רב"ז יורה דעה רלד

עד עור הטחול. וכת"ר התיר החלב עפ"י השו"ת ברכת יוסף (להגאון מליטין ז"ל) סי' כ"ב. ועפ"י הס' דע"ת. עכתו"ד

תשובה

(א) כבר נשאל על ענין זה בשו"ת תפארת צבי סי' ס"ט. מובא גם בפתח"ת סי' נ"א סק"ו וכתב: דמשום חשש שמא ניקב הטחול בסומכי'. יש ס"ם. שמא לא ניקב בסומכי'. ושמא נשתייר כד"ז. ולא הוי שם אחד. דתחלה צריכים אנו לספק שמא לא הי' כלל הנקב בסומכי' ע"ש. וע"כ צריכין לומר דס"ל להתפ"צ כהד"מ באו"ח סי' תל"ט דכל שיש לספק שמא לא התחיל כלל הדבר, אף ס"ס משם אחד מיקרי ס"ס. ועיין במג"א שם סק"ג. ועפי"ז מיושב דלא קשה קושית הלב"ש בטריפות העצמות סי' א' סעי' ו' סק"ח יע"ש. אמנם לפמש"כ החוו"ד בבית הספק בסק"י. באד"ה ס"ס משם אחד. ליישב קושית הפלתי, דבמקום דאיכא ריעותא ברורה בעינן שיהי' הס"ס משני שמות, ולא משם אחד. דדוקא בספק ריעותא א"צ שום תנאי ע"ש. ועיין בפלתי סי' א' סק"ו באד"ה ומה שיש להמליץ עש"ה. ראה בהגהות יד שאול על יו"ד סי' ל"א, מש"כ על הט"ז סק"ד שם. ומיישב קושית הט"ז עפי"ד הד"מ הנ"ל יעו"ש. ולא הביא כלל להחוו"ד בבית הספק, ולהלב"ש בטריפות עצמות הנ"ל. וא"כ הכא נמי בנידון דידן כיון דניקב ודאי עד הטחול. ע"כ מיקרי ריעותא ברורה. אלא דיש ספק אם ניקב נקב המטריף, אם לאו. ודאי דהוי ס"ס משם אחד? אמנם כן לפמש"כ הפלתי על הל' נדה סי' קפ"ז סק"ו ובסי' ק"צ סק"ב. דהיכא דאיכא חזקת היתר, אפי' ס"ס כל דהוא מתירין, אע"ג דהוי משם אחד. וכן הסכים לזה החת"ס יו"ד סי' קמ"ב באד"ה וממילא אזדא ע"ש ועיין בש"ך יו"ד סי' נ"ז ס"ק ל"ב, ובפמ"ג בשפ"ד שם. ובלב"ש בטרפ"ע סי' א' סעי' ו' סק"ח הנ"ל]. וא"כ לפמש"כ הפ"י שלהי פרק המדיר. דבמקום חשש נקיבה ע"י קוץ ומחט, איכא חזקה ברורה דהיתרא. דהא בשעה שנולדה מבטן אמה לא נולד עדיין ריעותא דמחט וקוץ והיתה כשרה אז בבירור לענין חשש זה שאנו חוששין עתה. וי"ל דאוקמינן אחזקה. ול"ד לספק נקב שאנו חוששין שנעשה ע"י חולי. דבזה י"ל שנולד הוא ומומו עמו בתחלה. ואף שעתה חייתה י"ב ומוכח למפרע שבשעה שנולדה לא הי' בה הנקב מחמת חולי מ"מ הן לא ידענו זה אלא עתה שבשעת לידה לא הי' נקב מחמת חולי. ומ"מ ברגע שנולדה לא הי' מוחזקת כבירור שאין בה נקב מחמת חולי. וזה הוי חזקה שלא נתבררה לפי שלא הי' מבורר החזקה לפנינו בבירור אף בשעה שנולדה שלא הי' בה נקב מחמת חולי, משא"כ שע"י חשש קוץ או מחט בזה הי' מבורר לפנינו בשעת הלידה שאין בו נקב. והוי חזקה ברורה לענין חשש זה שאני חוששין עתה. וא"כ י"ל דאוקמינן אחזקה. יע"ש שהאריך. וא"כ עפי"ז י"ל דגם ס"ם משם אחר מהני בזה. ואפי' אם נימא דלענין גוף הבהמה אין להעמידה על חזקת היתר בזה. מ"מ עכ"פ לענין החלב, ודאי דהוי לה חזקת היתר. כמש"כ הנו"ב מהד"ק חיו"ד סי' נ"ז באד"ה והנה לענין מי רגלים והחלב ע"ש. וכמש"כ השב שמעתתא שמעתא ה' פרק ט' עש"ה, וא"כ ודאי י"ל דגם ס"ס משם אחד מהני עכ"פ להתיר החלב

(ב) ועוד יש לדון בזה עכ"פ להתיר החלב. כיון דכל לב ע ד האיסור דחלב טריפה אינו לימוד אלא מן המדרש חז"ל. ודינו כדין ח"ש. שאין לוקין עליו. כמש"כ הה"מ בפ"ג מהל' מאכא"ס ה"ו ע"ש. וא"כ לפמש"כ הפמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת ח"א אות י"ב, דלענין ספק הללמ"ס וי"ג מדות ומדרש חז"ל חוץ גז"ש והיקשא, יש בו מחלוקת אי אמרינן ספיקו לחומרא או לקולא ע"ש. אף שכתב הפמ"ג ביו"ד סי' ק"י בדיני ס"ם במחודשים אות ה' לענין הללמ"ס דלהלכה נראה דהוי לחומרא ע"ש. מ"מ לפמש"כ הפמ"ג בדיני ס"ם שם אות י"א שיש לספק בזה, אי ס"ס משם אחד מה"ת לא הוי ס"ס, או מדרבנן ע"ש. ולפמש"כ ה ה„תפארת ישראל“ [לבן הכו"פ] בהל' נדה סי' קפ"ז סעי' ג' דבדרבנן שפיר אמרינן ס"ס אפי' במשם אחד ע"ש. וא"כ הכא נמי במדרש חז"ל ודכוותי' י"ל דעכ"פ גם ס"ס משם אחד מהני. וא"כ בנ"ד עכ"פ יש להתיר החלב, מטעם ס"ס אף דהוי משם אחד

