רב"ז יורה דעה רל

מתעסק. ומכש"כ כשאינו מתכוין דמותר וכו' עכ"ל. ובמחכת"ה לא העיר מכל הנ"ל. יעוין עוד בנה"מ על חו"מ סי' רל"ד סק"ג, שכתב בפשיטות, וז"ל: דאף דבאיסורי תורה, אפי' אוכלן בשוגג, צריך כפרה ותשובה. להגן על היסורין וכו' יע"ש. ואזיל לשיטתו ב„מקור חיים“ על הל' פסח הנ"ל. אבל בשארי איסורין שאינו נהנה מהן, ומכש"כ כשאינו מתכוין, ודאי פטור. כדבר האמור. יעוין בשו"ת רבינו חיים כהן ז"ל, חיו"ד סי' ט"ו, שכתב בפשיטות, וז"ל: שבכל מקום גם שוגג צריך כפרה וכו' עכ"ל. ובמחכת"ה אישתמיטתיה כל הנ"ל, שהוכחתי לדעת, דבשאר איסורי לאוי"ן, שאינן איסורי אכילה, בשוגג א"צ כפרה. כנזכר. יעוין בשו"ת מהרי"ט ז"ל, ח"ב חחו"מ סי' י"ט, לענין לאו דלא תונו, דעיקרו רק על המחשבה. וכל שלא כוון לזה, אינו עובר יע"ש: יעוין בשו"ת שערי דעה ח"ב סי' קצ"ו, בחידש לענן לאו, דלפני עור לא תתן מכשול. שאינו אלא במכוין להכשיל יע"ש. ולא העיר כלל מכל הנ"ל

סוף דבר הכל נשמע. ת"ל, אחרי אשר הראיתי לדעת זאת בס"ד. ברור הדבר, כשמלה מפורשה, שעפ"י דתוה"ק. אינו מגיע שום עונש כלל וכלל להשו"ב ומו"צ דמחנ', אפילו בדיני שמים, וכש"כ בדיני אדם

(ו) באו נא וראו, בשו"ת נודע ביהודה, מהד"ת, חאה"ע סי' קל"א. שנשאל בענין, שבק"ק פלוני, זה כמה שנים, אשר סידר הרב דשמה, כמה גיטן. ועתה נתוודע להרב שעידי הגט, המה קרובים זה לזה. שני בשני. בחד בעל מצד אם עש"ה. ולא פסק שום עונש להרב ע"ז שלא חקר ודרש, ולא שאל לדעת זאת, וכן בנה"מ על חו"מ סי' ל"ו סק"י, נשאל ג"כ על שדלה כיוצא בזה יע"ש שהאריך. וגם יעוין בשו"ת מהר"ם אלשקר סי' ס"ח שנשאל ג"כ כעין כיו"ב יע"ש. ולא עלה על דעת שום אחד מהגאונים הנ"ל, לענוש את הרב המסדר גיטין הנ"ל, ע"ז שלא היה מתון, לחקור ולדרוש, שלא יהיו העדים קרובים זל"ז, כמצוה עפ"י דתוה"ק. וע"כ ודאי, משום שהרב המסדר, היה שוגג בדבר, אינו מגיע לו שום עונש כלל. כדבר האמור

(ז) וגדולה מזו כתב בשו"ת מהרי"ו סי' צ"ז. מובא בש"ך יו"ד סי' קי"ט ס"ק ל"ג. לענין טבח, שיצא טריפה מתח"י. דבאדם שידוע שהוא ירא שמים. ומדקדק במעשיו. דאין מעבירין אותו. ואמרינן בודאי משגה היא יע"ש. ואפילו להפג"ח. שם ס"ק ל"א. שכתב: דמ"מ צריך קבלת דברי חבירות עכ"ז סיים שם וז"ל ואם הוא י"ש, א"צ להעבירו. אלא סגי בקבלת דברי חבירות. עכ"ל. יעוין בתב"ש סי' ב' סעי' י"ט בשמ"ח, ובתב"ש סקל"ג, וסקל"ד, דנראה דס"ל דאפי' באדם כשר וי"ש, ראוי להעבירו קצת יע"ש. ותמהני שלא הביא כלל לדברי הפר"ח הנ"ל, דמבואר דס"ל דאם הוא יר"ש, א"צ להעבירו כלל, אלא סגי בקבלת דברי חבירות, כנז'

