רב"ז יורה דעה רכה

סימן פז

כבוד הרבני הנכבד מוה"ר דוב מרגליות נ"י, בראילא

ע"ד שאלתו לענין אבני המצבות מ„בית הקברות“ הישן שבמחנ', אשר משנים קדמוניות היו מוכרחים לפנות עצמות כו"כ קברים משם, להובילם לביה"ק החדש שהוא מחוץ לעיר. ועי"ז נשארו שמה אבני המצבות מפוזרים בכל עבר, ומונחים שם בבזיון גדול ונתטשטשו ונמחקו האותיות שבהן לגמרי. וכת"ר שואל לדעת. אם מותר להעמיד אלו המצבות על קברי הלוחמים, ששפכו דמם על שדי קטל, עבור ארץ מולדתם (עה"ש)

תשובה

צאו נא וראו בשו"ת הרשב"א ז"ל (סי' תקל"ז) שפסק להדיא, שמותר להניח את המצבה על קבר אחר, לאחר שפנהו מקבר. להניח שם יפה ממנה. דאע"ג דהמצבה אסור בהנאה, מ"מ להנית טל קבר אחר, מה הנאה יש בו לחי? דדוקא למכור אותה להניח על קבר אחר אסור וכו' ע"ש. וכ"כ הד"מ על הטור יו"ד סי' שס"ד אות ב' בשם הרשב"א ז"ל ע"ש. וכן מצאתי עוד בשו"ת הרדב"ז ז"ל (ח"ב סי' תשמ"א) שהשיב לענין מה שנהגו במצרים להניח על המתים מצבות של אבן (וכותבין עלי' שם המת) וכשמפנין אותם להעלותם לירושלים, דמותר ליתן את המצבות על קברות מתים אחרים. ודוקא בחנם. אבל למכרן אסור. ורמז שם להרשב"א בתשו' ולא ציין איה מקומו] ע"ש. ומצאתי בשו"ת זרע אמת (ח"ב סי' קמ"ז) שכתב: בדין שתי מצבות, שנמצאו קבורים, תחת קרקע חצר יהודי. שיש זקנים בהם, האומרים שמחורבן ביה"ק של יהודים, שהיו במקום אחר, נשתמשו ליסודות בנין החצר. והעלה דיש להשתמש באלו המצבות, לעשות בהן נפשות לשאר מתים ע"ש. ומצאתי עוד בתשו' הרמ"ע מפאנו ז"ל (סוס"י מ"ד), שפסק: דאם המצבות שנפנו, לא משתמרים כראוי, שיש לחוש שיוציאם האנסים. דטוב למכרן, ולמחות מהן שמות הבעלים, ודמיהן יפלו לתיקון קברי ישראל עש"ה. ועיין בשו"ת יד אליהו סי' צ"ד. ותשו' דבר שמואל אבוהב ז"ל סי' שמ"ב עש"ה. ויש לפלפל בד"ז הרבה, ולא עת האסף פה

סוף דבר הכל נשמט, דאלו המצבות המפוזרות הנ"ל, מותר להניחן על קברי הלוחמים הנ"ל יותר אין להאריך ה' שנותינו יאריך. אכי"ר. בצלאל זאב שאפראן

סימן פח

כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר ישאל בערגער [ז"ל] ראבד"ק באקארשט

ע"ד שאלתו אם יש לגדור גדר ולאסור א סיר, מבלי לשחוט ולבדוק בדיקת הריאה בלילה. ודעת כת"ה נוטה להחמיר בזה, מפאת שצריכין לבדוק הריאה מכל הטריפות דשכיחי בה, כמ"ש הש"ך יו"ד סי' ל"ט סק"ב ובפמ"ג בשפ"ד שם. ובלילה אי אפשר להבחין בין מראות כשרות למראות טרפות. כמגילה י"ד ע"א. ונדה כ' ע"ב. דאין רואין דם בלילה. זתו"ד

