רב"ז יורה דעה רכו

לענין בדיקת טריפות התלוי במראות? ומדלא תירצו כן. ע"כ ודאי דפשיטא להו דגם בבית אפל ע"י נרות עינו מבחין בין מראות כשרות למראות טרפות. וכש"כ בלילה לאור הנר. כדבר האמור. ודו"ק כי היא ראי' נכונה למבין

(ב) ומ"ש כת"ר ממגילה י"ד ע"א שאמר דוד לאביגיל וכי מראין דם בלילה. ולפענ"ד אין ראי' מזה כי הנה מלבד שלא הרשו לנו חז"ל ללמוד הלכות מן האגדות. כנודע מ"ש בירושלמי דאין למידין הלכה מן האגדה. וכ"ה בתויו"ט פ"ה דברכות מ"ד. ובבאה"ט אה"ע סי' קי"ט סק"ו ובפ"ת שם וביו"ד סי' רכ"ח סק"ט ע"ש. אלא אף גם בל"ז י"ל דאין ראי' מראיית מראות דם נדה שהוא באיסור כרת. לבדיקת מראות הטריפות שהוא איסור לאו וכן חילק מרן התב"ש ז"ל בסי' ל"ח סק"ז, שכתב וז"ל: ואע"ג דבדם נדה החמירו לאסור כל מראה אדום וכל מראה שחור כמ"ש סי' קפ"ח. נ"ל דהתם משום חומרא דכרת גזרו טפי, ותו דלפעמים מסור הוא לנשים כמ"ש התקין רבי בשדות. ולכן החמירו התם אפי' בכתם, משום לא פלוג. משא"כ הכא. וכ"מ דעת הטור וש"פ דלא כתבו כאן כמו שכתבו גבי נדה לאסור אפי' מראה הדיהה. עכ"ל. וא"כ ה"ה אנן בדידן נמי נימא הכי. דשאני ראיית דם נדה שהוא בכרת, ולהכי שפיר אמרו שלא לראית דם נדה בלילה. דמשום חומרא דכרת גזרו טפי. ותו דלפעמים מסור הוא לנשים ג"כ. כנדה כ' ע"ב דנאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו. וכ"ה בטוש"ע יו"ד סי' קפ"ח סעי' ב'. משא"כ לענין בדיקת טריפות הריאה לא החמירו כל כך. ואע"ג דביבמות פ"ב ע"א מחלק רבה ג"כ בין איסור לאו, לאיסור כרת. והש"ס פריך ע"ז והא רבה הוא דאמר כל בדאורייתא ל"ש איסור לאו ל"ש איסור כרת. וכן הוא בדף קי"ט ע"א שם פריך רבא מה לי איסור לאו, מה לי איסור כרת. ע"ש בפירש"י ד"ה מה לי. שכתב: דבהרחקה דעבדו רבנן בדבר המותר, גם לרבא יש חילוק בין איסור כרת לאיסור לאו ע"ש. וא"כ עפי"ז הכא נמי בנ"ד י"ל דרק משום חומרת איסור נדה שהוא בכרת, עבדו רבנן הרחקה זו מבלי לראות דם בלילה. משא"כ לענין בדיקת טריפות הריאה שהוא באיסור לאו, לא עבדו רבנן הרחקה זאת בדבר המותר. איברא דבתה"ד סי' ר"נ, מובא במל"מ פ"א מהל' יו"ט הי"ז. השיג על שיטת רש"י הנ"ל מסוגיא דיבמות פ"ב ע"א הנז'. ע"ש מש"כ המל"מ בזה. אולם ראה בנו"ב מהד"ק חאו"ח סי' כ"א שצידד לומר דאנן לא קיי"ל כרבא שאמר מה לי איסור לאו מה לי איסור כרת. והוכיח גם מסנהדרין פ"ד ע"ב בהא דרב לא שביק לברי' למישקל לי' סילוא וכו'. ופריך א"ה אחר נמי ומשני אחר שגגת