כש"כ בשוגג כזה, שנתחלפה לו הכשרה, בטריפה. ומכר בחזקת כשרה. נראה מדברי המהרש"ל, בתשו' סי' כ', דלא מעבירין אותו, וגם אין צריך קבלת דברי חבירות. שהרי כתב שם וז"ל: משא"כ בחילוף זה. שהוא דרך מקרה, דלא מלקינן לי', ולא מעבירין לי' וא"ל מנ"ל דמהימן לומר בשגגה יצאה המכשלה מת"י שמא במזיד ובמעל עשה זה. פשוט כביעתא בכותחא, דמוקמינן לגברא בחזקת כשרות. עכ"ל המהרש"ל ז"ל, ולא הזכיר כלל מקבלת דברי חבירות. וכן הוא בשו"ת צ"צ סי' ע"ג, שכתב וז"ל: אבל היכא דאיכא הוכחה דהיה שוגג, לא מיפסל וכו'. ולא מיקרי שוגג אלא היכא ונתחלפה או נתערבה לו טריפה בכשירה בשוגג וכו' ובענין זה לא שגג בתלמודו. ולא בפעולתו. שיודע הדינים וכו' עכ"ל. וכן הוא בשו"ת עבודת הגרשוני סי' נ"ד יע"ש. יעוין בשו"ת ר"ח כהן ז"ל חיו"ד סי' ב'. יע"ש שנראה דעתו ז"ל דבשוגג כזה שנתחלפה לו הכשרה בטריפה. גם הוא ס"ל דא"צ דברי חבירות עש"ה. יעיין עוד בשו"ת ר"ח כהן חיו"ד סי' ט"ו שכתב וז"ל: אבל ביצא טריפה מתח"י פעם אחת, וגם נוכל לומר שבטעות עשה, א"צ לא תשובה, ולא קבלת ד"ח. עכ"ל

וא"כ עפי"ז בנידון שאלתינו. דאית לן הוכחה ברורה, שהשו"ב והמו"ל היה שוגג בפ"א, וגם כל משך הזמן שהיה משמש בתורת מו"צ, היה יר"ש, ומדקדק במעשיו. והרי אתם עדיו על זה. כמו שכתב הראש ה„ראש הקהל“ נ"י, בשאלתו: „שבמשך הזמן ההוא מלא כהונתו בשלמות ובאמונה וכו' אמנם ברור לנו כי השו"ב היה שוגג בדבר“. פשוט וברור הוא, דלא חמירא שגגתו, עכ"פ יותר מטבח שנתחלפה לו הכשרה בטריפה שהרי גם בנידון דידן ג"כ נתחלפה לו, בין אשה שהיא זקוקה לחליצה, ואינה זקוקה. וא"ל גם קבלת דברי חבירות, כאמור

(ח) ומלבד כ"ז מבואר בש"ס בכורות ל' ע"ב דאבא שאול אומר דת"ח א"צ נקבל דברי חבירות. וזקן ויושב בישיבה גם לת"ק א"צ לקבל. יע"ש ובירושלמי פ"ב דדמאי הל' ג'. וכן בירושלמי (שנדפס מחדש על סדר קדשים) במס' בכורות סוף פ"ד. שם הגירסא: חכם שישב בישיבה א"א לקבל וכו' יע"ש [יעוין בקידושין נ"ב ע"ב דריה"ג אומר אין זקן אלא מי שקנה חכמה]. והרמב"ם ז"ל בפ"י מהל' מעשר ה"ב, פסק כאבא שאול הנ"ל יע"ש