(ג) ועוד יש לדון בזה עפ"י מש"כ בדע"ת בקו"א להל' טריפות אות נ"ח, דלפמש"כ הפמ"ג באו"ח סי' שד"מ במ"ז דבאיסור עשה לכ"ע סד"א להחמיר רק מדרבנן. והרי כל איסור חלב טריפה רק מריבויא כדין ח"ש. כמש"כ הה"מ פ"ג ממ"א ה"ו. וא"כ בחלב בעין של ס"ט רק מדרבנן עכ"ל. ועפי"ד הדע"ת אלו יש ליישב קושית הפלתי סי' ל"ט סק"ג שהקשה על מה דטרחו הש"ס בחולין י"א למצוא ראי' דאזלינן בתר רובא. ולמה לא ילפינן דאל"כ האיך אכלינן חלב, דלמא הבהמה טריפה הוא. אלא ודאי דאזלינן בחר רובא ע"ש. ולהדע"ת הנ"ל אתי שפיר דלא קשה מידי דאין ראי' מחלב, דאפי' לא אזלינן בחר רובא, אפ"ה ספק חלב טריפה שרי מה"ת, כיון דרק מריבויא היא, וכאיסור עשה היא דלכ"ע סד"א להחמיר רק מדרבנן כנ"ל. וכמש"כ הר"ן בקידושין בסופ"ק, להוכיח מזה שלמדו דאזלינן בתר רובא. ע"כ מוכח דספד"א לחומרא ד"ת היא ע"ש ועיין בחוו"ד סי' ק"י בבית הספק עש"ה] ולפמש"כ הפמ"ג באו"ח בסדר הנהגות השואל באו"ה, סדר שלישי אות כ"ז, די"ל דלמ"ד ספק מ"ה אסור, גזרינן בי' גזירה דרבנן. ולמ"ד דרבנן הוי גזירה לגזירה ע"ש. וא"כ אם נימא כהדע"ת דחלב של ס"ט רק מדרבנן וגס אם נימא דס"ס משם אחד דלא מהני ג"כ אינו אלא מדרבנן [שהרי הפמ"ג מסופק בזה] וא"כ בחלב של ס"ט י"ל דעכ"פ מהני ס"ס גם משם אחד. ובעיקר דברי הפמ"ג או"ח סי' שד"מ. עיין בפמ"ג או"ח סי' י"ז בא"א סק"ב. עש"ה וצ"ע. וי"ל גם בנ"ד והבן*):**(*) אמר בן המחבר הלום ראיתי בס' וע"ת סי' ל"א סק"כ שתמה על הגהות י"ש הנ"ל, שהרי בכל ספק על בסי' נ"ו, הוי ס"ס משם אחד ומהני, ומוכח כהד"מ וכו' יע"ש. ובמחכת"ה אישתמיטתיה דברי הלב"ש בטרפ"ע סי' א' סעי' ו' סק"ח, ודברי החוו"ד בבית הספק הנ"ל, שהעירו בזה יעוש"ה. ועפי"ד החוו"ד י"ל על מה שהביא בשם השו"ת גא"י סי' ל"ב במה שתמה על הפלתי סי' א' יע"ש. ואין השו"ת גא"י תחת ידי חנוך העניך שאפראן, רב

בבאקארעשט

)** (ד) ומה שכתב בשו"ת „תפארת צבי“ (חיו"ד סי' ס"ט הנ"ל) בהחשש השני שם. דיש לחוש שמא ניקב אחד משאר אברים. דאעפ"י דחשש חזק הוא. מ"מ אין לחיש לזה, כשהאומן הבקי עושה זאת. כיון שהוא מכוין ונזהר שלא ליגע בשאר אברים. והוכיח כן מהמשנה בכורות כ"ח ע"ב וסנהדרין ל"ג ע"א דאין פרה יוצאה מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכין האם שלה. ומהמשנה חולין ס"ח ע"א ר"פ המקשה. ובש"ע יו"ד סי' י"ד סעי' ו' גבי המושיט ידו למעי הבהמה וחתך מן הטחול. ומתוס' ביצה ו' ע"א ד"ה וכי. ומתרנגולים המסורסים (כהפמ"ג סי' מ"ו שפ"ד סק"י. ומכ"ז מוכח דהאומנים נזהרים בכ"ז ע"ש הנה כן הסכימו כמעט כל האחרונים בתשובותיהם. וכ"כ התפארת ישראל על המשנה ר"פ בהמה המקשה אות ח' עש"ב. ומצאתי בחי' רז"ה לסי' י"ד סעי' ו' שהניח בצ"ע. עש"ב. ועפ"י האמור אתי שפיר. ובס' דע"ת סי' נ"א ס"ק י"ח כתב: כיון דהטחול מונחת על חצה"כ במקום שבצד הב' דבוקה לכרס. ואם הנקב מגיע לטחול כבר ניקב חצה"כ. כפי שנהגו לדקור אחר צלע ג'. דשם הטחול מונחת על חצה"כ וטרפה משום נקב בטרפש ע"ש. אבל