לאו בנו שגגת חנק. הרי שמעינן מסוגיא זו ג"כ דלא אמרינן כל בדאורייתא ל"ש שגגת לאו ל"ש שגגת חנק [ע"ש בנו"ב שכתב דנ"ל שהגירסא הנכונה ביבמות פ"ב ע"א „רבא“ הוא דאמר כל בדאורייתא ל"ש איסור לאו ל"ש איסור כרת. אבל לא „רבה“. כמו בדף קי"ט דגרסינן שם „רבא“ ע"ש. ועפ"י דבריו בנו"ב אתי שפיר מש"כ בדג"מ בגליון היו"ד סי' נ' על הש"ך סק"ג ע"ש. ובהגהות יד שאול שם תמה עליו, וכתב, דבדף קי"ט גרסינן רבה כמו בדף פ"ב ע"א ע"ש. ובאמת לא קשה מידי, דהדג"מ אזיל לשיטתו בנו"ב, כאמור. והגאון בעל הגהות יד שאול ז"ל במחכ"ת שכח דברי עצמו. ומדויל ידיה משתלים. מש"כ בעצמו בספרו „יד שאול“ על היו"ד סי' רמ"א סק"ב. ע"ש שכתב דרבה דמחלק בין איסור לאו לאיסור כרת, יצא לו ממעשה רב בסנהדרין פ"ד פ"ב. ולדידי' מחלקינן בין שגגת לאו לשגגת חנק כנז'. וכל מילי דמר עביד כרב כשבת כ"ב ע"א. ומזה רבה לחלק יצא, בין איסור לאו לאיסור כרת. ועפי"ז כתב שהגירסא האמיתית היא דמ„רבא“ הוא דפריך עליו דס"ל כל בדאורייתא ל"ש איסור לאו וכו'. ולא מ„רבה“ יעו"ש. ותרי תמיהי מידכר דכירי שהגאון רב יוסף שאול סיני ועוקר הרים. לא זכר שהרי"ף והרא"ש ז"ל בסנהדרין שם. והגהמי"י פ"ה מהל' מחרים ה"ז. והב"י והב"ת יו"ד סי' רמ"א. גרסו ד„רב פפא“ הוא דלא שביק לי' לברי' למישקל סילוא ולא „רב“. וכן גרס הב"ח ז"ל בגליון הש"ס סנהדרין שם. ועוד גם לפי גירסת הש"ס שלפנינו ד„רב“ לא שביק לברי' וכו'. ג"כ לא יתכנו דבריו, לומר דמזה יצא לו לרבה לחלק בין איסור לאו לאיסור כרת. דהרי בשבת מ' ע"א אמרינן דרבה כחומרא דרב עביד, כקולא דרב לא עביד (עיין בתוס' עירובין צ"ג ע"ב ד"ה לא)]

(ג) ולפענ"ד נ"ל להוכיח עוד מכמה דוכתי דמחלקינן בין איסור כרת, לאיסור לאו. עיין ערכין י"א ע"ב לענין משורר ששיער. דמר סבר מיתה הוא וגזרו בה רבנן. ומ"ס אזהרה הוא ולא גזרו בה רבנן פ"ש. וכ"מ בתוס' שבועות ל"ו ע"ב ד"ה ה"ג בקונ'. לחלק בין איסור מיתה וכרת, לשאר איסור. וכ"מ בתוס' קידושין י"ב ע"ב ד"ה אם. בשם י"מ ע"ש. וכ"מ בתוס' עירובין כ"ו ע"ב ד"ה ולכהן עש"ה. ועיין רש"י פסחים כ"ט ע"ב ד"ה שלא במינו. יע"ש ובר"ן ובמרדכי רפ"א דפסחים ועיין רש"י חולין קל"ד ע"א ד"ה חלה. וד"ה קרבן. וד"ה וחלה. ובד"ה ובכור ע"ש. ובירושלמי פ"ג דחלה ה"ד. וברמב"ם פ"ח מהל' בכורים ה"ט. כתב וז"ל: גר שנתגייר והיתה לו עיסה וכו'. ואם ספק חייבת בחלה לפי שהוא עון מיתה. והרדב"ז שם בפירושו על הרמב"ם. מובא גם ברי"ט אלגזי פ"ג מהל' בכורות