אע"ג דאין לת"ח שבזמה"ז דין ת"ח. כיו"ד סי' רכ"ח סעי' א'. וסי' רמ"ג סעי' ח'. סי' של"ד סעי' מ"ז. וחו"מ סי' ג' סעי' ב'. מ"מ כבר נודע מש"כ הב"ח ז"ל בחו"מ סי' ט"ו. רמזו הש"ך ז"ל שם סק"א. יע"ש בתומים ובנה"מ סק"ב. כ' שכן עיקר, דלענין להפך בזכות ת"ח גם בזה"ז יש דין ת"ח יע"ש בברכ"י ובפתח" שם. וא"כ עפי"ז בנידון דידן שהשו"ב המו"צ הנ"ל מוסמך להוראה באו"ה. ודאי יש לו דין ת"ת. עכ"פ שראוי הוא להפך בזכיתו. וא"צ לקבל דבר חבירות. כדבר האמור

(ט) השתא הכא, אחרי אשר הודיע לנו אלקים כל זאת ברור הדבר, שעפ"י דת תורתנו הקדושה חלילה חילין הוא לכם לפגוע בכבודו, ולדחותו ממשמרתו, משמרת הקודש, הוראת אי"ה. וכבר נודע לכל באי שערי תשובה, מש"כ הרמב"ם ז"ל בתשו' כת"י. מובא בשו"ת הרדב"ז ז"ל חלק ו' סי' ב' אלפים ע"ח וז"ל: ואם נתקיים עליו העדות [שעבר עבירה] ג"כ אינו מן הדין להסיר אותו, אם קבל עליו מה שהיא חייב. שאין מורידין אדם מקדושתו מסנהדרי גדולה ועד חזן הכנסת, אלא אם כן עבר עבירה בפרהסיא. ואם לא יתברר עליו זה. אינו מן הדין להסירו אלא) [ולא] לפרסמו. כמאמרם ז"ל [במ"ק י"ז ע"א] ת"ח שסרח אין מנדן אותו בפרהסיא הס"א שנאמר וכשל נביא עמך וגו' כסהו לילה וכו'. ואין ראוי לחסר מכבודו מאומה, דצורבא מרבנן קוב"ה תבע יקרי' וכו' עכ"ל. ודברי הרדב"ז אלו מובאים בקצרה בברכ"י כ"י או"ח סי' נ"ג ובשערי תשובה שם סוס"י נ"ג. ותמהני על מרן הרמב"ם והרדב"ז ז"ל שלא הביאו בזה מה שאמרו בתלמודא דמערבא, בירושלמי פ"ג דמ"ק ה"א, דאר"ש בשם ר"א: זקן שאירע בו דבר, אין מורידין אותו מגדולתי וכו' יע"ש. וכן בהג"א על הרא"ש ז"ל בפ"ג דמ"ק סי' ט"ז. כ' וז"ל: נמנו באושא שלא לנדות זקן שאירע בו דבר, ואין מורידין אותו מגדולתו עכ"ל. ומקורו טהור מהירושלמי הנ"ל, ומרן הרמב"ם והרדב"ז ז"ל לא הזכירו כלל מהירושלמי הנ"ל. וצע"ג. וכין שכן אחרו בת"ח שסרח, שאין מורידין אותו מגדלתו. קו"ח ב"ב של קו"ח בנידון דידן שהשו"ב ומו"ל הנ"ל נכשל בשוגג במעשה הקידושין, שאין לדחותו ממשמרתו, ולחסר מכבודו, כבוד התורה להורות הוראה במחנ'

(י) הן אמת, שהמנגדים יאמרו: שהשו"ב והמו"צ הנ"ל יש לו גם חנות, וגם הוא עוסק במסחר. ודנין אותו לכף חוב, לאמר עליו, כי הוא זה סוחר, ומטרד בת מי זהב, תוליד לו חבילי טרדין. וזאת היתה לו גרמא בנזקין, שנכשל במעשיו. והיא כעין שכתב הפרי תואר' ז"ל בסי' י"ח ס"ק ל"א. וז"ל: אדם שיש לו הרבה טרדות, ורוב מחשבות, אין למנותו שוחט לצבור עכ"ל. אמנם לא כן שמטתי על השו"ב ומו"צ הנ"ל, אדרבה הוא יושב באהלה של תורה, וגרס באורייתא תדירא.