויחזור להכשירו. ואיך האכילה ר"ט לכלבים. וע"כ שאי אפשר לומר כלל דהמשנה אתיא כמ"ד טריפה חיה. וא"כ עפי"ז אף אם נימא כפי' הב' שכתב בסי' מ"ח שהראי' היא מצד שחכמי ישראל שהיו אז באלכסנדריא ראו וידעו זאת ולא מיחו, מוכח דניטלה האם כשרה כנ"ל. וגם בזה א"א לומר כן למ"ד טריפה חיה, דהא לדידי' בע"כ שטריפה חוזר להכשירו. ולהב"ח שס"ל דמיירי בנחתך מקצת. וא"כ י"ל שלהכי לא מיחו חז"ל באלכסנדריא, משום שחזר להכשירו, בחתכו כולו. וגם דברי ר"ט אינם מובנים. בע"כ צריכים אנו לומר דהמשנה אתיא כמ"ד טריפה אינו חיה. וכמתני' דרפא"ט. והבן

(ב) והנה התב"ש בסי' מ"ה הנ"ל דחה כל דברי הב"ח. וכתב במילין תרי ותלת תי' כל קושיותיו דהב"ח. דכתב רש"י האם. טרפחת ושלחופית ע"כ. ולכאורה הוא דברי מותר. אבל י"ל דקשיא לי' לרש"י, איך יטעה ר"ט במשנה הסדורה כנ"ל. וגם היו להם להביא מהמשנה ולא מתודוס. להכי תירץ רש"י דיש לו עוד שמות. והיינו כמש"כ הרא"ש שיש מקומות קורין לו כך, ויש מקומות קורין לו כך. ואפשר שבמקום ר"ט היו קורין לבית הרחם. טרפחת. או שלחופית והי' סובר ר"ט דאם מלתא אחריתא היא דכשרה אבל בית הרחם מסתבר לי' דטריפה וכו' וחכמים הכשירוה שהיו יודעים מתני' דניטלה האם כשרה. ומ"מ שפיר להו טפי להביא מתודוס, שלא יהי' מקום לבע"ד לחלוק ולומר דאם מלתא אחריתא הוא, מ"מ מוכח מתודוס דכשר. א"נ דמלישנא דתודוס הוכיחו וקאמר אא"כ תותכין האם כדי שלא תלד. אלמא דאם הוא בית הרחם. ובבכורות גרסינן ואמר תודוס כו' ושפיר טפי. עכ"ד התב"ש. וא"כ לא מיבעיא לסוף דברי התב"ש, ובפרט לפי הגירסא בבכורות הנ"ל, עיקר הוכחה שהוכיחו חכמי יבנה מתודוס, אינה אלא שהאם היא בית הרחם. ועיקר הדין דניטל האם כשרה ידעו ר"ט וחכמים, מהמשנה דפא"ט. א"כ לא קשה מידי על התב"ש בסי' ל' שכתב דלא שייך לומר הכי רביתייהו אלא אם רוב המין כך. ואעפי"כ הוכיחו שפיר מתודוס. ואין למדין כאן הכרעה ממקום למקום. כי אין ענין זל"ז כלל והבן. אלא אפילו להתתלת דברי התב"ש, שהחכמים שהכשירוה שהיו יודעים מתני' דניטלה האם כשרה, וכדי שלא יהי' מקום לבע"ד לחלוק ולומר דאם הוא מלתא אחריתא. מ"מ מוכח מתודוס דכשר. עכ"פ עיקר הדין ידעו מהמשנה. והראיה מתודוס אינה אלא גילוי מילתא, דגם בטרפחת, שהוא בית הרחם, והוא האם כשרה. וכל השמות א' הם. וא"כ לק"מ על התב"ש. דגילוי מילתא שפיר נלמד ממיעוט על הכלל. משא"כ לקבוע הלכה למעשה, אין מכאן שום ראי', להכריע ממקום למקום. ושפיר פירשו רש"י והרע"ב „והן מתקיימות“, וא"כ יש עכ"פ גילוי מילתא שכשירה. והכל אחד. אף שאין שוה בשם בכל המקומות. סוף דבר הכל נשמע דלא קשה מידי על התב"ש ז"ל, כי אזיל הוא לשיטתו בסי' מ"ה כנ"ל וזה ברור מאד

(ג) אך לדעתי דברי התב"ש צע"ג. מרש"י סנהדרין צ"ג ע"א, ד"ה והתניא אמר תודוס הרופא לחכמים שהיו אומרים ניטלה האם טריפה, והא אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא וכו' ואעפי"כ חי'. עכ"ל. הרי שגם החכמים לא ידעו מהמשנה דניטלה האם כשרה. ותודוס הוכיחו דינו מפרות. ויש ליישב בדוחק וצע"ג