תשובה

(א) הנה מציון תצא לנו אורה, זו תורה. ודבר זו הלכה מרושלים תופע עליו נהרה כי ד"ז נפשט לן מהא דאמרו במערבא. בירושלמי ביצה פ"ג ה"ה. וז"ל: בעון קומי לוי. מהו לראות את הטריפה בבית אפל? ואמר לוי: לאפק לבר [הק"ע שם פי': „לאפק לבר“ להוציאה לחוץ, ושל לראותה בבית אפל, ע"י נרות. עכ"ל. וכן הפ"מ שם פי' קס"ד דבחול קאי. ומטעמא דשמא לא יוכל לדקדק בראייתה. עכ"ל] רבי אימי בעי: שמענן אין רואין את הנגעים בבית אפל. שמענן אין רואין את הטריפה בבית אפל? [ופירשו: דר"א הקשה ע"ז ואמר אנחנו שמענו אין רואין את הנגעים בבית אפל. אבל היכי שמעינן אין רואין את הטריפה בבית אפל. בתמיה? זה לא שמענו מעולם. ולמה יהא אסור?] ומשני ר' יוסי ב"ר בון לא מטעם הזה. אלא שמא תמצא טריפה. ויהא אסור לטלטלה [ופי': לא מטעם הזה שאתה סובר דלוי מדמה טריפה לנגעים. כדקס"ד. אלא ביו"ט הוה עובדא. וציוה לוי לאפקה לבר ולראותה דשמא תמצא טריפה ויהא אסור לטלטלה אח"כ. ויכשלו בה הואיל דהבית אפל הוא]. ומצאתי באור זרוע הגדול הל' יו"ט סי' שנ"ו הביא להירושלמי הנ"ל, וז"ל: בעון קומי לוי. מהו לראות את הטריפה ביו"ט. א"ל אפקון לכדר' אמי בשם ר"ש אין רואין את הנגעים בבית אפל. ושמענו אין רואין בבית אפל. כך כתוב בירושלמי. ואיני יודע לפרשו מה ענין אפל אצל טריפה, דגבי נגעים כנגע נראה לי, ולא לאורי אבל טריפה לא. ועוד מה זה שמסיק ושמענו דאין רואין בבית אפל. ושמא ט"ס הוא וכו'. עכ"ל האו"ז. והנה נראה בעליל כי גירסא מוטעת נזדמנה למרן בעל ה„אור זרוע“ ז"ל. ולפי מה שהעתקתי להירושלמי עין בעין יראה שקושית האו"ז: מה ענין בית אפל אצל טריפה וכו'? קושיא זו גופי' הקשה ר' אימי על ר' לוי בירושלמי כנזכר. ופשט הירושלמי מבואר לפי גירסתינו האמיתית כפי' הק"ע והפ"מ. כדבר האמור. הרי מצינו למידן מהירושלמי דמותרין לבדוק כל הטריפות בבית אפל ע"י נרות. דלשון לראות את הטריפה דנקטו בירושלמי שם. משמע דלענין לראות את כל הטריפות קמיירי. וגם בדיקת הריאה היא בכלל כל הטריפות. וכ"מ בר"ן בחולין פ"ק בסוגיא דרובא. שהביא להירושלמי דמס' ביצה [פ"ג ה"ד] שאמרו ראיית טריפה מדבריהם. כמד"א רואין את הטריפה ביו"ט וכו'. ומפרש הר"ן שם דלענין בדיקת טריפות הריאה מיירי ע"ש. וכן פי' הק"ע שם דלענין בדיקת הריאה קאי ע"ש וא"כ הכא נמי בהאי לישנא קלילא דנקטו הני אמוראי ירושלמי בלשון „לראות את הטריפה“ מיירי עכ"פ לענין בדיקת כל הטריפות ובדיקת הריאה בכלל. לומר דשרינן לכתחיה גם לבדוק הריאה בבית אפל לאור הנר. וממילא שמעינן מכח כש"כ דמיתרין לכתחלה גם לבדוק הריאה מכל הטריפות בלילה לאור הנר. דהא אור הנר בלילה נפישא נהוריה טובא, מביום בבית אפל. כמבואר להדיא בירושלמי ריש פ"א דפסחים ה"א. מובא גם בר"ן רפ"ק דפסחים. דאיבע"ל לענין מבואות האפלים אם מותר לבדקן ביום לאור הנר. ופשטא להו ממילהון דרבנן, דאמרו, דשרגא לא כמה דמנהר בלילה מנהר ביממא וכו'. ע"ש בק"ע ד"ה בשעה. שכתב: דכח ניצוץ השמש מכהה אור הנר אפי' הוא במקום אפל. עכ"ל. וכ"ה במד"ר סדר נח פל"א סי' י"ב. ובאו"ח סי' תל"ג במג"א סק"א ובא"א ובמ"ז סק"א ובמחצהש"ק שם. ובתב"ש סי' י"א סק"א [ע"ש בתב"ש שהביא ראי' גם מרש"י פסחים ד' ע"א (ד"ה ואור הנר). אמנם מרש"י אין ראי' כל כך על בית אפל. כמבואר. וכ"ה במ"ז סק"א הנ"ל. יעוש"ה] וכיון שכן התירו בבית אפל לבדוק את הריאה לאור הנר. ע"כ דנתנה רשות לעין לראות את הטריפה, גם להבחין בין מראות הכשרות שבריאה למראות הטריפות. וא"כ כש"כ בלילה לאור הנר שמאירה את העינים טובא, דשרינן לבדוק את הריאה מכל הטריפות השכיחים בה. גם כל מראות הריאה אפשר להבתין בלילה. ומעולם לא שמענו דאין בודקין את הריאה בלילה לאור הנר. כקושיית ר' אימי בירושלמי הנ"ל. דאי לא תימא הכי, יוקשה לן גם על הירושלמי למה לא תירצו גם על קושיית ר"א לומר דהאי עובדא דלוי שהורה לאפקה לבר ולא לבדוק בבית אפל ע"י נרות. מיירי