סוף אות ל"ט. הקשה על הרמב"ם. הרי חלה בזה"ז דרבנן. וסד"ר לקולא. וכתב דלתרץ קושיא זו כתב רבינו לפי שהיא עון מיתה. כלומר כיון דחמיר כולי האי, החמירו בספיקי ונכן הוא אלא שצריך לדקדק אם נאמר כן בכל עון מיתה, עכ"ל. ועיין בפמ"ג בפתיחה להל' טריפות בד"ה וראיתי להפמ"א. מש"כ בזה [ועפי"ד הרדב"ז הנ"ל אתיא לן שפיר לתרץ קושית הפמ"ג שם בסתירת דברי הרמב"ם ז"ל בזה מהל' מחוסרי כפרה פ"א הי"א עש"ה. ולהרדב"ז לא קשה מידי, ודו"ק] וע"ש בפמ"ג מש"כ בשם המל"מ פ"ב מהל' בכורים הי"ט, דבאיסור כרת לא מהני ס"ס. והפמ"ג שם העיר דבהל' נדה מבואר דס"ס מהני במקום כרת. ע"ש. ובפמ"ג יו"ד סי' ס"ד במ"ז סק"א ע"ש. ותמהני מדוע לא הביא מגמרא מפורשת נדה נ"ט ע"ב, דפליגו בזה ר"י ור"ל. אי ר"מ מתיר בס"ס שם. ועיין ברמב"ם סופ"ט מהל' טומאת מת. שכתב: ואעפי"כ דבר שחייבין על זדונו כרת. ספיקו אסור מה"ת. וע"ש בכ"מ שנוסחא זאת ברמב"ם מצא כתוב בספר ישן ע"ש. ומצאתי בשו"ת מהרי"ט ח"ב חיו"ד סי' א', שכתב שגירסא זו הוא הגהת תלמיד א', והקשה ע"ז מיבמות קי"ט ע"א הנ"ל. אמנם נוסחא זו הישנה יש לה מקום. והסכימו לה הר"ל בן חביב בתשו' סי' י"א. ומהרשד"ם חאה"ע סי' ר"ח. ובשו"ת יד אליהו סי' מ"ט. והרמב"ם ז"ל לשיטתו לחלק יצא בין איסור לאו, לאיסור חמור מיתה או כרת. וע"כ דס"ל דלית הלכתא כרבא ביבמות קי"ט הנ"ל. כדבר האמור. ובחנם כתב החיו"ד בבית הספק דט"ס הוא ברמב"ם, ועיין בפמ"ג יו"ד בדיני ס"ס אות כ"ה ע"ש. וכן בב"י יו"ד סי' קצ"ז בד"ה וכתב הרשב"א מאימתי כו'. אעפ"י שגזלג"ז הוא החמירו עלי' מפני כרת שבה ע"ש (ובתשובה לק"ק אדאבעשט ועוד בכמה תשובות לאיזהו מקומן הארכתי בדברי הרשב"א הללו. ולא עט האסף פה) הרי הראיתי לדעת מדוכתי טובא דמחלקינן בין איסור לאו, לאיסור מיתה או כרת. שוב מצאתי בסדרי טהרה סוס"י קפ"ח. וכן בחידוד הלכות שלו על מס' נדה די"ט, שהעיר שם על מרן התב"ש ז"ל בסי' ל"ח הנ"ל, שיצא לחלק בין איסור לאו, לכרת. ותמה עליו מהתה"ד סי' ר"נ שהוכיח מיבמות קי"ט הנ"ל דאין לחלק בין איסור כרת לאיסור לאו ע"ש. ולפענ"ד תילוקו של התב"ש ז"ל מסתייע מדוכתי טובא כדאמרן. וא"כ עפי"ז אנן בדיון נמי ניקום לחלק, דרק לענין מראות דם נדה שהוא בכרת, אמרו שלא לראות בלילה. משא"כ לענין בדיקת טריפות הריאה, לא שמיע לן כלומר לא סבירא לן שיהא אסור לבדוק בלילה לאור הנר שיפה לבדיקה

(ד) וסבור הייתי לתרץ בזה סתירת הש"ס, דבמגילה י"ד פ"א אמרין: וכי מראין דם בלילה. ובנדה כ'