(ד) והנה הרב מהר"פ בס' גידולי הקדש. כתב לתרץ קושית הד"ק וז"ל: י"ל דלעולם בעינן רוב המין. וכאן הפרות שיצאו מאלכסנדריא לסחורה לשאר העולם, מסתמא היו רוב נגד הנשארים בעיר נודע וכבר נתבאר די"ל רוב המקום, הוי כרוב המין. עכ"ד. ולפענ"ד נ"ל להעיר בזה מש"ס סנהדרין צ"ג ע"א דאמרינן שם ודניאל להיכן אזל כו' ור"י אמר לאתויי חזירי דאלכסנדריא של מצרים. איני. והא תודוס הרופא אמר אין פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא וכו' זוטרי אייתי בלא דעתייהו ופירש"י: זוטרי אייתינהו, ולא העלו על לבם דלפ"ו הוא בעי, והניחו להוציאן בלא חיתוך האם עכ"ל. וא"כ כיון דזוטרי הניחו להוציאן בלא חיתוך האם. י"ל דגם בפרות בזוטרי הניחו להוציאן בלא חיתוך האם, ולאו דוקא בחזירה. דמאי שנא. כיון דלא העלו על לבם דלפ"ו הם בעי, בודאי אף בפרות הניחו. וא"כ י"ל דהפרות שחותכין האם שלהן דהיינו הגדולות שהוציאו אינן רוב המין, כיון שהוציאו גם זוטרי, ורם היו מגדלים ולדות כשהגדילו אך י"ל דלהכי דקדקו חו"ל בלשונם לומר, דדניאל אתי לאתויי חזירי. ולמה לא נקטו פרה ג"כ. כמו שנקט תודוס „פרה וחזירי“? אלא ודאי שרק חזירי הניחו להוציאן זוטרי. משא"כ פרות אף זוטרי לא הניחו להוציאן עד שחותכין האם. וא"כ י"ל שפיר דהוי הרוב נגד הנשארים בעיר. והבן. וצ"ע עדיין. ולא באתי אלא לעורר

(ה) והנה לפמש"כ כת"ה שמ"ד טריפה חיה. יפרש הראי' מצד סוגיא דעלמא. ומ"ד טריפה אינה חיה. יפרש מצד שמתקיימות כרש"י והרע"ב כנ"ל. ולפענ"ד נראה דאף למ"ד טרפה חיה. הראי' מצד שמתקיימות כרש"י והרע"ב הנ"ל, אך לדידי' עיקר הראי' הוא רק מחזירה. ובדקדוק נקטו חז"ל חזירה. דהנה מצאתי בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' נ"ב. הקשה על הא דפריך הש"ס חולין מ"ג ע"א, מאיוב: ישפוך לארץ מרירתו. ועדיין איוב קיים. והקשה הא תוך יב"ח הויז ותירץ: ודאי אדם חלוש טפי מבהמה, וכל טריפות דבהמה, מכש"כ באדם שימות. אי לא בדרי לי' סמא. אך ע"י רפואה יש מאותן הטריפות דאדם דאית לי' מזלא יחיה אחר נפלו וכו'. ואותן הטריפות לא יועיל להם שום רפואה גבי בהמה. משא"כ באדם, אמנם אי לא עבדינן לי' סמא, והרי הוא מכת מות, אז גרע אדם לחולשתו מבהמה, ולא יחיה אפי' יב"ח. ושפיר פריך מאיוב דלא עשו לו רפואה וכו' עכ"ל. הרי דטריפות דאדם אי לא עבדינן לי' רפואה לא יחי' אפי' יב"ח. וגרע מבהמה שחי' עד יב"ח

והנה אמרינן בש"ס תענית כ"א ע"ב: א"ל לר"י איכא מותנא בחזירי, גזר תעניתא כו'. שאני חזירי דדמיין מעייהו לבני אינשי. ובתוס' שם ד"ה א"ל לר"י. פירשו שבני מעיו של חזיר, דומים למעים של בני אדם וכו' ע"ש. וכן מבואר בטוש"ע או"ח סי' תקע"ו סעי' ג' שמעים של חזיר דומים לשל בני אום ע"ש. וא"כ לפי"ד החת"ס הנ"ל שטריפות אדם לא יחיה אפילו יב"ח מחמת חולשתו. וא"כ הכא נמי אם אירע טריפות בבני מעיים של חזיר, ודאי לא יחי' ג"כ בלא רפואה, וימות תוך יב"ח כמו אדם כנ"ל. וא"כ לפי דברי הד"ק, שר"ט מסופק שמא האם בכלל מעיים. כמו שכתב בתי'. ודאי בחזיר לא יחי' אפי' יב"ח, וימות תוך יב"ח כנ"ל. ושפיר הביאו ראי' מתודוס, שאין חזיר יוצא מאלכסנדריא של מצרים, אא"כ חותכין האם. ואפ"ה מתקיימות וחיה ודאי שאינה טריפה. וא"כ עפ"י האמור י"ל שגם למ"ד טריפה חיה. היינו בבהמה, או אפי' באדם ע"י רפואה משא"כ באדם בלא רפואה מחמת חולשתו אפי' בזמן קצר ימות. דמ"ש מתוך יב"ח, לדיון שס"ל שטריפה אינה חיה. ואפ"ה כתב החת"ס שבאדם לא יחי' אפי' יב"ח. וא"כ הוא הדין למ"ד טריפה חיה. י"ל שבאדם לא יחיה. וא"כ הוא הדין בחזיר כנ"ל. ושפיר הביאו ראי' מחזירה. ועיקר הראי' הוא רק מחזירי ולא מפרה, למ"ד טריפה חיה. ופרה אגב גררא נקטו. והבן. ובפשיטות נ"ל דעיקר הראי' הוא רק מחזירה. דהנה לכאורה יש לדקדק על רש"י והרע"ב, שפי' הראי', מדחזינן דמתקיימות. וקשה דילמא לעולם הוא טריפה, ואפ"ה מתקי מות עד יב"ח כמו כל טריפה דעלמא שאינה חיה יב"ח, ופחות מיב"ח חי'? וכי העיד תודוס שחיים יב"ח. ולמה לא פירשו רש"י ורע"ב להדיא: ותזינו שמתקיימות יב"ח? ולכן